|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האם נתניהו של שנת 2009 טוב יותר מתניהו של שנת 1996? לא, העם פשוט הפך מסומם, אפטי וקהה חושים מכדי לבקר אותו ● ברוכים הבאים לזומבילנד
|
איך זה שפתאום אנחנו בכלל לא שומעים על שרה? מה, ככה פתאום היא הפסיקה להשליך נעליים על העוזרת? איך זה שהסיגרים של נתניהו לא מעניינים יותר את אף אחד? מה הוא נגמל?
מאיפה הגיעה דממת האלחוט הזו? איך קרה שאחד מראשי הממשלה המושמצים ביותר שידענו חזר לשלטון, ופתאום הפלא ופלא כולם מרוצים. אז נכון שהם לא אומרים שהם מרוצים אלא רק שותקים. אבל אם היה להם משהו רע להגיד אם כבר היו אומרים אותו, נכון?
איך זה שאחרי שגנב או "גנב" מציפי לבני (והמרכז השפוי) את השלטון אין ולו איזה מילה רעה או איזה מילונת להגיד עליו. ואיך זה שדווקא אלה שהעלו אותו לשלטון הם אלה (שכרגיל) לא מרוצים?
אז ככה, יש לי בשורות בשבילכם, קבלו כותרת: בישראל 2009 אין ממש דמוקרטיה. וואחד כותרת הא?
כאשר כולנו התגייסנו בשביל ציפי אם אנחנו אנשי מרכז או שמאל או בשביל נתניהו אם אנחנו ימנים או בשביל ברק אם אנחנו מקורבים שלו (סתם). כאשר כולנו נלחמנו בשביל מי שנדמה לנו שהוא אמור לייצג את הקבוצה החברתית שאנחנו משתייכים אליה למעשה כולם היו ונשארו אותו הדבר.
בערך מאז נתניהו של הקדנציה הראשונה החלפנו את האידאולוגיה (או יותר נכון החליפו בשבילנו) בססמאות ריקות. ומי שחתם את תהליך בהקמת במפלגה שהוכיחה קבל עם ועולם שאין הבדל יותר בין ימין שמאל היה שרון. אם פרס אולמרט ושות יכולים לשבת באותה מפלגה ומופז יכול לזגזג בין הליכוד לקדימה כאילו אין מחר אז כנראה שאין ממש הבדל. אז הצבעתם לנתניהו וחשבתם שהימין ניצח ואפילו ציפי לבני כמעט התחילה בזמירות על ממשלת ימין קיצונית והנה קבלתם את ברק בתור שר ביטחון.
אז מי ניצח פה? השפויים. ומי אלה? כאלה שחושבים במושגים של לשרוד את היומיים הבאים. כאלה שחושבים במושגים של מה יהיה כתוב בעיתון מחר.
וכן, כן נתניהו בגרסת הקדנציה השניה הוא חלומם הרטוב של השפויים - לא פחות ולא יותר. השפויים צריכים להגיד תודה שציפי לבני לא נבחרה ולא בגלל שהיא לא הייתה מנסה לעשות בדיוק את מה שביבי עושה, אלא בגלל שהיא פשוט הייתה עושה את זה פחות טוב.
נתניהו של 2009 הוא מכונה משומנת של להגיד לכולם את מה שהם רוצים לשמוע ושל לשמור על הלהבות הקיימות ופוטנציאליות בגובה נמוך. נתניהו למד מטעויות העבר ועכשיו הוא יודע כיצד לסבן את התקשורת, את האמריקנים, את מצביעיו הימניים. נתניהו מודל 2009 יודע איך להעביר חודשים כראש ממשלה מבלי ששמו יופיע יותר מדי בכותרות. הוא אפילו יודע למנף את כושר הביטוי המצויין שלו בכדי לקבל כמה מחמאות שהנתניהו של שנות התשעים היה רק יכול לחלום עליהן.
