|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מדוע פחד יעקב מעשיו? לצד הפירושים המסורתיים, ניתן להציע הסבר המתבסס על קריאה מדוקדקת של הבטחות ה' לאבינו השלישי
|
|
פגישת יעקב ועשו. ציורו של גוסטב דורה
|
|
|
|
|
שלוש מילים בתחילתה של פרשת השבוע הציבו קושי ניכר בפני פרשנינו לדורותיהם. כאשר יעקב שולח את שליחיו לעשיו, והללו חוזרים ואומרים לו שככל הנראה פני אחיו למלחמה נגדו, מתארת התורה את הרגשתו של יעקב: "ויירא יעקב מאוד". חז"ל ניסחו את הקושי בקיצור רב: "אדם שהקדוש ברוך הוא הבטיחו - היה ירא ומפחד?"
פרופ' נחמה ליבוביץ הרחיבה והסבירה את השאלה: "אפשר מי שראה בחלומו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וראה מלאכי אלוקים עולים ויורדים, ושמע דברי ה' הניצב עליו: 'והנה אנכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך' - יירא? אפשר מי שליווהו מלאכים בצאתו ובבואו; מי שנגלה אליו ה' בבית לבן וציווהו לשוב למולדתו, ומי שלכבודו נראה ה' אף ללבן כדי לשומרו מידו הרעה - יירא? אפשר מי שראה בגלוי ובסתר את קיום הפסוק 'כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך' - לא יאמין בקיום ההבטחות ויהא ספק בליבו, אם עצת ה' היא תקום?"
חז"ל שאלו בקצרה - והשיבו בקצרה: "אלא שאמר יעקב אבינו: אוי לי, שמא יגרום החטא". ושוב באה ליבוביץ לעזרתנו: "אין הצדיק המובטח מאת ה' רואה עצמו כראות עצמו המאמין בגורל, המאמין בגזירה הקדומה, היודע כי כל מעשיו וכל השתדלותו לא יוסיפו ולא יגרעו, לא ייטיבו ולא ירעו - כי כבר נגזרה גזירה. יודע הוא הצדיק האמיתי שההבטחה הניתנת לו בחסדי ה' אינה אלא על תנאי, על תנאי שלא 'יתלכלך בחטא' כדברי רבותינו במדרשים".
ליבוביץ ממשיכה ומביאה פירוש נוסף, של ר' יצחק אברבנאל. לדבריו, פחדו של יעקב לא היה מפני החטא, אלא - כדבריה של נחמה - "פחד אנושי טבעי רגיל אשר יתקוף כל אדם, רשע וצדיק, קטן וגדול, בלתי מובטח ואף מובטח מאת ה' - הלא הוא הפחד אשר גם אמיץ לב מכירו יפה, 'כדרך הגיבור האמיתי, שבהיכנסו למלחמה יפחד המוות'. ורק בהתגברו על פחדו יתגלה הגיבור, ובהתגברו על ספקות, פקפוקים ומורך לב - יתגלה הבוטח בה'".
פירוש זה הולם קו עקבי של התורה בפרט ושל המקרא בכלל. אין אבות האומה וגדוליה מוצגים כיצורים על-אנושיים ואל-אנושיים. ההיפך הוא הנכון. ניתן לעבור את דמויות המופת של התנ"ך בזו אחר זו, ולהראות כיצד כשלו בחולשות אנוש - חטא, תאווה, גאווה, פחד ועוד. ואם אין הכתוב מפרט במפורש את חטאיהם - באים חז"ל ועושים זאת.
כך נראה את אברהם הנכשל בשאלתו "במה אדע כי אירשנה" לאחר שהובטחה לו ארץ ישראל; ונכשל בוותרו על האפשרות להחזיר בתשובה את אנשי סדום; ונכשל בברית שהוא כורת עם אבימלך מלך פלישתים. יצחק נופל ברשתו של עשו. יוסף ואחיו ודאי שאין צורך להרחיב את הדיבור. משה חוטא בבואו בטרוניה על כך ששליחותו לפרעה גורמת להכבדת השעבוד. ועוד כהנה וכהנה, במעשיהם של הנביאים והשופטים והמלכים. "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", קבע שלמה המלך - שבעצמו נכשל בחטא קשה שגרם לקריעת הממלכה. ואין המדובר רק בחטאים, אלא גם בחולשות אנוש: צחוקו של אברהם וחוסר האמון של שרה על בשורת הולדת בנם, הוצאת הדיבה של יוסף, כעסו של משה על בני ישראל - וקצרה היריעה מלהמשיך ולמנות. ולכאן שייך פחדו של יעקב. לאמר: בן אדם לפנינו - אומנם בן אדם דגול מרבבה, אך עדיין בן אנוש על כל חולשותיו ונפילותיו.
|
|
דומה שניתן להציע פירוש שלישי, המתבסס על קריאה מדוקדקת בהבטחותיו של הקדוש ברוך הוא ליעקב. הבה ונראה אותן, ואנא שימו לב למילים המודגשות. - בחלום הסולם: "והנה אנכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך".
- בהתגלות ליעקב בבית לבן: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עימך".
- בדברי ה' כפי שיעקב מצטט אותם לרחל וללאה: "עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך".
- תפילת יעקב בתחילת פרשתנו: "ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עימך".
