בין 120 חברי הכנסת בקדנציות השונות היו כאלה שקנו את עולמם בכישרונם הרטורי, כמו משה סנה (מק"י), מנחם בגין (חרות) ודוד בן-גוריון (מפא"י). נאומיהם חוצבי הלהבות נשארו חקוקים כנכסי-צאן ברזל בתולדות בית הנבחרים הישראלי.
לעומתם היו, ועדיין ישנם, חברי כנסת שהצליחו ליצור כותרות דווקא בזכות הגימיקים שלהם. את תואר האלוף שבהם נושא, מן הסתם, ח"כ יוסף בא-גד (מולדת), ששמו יצא לפניו בשל אמצעי ההמחשה המקוריים שבהם נהג להשתמש כדי להעביר את מסריו. כך, למשל, בעת נאום של שר החוץ דאז,
שמעון פרס, התנחל בא-גד בישיבה מזרחית על רצפת הכנסת כאקט של מחאה על דבריו. במהלך נאומו על התגברות ממדי הטרור, הוא שלף מכיס מקטורנו פטיש וסכין מפלסטיק וביקש להגישם לממלא-מקום יושב-ראש הכנסת דאז, ח"כ עובדיה עלי (ליכוד).
בעת הצבעה על "חוק מופז", המקל על התפלגות סיעות הכנסת, הוצאו מספר מחברי קדימה מן המליאה, לאחר שעטו מסיכות לבנות נגד, מה שהם כינו, "הסירחון הפוליטי". בהזדמנות אחרת הביאו עימם 13 פרלמנטרים מאותה מפלגה שמיכות וכריות כדי לישון במשכן הכנסת. "הלילה הלבן" שלהם נערך במחאה על דיון פיליבסטר בחוק ההסדרים, שנמתח על פני 28 שעות תמימות.
עושים רושם ח"כ ענבל גבריאלי (ליכוד) עוררה מהומה בכנסת כאשר הופיעה בחולצה פרובוקטיבית, שעליה התנוססה הקללה הספרדית ("פוטה מאדרה"). במקרים אחרים עוררה גבריאלי את זעמם של חברי הכנסת החרדים בגלל החולצות ההדוקות והקצרות שאיתן נהגה להגיע למשכן. ובאותו הקשר, ח"כ אחר,
צבי הנדל (איחוד לאומי) עורר את זעמה של יושב-ראש הכנסת דאז,
דליה איציק, כשהגיע מפעם לפעם למליאה כשהוא לבוש בג'ינס. הנדל היה הקש ששבר את גב הגמל, כאשר על-פי הנחייתה של היושב-ראש לא אופשר עוד לחברי הכנסת להגיע למשכן בלבוש הזה.
רק לאחרונה עוררה ח"כ
רונית תירוש (קדימה) מהומה רבתי בתוככי הכנסת כאשר, בעימות עם שרת הספורט,
לימור לבנת (ליכוד), נופפה לעומתה בכדורסל מעל דוכן הנואמים. "אני קוראת לשרת הספורט להרים את הכדור למגרש שלך" - התריסה לעומתה בוויכוח על הצעת-חוק למניעת אפליית נשים בהקצאת תקציבים לענפי ספורט. "אני מעבירה את הכדור הזה, שיתרחק מידי הנשים של כל קבוצות הספורט הנשי".
למותר לציין כי על כל הגימיקים האלה ננזפו חברי הכנסת ואף הוצאו מאולם המליאה. אבל מה לא מוכנים נבחרי העם לעשות כדי להרשים את המדיה ואת בוחריהם...