אז האם זה אומר שנתניהו הוא ראש ממשלה טוב? לא. האם יש לא אידאולוגיה ברורה או תוכניות בשביל עתיד עם ישראל? גם לא. האם יש אלטרנטיבה ממשית? (תנחשו) הפתעה הפתעה גם לא. אבל מה שכן, לפחות בתקופת השלטון השניה שלו אנחנו שומעים פחות על שרה וגם זה סוג של נחמה.
|
| תאריך:
|
04/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
04/12/2009
|
|
ידידיה ארגמן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בתיה
|
4/12/09 23:27
|
|
|
|
2
|
|
מדרגת
|
4/12/09 23:30
|
|
|
|
3
|
|
אפריים וורם
|
5/12/09 00:40
|
|
|
|
4
|
|
נחום שחף
|
5/12/09 09:29
|
|
|
|
5
|
|
אוהב את המדינה
|
5/12/09 13:28
|
|
כשהלכו מצביעי הליכוד אל הקלפי ביום הבחירות, סביר להניח כי אמונתם הייתה כי התרחבות מפעל ההתנחלויות יגדל ויגבר באופן משמעותי, וכמובן אף יאושרו בניות בתוך `התנחלויות קיימות` שהן "סלע קיומנו", כדבריהם. סביר להניח גם, שהאמינו כי נתניהו וחברי הליכוד יתקיפו את מתקני הגרעין באירן, ואולי על הדרך עוד כמה מסגדים. ובוחרי ליברמן? גם כאן הסברה הרווחת היא כי האמינו ביום הבחירות בכל ליבם, כי הינה, ישללו לערבים את האזרחות, זוכרים את קמפיין ליברמן ומפלגתו ישראל ביתנו? `כי בלי נאמנות - אין אזרחות!` סיסמא אשר הפך ללהיט התורן של בחירות 2009. בוחריו עטו לקלפיות בהתלהבות כשחלקם אף מחזיקים בידיהם את עלון הבחירות של ליברמן ומפיהם אמונה כי המשיח (ליברמן) הגיע להושיעם ואת הצרות יחסל. קיימות שתי סברות אפשריות באשר לסיבה לסגנון המחשבה של בוחרי המחנה הלאומי. האחת היא שייתכן כי הם באמת ובתמים מאמינים שהתפיסות הללו קבילות מבחינת העולם ובעיקר חברות האו"ם, והאפשרות השנייה היא שהם עצמם אינם מאמינים לעצמם. אם אינם מאמינים לעצמם, אז מדוע הולכים הם אחר `הבטחות הימין`? האם הרצון לשנאה הוא אשר מעבירם על דעתם? ייתכן, אך אין זה משנה דיו, לאור העובדה כי העולם אינו שחור ולבן, לצער בוחרי המחנה הלאומי. העולם המודרני מכיל חוקים ואמנות בינלאומיים אשר לא מאפשרים לבצע מהלכים פשיסטים, בעיקר כאשר הדבר נוגע לישראל.
|
|
|
|
|
לפני כחמש שנים, כשנפטרה נעמי שמר, דובר רבות על הרדיפה, ההחרמה והדיכוי שלהם "זכתה" מצד קובעי טעם הקהל, היושבים על ה"שאלטר" של השמעת השירים בתקשורת, המבקרים, הבוהמה וכל סביבתה התל אביבית. כל אלה "הוציאו חוזה" עליה ועל יצירתה, מאז שהעזה להביע דעות המנוגדות לאלו של "הסובייט" הישראלי.
|
|
|
|
|
שני הכובעים שחובש היועץ המשפטי לממשלה בישראל - פרקליט הממשלה וראש התביעה הכללית - הם חריג בנוף המשפטי הבינלאומי. אפילו באנגליה, שהביאה לעולם את כפל התפקידים, הוא אינו קיים עוד. אין זה, כמובן, החריג הישראלי היחיד בנוף המשפטי העולמי: גם שיטת הוותק, שעל פיה השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון מתמנה אוטומטית לנשיאו, היא במידה רבה "פטנט" כחול-לבן.
|
|
|
|
|
פעם היו הבדאים והשקרנים מושא לסאטירה, בדיחה, לעתים גם לעג, כפי שנעשה במחזה "בילי בדאי" מסוף שנות ה-50' ( Billy Liar ), שהופק לסרט מופת ב-1963 בבימויו של ג'ון שלזינג'ר ובכיכובו של תום קורטני.
|
|
|
|
|
כשבמדינת ישראל מדברים על רצח, חושבים לרוב על רצח בהקשר מדיני- פוליטי, כמו לדוגמה הרציחות אשר חס וחלילה עלולות להתרחש פה בעקבות עסקת שליט ושחרור המחבלים. כשחושבים בישראל על רצח, חושבים על העתירות האינסופיות שיגיש ודאי הרוצח לבית המשפט, ולעיסוק האובססיבי ברוצח [ראה ערך יגאל עמיר וחיבתו לסיקור תקשורתי, תוך שכלי התקשורת משתפים לא פעם פעולה].
|
|
|
|
|
