|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תופעת הסרבנות - מבט ממעוף הציפור
|
תופעת הסרבנות התרחבה עד כדי סרבנות המוסווית כהשתמטות משירות צבאי תמורת תשלום לפסיכיאטר הטוב ביותר שאפשר לקנות
|
|
חלק מתופעת הסרבנות - "הכיבוש = טרור" [צילום: עומר שיקלר]
|
|
|
|
|
בראשית דבריי אני מבקש להביע את הסתייגותי הנמרצת מכל סוג של סירוב פקודה בצבא, ומתנגד להכנסת פוליטיקה לצה"ל (אם כי בן-גוריון היה זה שהכניס לצה"ל ולמינויי הפיקוד הבכיר שיקולים פוליטיים). אני מבקש גם לצטט את אבא אבן (בהתייחסותו לפלשתינים) שאמר שהם אומרים "הכל התחיל כשהוא החזיר לי אגרוף". וכאן המקום להזכיר לעצמנו איך הסרבנות החלה בכלל. במלחמת השחרור המנון הפלמ"ח (השמאלני) היה: מסביב יהום הסער, / אך ראשינו לא ישח / לפקודה תמיד אנחנו, / תמיד אנו, אנו הפלמ"ח. / ממטולה עד הנגב, / מן הים עד המדבר כל בחור וטוב - לנשק / כל בחור על המישמר! / נתיב לנשר בשמיים... וכולי. הם היו שמאל אמיתי - כלומר סוציאליסטי ולא תמכו באויב או "נלחמו על זכויותיו הלגיטימיות" ולא נלחמו "נגד הכיבוש". אחר-כך נתפסו מרגלים (ישראל בר, אודי אדיב, פרופ' סיטה, פרופ' קלינגר, מרדכי וענונו ואחרים) - כולם בעלי השקפות קומוניסטיות (שמאלניות). עד אחרי מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה, לא ידענו מהי סרבנות, פרט למקרים בודדים של פציפיסטים. לאחר מלחמות אלה החלו לנבוט פה ושם סרבנים. תופעה שהתרחבה עד כדי סרבנות המוסווית כהשתמטות משירות צבאי תמורת תשלום (כבד) לפסיכיאטר הטוב ביותר שאפשר לקנות. באשר לסרבנים די אם נזכיר כמה עובדות: - ב-1982 הוקמה עמותת "יש גבול" שהטיפה לסרבנות.
- יוסי שריד הצהיר שאם יתנו פקודה לפנות כפר ערבי, הוא יסרב פקודה.
- הסופר עמוס עוז הצהיר שהוא ישכב לפני שרשראות הטנקים שיתקפו ערבים.
- ומאיר שלו וא.ב. יהושע הצטרפו למקהלה כקולות רקע (Support voices).
- 13 לוחמי סיירת מטכ"ל חתמו על מכתב שהם מסרבים לשרת בשטחים.
- 50 קצינים הקימו את העמותה "האומץ לסרב".
- יותר מ-25 טייסים במילואים חתמו על מכתב סירוב לשירות מילואים בשטחים.
- טוב יהיה להזכיר את מכתבי השמיניסטים (שלושה או ארבעה) כי הם יסרבו לשרת בשטחים, או אף להתגייס לצה"ל מתוך התנגדות לכיבוש.
חכם על רבנים גילויי הסרבנות אצל החיילים הדתיים החלו כשהצטוו לפנות את התושבים למען ההינתקות. גם אז רבנים הורו לסרב פקודה, אך הוראתם נפלה על אוזניים ערלות וכל עם ישראל גינה את הרבנים הללו כפי שגינה את הוראת הסרבנות של הרב דרוקמן, ראש ישיבת ההסדר "הר ברכה". דבר שאינו מנקה את אהוד ברק בהפעלת כוח בלתי-סביר נגדו. בסיכומו של דבר, הרב התנצל והסביר את דבריו אם כי בקול ענות חלושה אך הבין ששגה. אבל הטימטום הביורוקרטי של סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, שסירב לקבל את מכתב ההתנצלות, באמתלה שהמכתב הגיע באיחור של שעה וחצי... נו, באמת... זה שווה שסע בעם? גם ההשכחה בנוסח האינדוקטרינציה הסובייטית שמי שזרע את זרעי הסירוב היו דווקא מאנשי השמאל, ומנפחים את הניגוח המגוחך בין ברק לבין הרב דרוקמן מעבר לכל פרופורציה. אבל ברק (נפולאון בעיני עצמו), משיקולים פוליטיים פנים-מפלגתיים, החליט להיות גיבור על רבנים. ועוד: איזה שר ביטחון חכם היה שולח חיילים בני מתנחלים לגרש את משפחתו מביתו? אם ברק היה רוצה, כל הפארסה הזאת היה נמוגה כלא הייתה. אך ברק גם לא חשב מה זה אומר לאויב הפלשתיני. הוא נשאר מח"ט טוב ולא יותר מזה. |
| תאריך:
|
16/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
16/12/2009
|
|
פרד כהן-קידר
|
|
תופעת הסרבנות - מבט ממעוף הציפור
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עידןסובול
|
16/12/09 10:31
|
|
|
|
|
|
י.ש
|
16/12/09 13:26
|
|
|
|
|
|
עידןסובול
|
16/12/09 13:53
|
|
|
|
2
|
|
דני בז
|
16/12/09 14:37
|
|
|
|
3
|
|
חסר אידאולוגיה
|
13/01/10 17:55
|
|
השתלחותו הנבזית של שר האוצר, יובל שטייניץ, בבתי המשפט היא עליית-מדרגה נוספת ב"עליהום" שכבר הכריזו עליהם לפניו שר המשפטים בהווה, יעקב נאמן, וקודמו בעבר, דניאל פרידמן. ובכל זאת, יש בינו לבין השניים בטריומווירט הבדל תהומי: בעוד שנאמן ופרידמן הם משפטנים לכל דבר - שטייניץ הוא, פשוט, הדיוט, בלשון המעטה, אם לא למעלה מזה, בשינוי של אות אחת.
