משאל-עם לשינוי טריטוריאלי

אינני נמנה עם שוללי חוק משאל העם. אכן, זהו נושא רגיש, חריג ויוצא דופן במכלול התחיקה הישראלית, אולם החלטה המחייבת שינוי גבולות המדינה ראוי שתתקבל על-ידי העם במישרין ולא על-ידי קואליציה מקרית של רוב הח"כים.

ההחלטה על שינוי טריטוריאלי היא החלטה גורלית. 120 הח"כים בכנסת מכהנת, בין אם זה היום או בעוד חמש או 10 שנים, נבחרו על-ידי ציבור הבוחרים שהצביע בבחירות הכלליות - בתנאים, במועד ובאווירה שונה לחלוטין מזו שתיווצר ערב הכרעה טריטוריאלית.

ציבור הבוחרים לכנסת לא התייחס בהליכתו אל הקלפי לשינוי גבולות המדינה. בפני הבוחרים היו שיקולים אחרים ושונים. אלה הצביעו מתוך רצון להשפיע על מי יהיה ראש הממשלה הבא, מתוך רצון לתמוך ולחזק מפלגה סקטוריאלית זו או אחרת, רבים הצביעו "הצבעת-נגד" ונתנו קולם כדי למנוע מרשימה פלונית להתחזק, וכיו"ב.

"שמור לי ואשמור לך"

למשאל-העם יש יתרון נוסף על הצבעה של רוב הח"כים: האזרח הנקרא לקלפי של משאל-העם, מצביע על נושא אחד ויחיד. הוא איננו מושפע - דוגמת ההצבעות המקובלות של הח"כים - משיקולי קואליציה ואופוזיציה, מן הרצון למנוע את הפלת הממשלה, ומן הסחר-מכר המפלגתי של "שמור לי ואשמור לך". מבחינה זו, עדיף משאל-העם אף על הכרעה שתושג על-ידי הרוב הגדול של 80 ח"כים בכנסת.

אכן, משאל-העם עלול לקפח מפלגות קטנות, מפלגות אשר עמדתן קוראת להצביע נגד החוק, ואשר אינן מסוגלות להשפיע על הצבעת הבוחרים באמצעות התרגילים המקובלים של איום להפיל את הקואליציה הממשלתית אם הצעת ההחלטה תועלה ותוגש להצבעה. אלא שזהו גם יתרונו הגדול של משאל העם - הכרעה ברורה של רצון הרוב בעם.

יש לתקן את נוסח החוק המוצע

עד כאן תמיכתי הברורה בעצם חוק המשאל. עם זאת, יש צורך חיוני ודחוף לתקן את נוסח החוק המוצע. הנוסח הקיים מתייחס לכל הסכם מדיני שיחייב נסיגה מרמת הגולן או ממזרח ירושלים. ואין די בכך - החוק חייב להתייחס לכל החלטה מדינית שתחייב שינוי בגבולות המדינה. ואני מתכוון במפורש גם לשינוי גבול הקורא לסיפוח שטחים חדשים ולהרחבת שטחה הטריטוריאלי של מדינת ישראל.

ראוי להזכיר, כי רמת הגולן סופחה לשטח ישראל ב-14 בדצמבר 1981, כשהחליט ראש הממשלה, מנחם בגין, לבטל את הממשל הצבאי שהיה בתוקף בגולן מאז מלחמת ששת הימים, וכשהביא בפני הכנסת החלטה להחיל את החוק הישראלי על כל שטח רמת הגולן. אינני זוכר כמה ח"כים הצביעו באותו יום בעד הסיפוח, כלום היה שם רוב של יותר מ-80, או שהיה זה רוב פרלמנטרי רגיל. הוא הדין בעניין ירושלים, כשהחילה הכנסת ב-27 ביוני 1967 את השיפוט והמינהל הישראלי על השטח שנכבש במזרח העיר. גם במקרה זה לא שאלה הממשלה את רצון העם, לא על עצם ההחלטה ולא על גבולות השטח שיסופח - למה לא סופח קבר רחל ולמה כן סופח מחנה הפליטים בקלנדיה.

ישראל עומדת ותעמוד בפני הכרעות גורליות אשר עלולות להשפיע על גבולות הקבע שלנו ועל שטחנו הטריטוריאלי. שלא כב-1967 ושלא כב-1981, אם אנו עומדים לבנות כלי משפטי של פנייה ישירה אל העם - יש לוודא כי החוק החדש יחייב משאל-עם גם לכל כיוונה של סיפוח שטח לישראל. ממש, ולא פחות, משהחוק יידרש לעשות כן במקרה של כוונת נסיגה.