המשותף לכל המקורות הללו הוא, שה' מבטיח ליעקב שיהיה עימו עד אשר ישוב אל ארץ מולדתו - הלא היא ארץ כנען. יעקב שומע על כוונותיו התוקפניות של עשו כאשר הוא ניצב על גבול ארץ ישראל. והלא זו משמעות המלאכים שפגש במחניים, כדברי רש"י: "ויפגעו בו מלאכי אלקים - מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ. מחניים - שני מחנות, של חוצה לארץ שבאו עימו עד כאן ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו". יעקב מבין שהוא כבר הגיע ארצה, וכאן מחלחל הספק לליבו: שמא בכך התקיימה ההבטחה? במיוחד אמורים הדברים בהבטחה הראשונה, החשובה ביותר, החגיגית ביותר, זו שליוותה אותו בעשרים שנות מצוקה ומאבק וקיפוח אצל לבן - ההבטחה בחלום הסולם. הבה נקרא שוב את סופו של הפסוק: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך". כלומר: ייתכן שה' יעזוב את יעקב לאחר שיקיים את דברו. ומהו דברו? האמור בתחילת הפסוק - "והשיבותיך אל האדמה הזאת". ומאחר שיעקב שב ארצה, בהחלט יש מקום לחששו שמא תוקפה של הברכה פג. יעקב מאמין לחלוטין בברכת ה' - על כל חלקיה, כולל ההסתייגות האפשרית שבה. הרי הקדוש ברוך הוא שמרו והצילו בעשרים שנות גלותו והשיבו אל ארץ ישראל. עד כאן הבטיח - ועד כאן קיים. מעתה ואילך על יעקב להתפלל ולהזכיר זכות אבות והבטחות ה' שניתנו לו. גם בנקודה זו, יש לשים לב היטב לדבריו של יעקב. הוא חושש שמא עשו "יבוא והכני אם על בנים", ובכך לא תתקיים הבטחתו של ה' "היטב איטיב עימך ושמתי את זרעך כחול הים". זהו הנימוק המרכזי בדבריו, ולא הבטחתו של ה' - כי ייתכן שזו, כאמור, כבר התמלאה עד תומה.
|
|
| תאריך:
|
03/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
03/12/2009
|
|
איתמר לוין
|
|
ספק גדול אם שמו של אופיר קדם אומר משהו לחובבי הקולינריה בארץ. אבל בברנז'ה המקצועית הוא נחשב לאשף המטבח המוביל של בתי המלון הישראלים. זהו האיש ששמו הולך לפניו כמי שאין לו בר-תחרות בקרב עמיתיו השפים, הפזורים בבתי המלון למיניהם.
|
|
|
|
|
זה לא סוד שבשנים האחרונות הקו הלבן הרצוף שהפריד בין גוש הימין לגוש השמאל מאוד היטשטש, ובמשך הזמן נמחק כמעט כליל. הפערים המדיניים שהיו בעבר בין תושבי שכונות היוקרה ברמת השרון לבין שכונת התקווה כבר כמעט שאינם, ולא בכדי.
|
|
|
|
|
ישנו מושג שנקרא 'סף הרתיחה'. כל מערכת יחסים בנויה על האיזון, המגדיר את גבול התביעות מול גבולות הציות. בודאי כשמדובר ביחסים שבין מערכת שלטונית לבין נתינים. בעבר עסקתי לא מעט בפסיכולוגיה של המרד. בשאלה, מה הביא אנשים להחליט שהם לא מוכנים יותר להיכנע. מה גרם להם להבין שהמחיר שהם משלמים יקר יותר אפילו מחייהם. המרד החשמונאי, המרד הגדול, כמו גם מרד בר כוכבא, נבעו מאותה הבנה עממית רחבה, שהגזרות הנוכחיות הם בלתי נסבלות. מאידך, זה היה מקור כישלונם של השליטים שלא קראו את המפה נכון. אלו שפתאום הבינו שהגזרה האחרונה שלהם, הכריעה את הכף, לסוג של נקודת אל חזור. הנתינים כבר מבינים, את מה שניסו להסתיר מהם. מכאן והלאה הם ילחמו על חייהם גם במחיר חייהם. תארו לעצמכם מה היו תוצאות מלחמת העולם השניה, אילולא הולכנו שולל אחר הסיסמה "העבודה משחררת".
|
|
|
|
|
לקראת יום הנכה הבינלאומי דיווח האו"ם כי ממחקרים אחרונים שנעשו ברחבי העולם עולה כי כמעט אחד מכל עשרה אנשים בתבל הוא אדם החי עם מוגבלות מלידה. עוד מראים המחקרים כי הנכים מהווים עד 20 אחוזים מהאוכלוסיה החיה בעוני במדינות המתפתחות ורבים מהם נאלצים לחיות בשולי החברה כשהם נאלצים להתמודד ובקהילות שלהם עם סטיגמות פוגעניות, אפליה ונידוי קהילתי. רבים מהם גם נאלצים להתמודד גם עם קושי ופגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר כגון: מזון, חינוך, תעסוקה, חוסר גישה לשירותי בריאות, דיור ובעיות נגישות רבות. רבים מהנכים על-פי המחקרים נדחסים לתוך מוסדות כשהם נאלצים להיפרד "וליהנות" מהפרה ישירה של הזכות לחופש תנועה ומזכות לחיות בקהילות שלהם וזו מציאות עולמנו הרחב.
|
|
|
|
|
לא פעם אנו שומעים, כי ישראל אינה שוויץ, וכי המציאות שלנו גרועה, מפחידה ו/או אלימה יותר. זה גורם לנו לזקוף קומה ולטעון שאנו קשוחים יותר, וכי אירופאים לא יבינו אותנו. אנו סבורים, שלהם אין את הידע כיצד להתמודד עם איסלאם קיצוני והם לא יודעים כיצד לעמוד מולו.
|
|
|
|
|