|
|
|
|
|
בחור ישיבה הייתי. בימי שישי נוהגים היינו, אלחנן החברותא שלי ואני, להלך ברחובות מאה שערים לחנויות ספרים, לעיין בספרים חדשים ולפשפש בישנים. פעם אחת ראיתי על מדרכה ערמת ספרים וחוברות ישנים למכירה, ולידה עומד זקן אחד. פשפשתי בערמה וראיתי בה ספר קטן שכריכתו קרועה ודפיו מפורדים. עיינתי בו וראיתי שהוא ספר דרשות של חכם ממרוקו לפני מאה ושמונים שנה. נמלאתי רחמים על הספר. חשבתי לעצמי כמה טרח זה המחבר עד שחידש את חידושיו, וכמה שמח כשראה אותם מודפסים בספר, וכמה ממון שיקע בו, מי יודע כמה חיזר על פתחי נדיבים שיסייעו בידו להדפיס דרשותיו, וכמה השיבו פניו ריקם והכלימו אותו, עד שזכה לראותו יוצא לאור עולם ושלח אותו לכמה וכמה חכמים ונדיבים, מהם השיבו לו ומהם לא טרחו כלל לענות. ואותם שהשיבו, מהם נתנו לו כמה פרוטות ומהם הסתפקו במילי דברכה, ועתה מושלך הוא על המדרכה ברחובות ירושלים כאבן שאין לה הופכים.
|
|
|
|
|
כאשר הייתי תלמידה בבית ספר יסודי בחיפה, זכורה לי אפיזודה של שיחה בין חברות ברוסית. המחנכת לקחה לעצמה את הרשות לגשת אלינו ולבקש מאיתנו לא לדבר רוסית בשטח בית הספר. לשפת האם שלנו לא היה מקום, נקודה. כידוע, מדיניות כור ההיתוך לא הצליחה לחסל את השפה והתרבויות שאנשים הביאו עמם מארצות המוצא. אולי אנו חבים זאת באופן אירוני לתודעה האימפריאליסטית עליה גדלנו.
|
|
|
|
|
כאשר רעמו תותחי הבלוגוספרה - המוזות בכינוס אילת לעיתונות דיברו הרבה - בעיקר על, ואל, עצמם. בשעה שאפילו מכאן, מישראל, רואים את העצמים בחלל בעין בלתי מזוינת, באותה עת בכינוס העיתונות באילת המשתתפים שיזפו לא רק את עצמם אלא גם נושאים שבמשך השנים דהו והחווירו. בחשו בקדרה של עיתונאות, יחצנות, רכילות ופרסומת, לשו ודשו, ובצד תכנים ענייניים סיפרו בדיחות תפלות, העלו גרה ולקקו שפתיים. על המדיה המקוונת פסחו. יום אחד זה יקרה. בדיוק כמו בסיפור הסֶגֶן היפני שאחרי 27 שנים לאחר המלחמה הוא "נכנע" ויצא מן המערה.
|
|
|
|
|
"הטעמת החוק לאיסור הלבנת הון בקרב עובדי הבנק הייתה אך בחיתוליה, ומן המידע וההדרכות שהועברו לעובדים ע"י הבנק סברו הנאשמים, כמו יתר עובדי הבנק, כי הוראות חוק איסור הלבנת הון בנוגע לדיווח על פעולה בלתי רגילה, רלוונטית אך ורק לכספים שמקורם אינו כשר". זהו אחד מנימוקיו היום (ג', 15.12) של השופט חאלד כבוב לזיכוי עובדי בנק הפועלים בפרשת הלבנות ההון.
|
|
|
|
|
