פסק דינו של השופט סולברג בעניין סרן ר נגד אילנה דיין הוא ארץ רחבת ידיים. יש לו גיאגרפיה, חילופי אקלים, טורפי יום וטורפי לילה, יש לו תשתיות, נסתרות מן העין, קווי חשמל, קווי טלפון, צינורות המים, צינורות הביוב. בצינורות זורמת האידיאולוגיה הסמיכה מדם. בארץ ההיא מתגוררות קבוצות אוכלוסיה ששוות יותר ושוות פחות, תושבים הנראים לעין בעלי היסטוריה וגיאוגרפיה ואחרים סמויים מן העין רוחות רפאים המגיעות מן התוהו ונעלמות אל הכלום. לפסק הדין מלך שהכל סרים למרותו. המלך בוחר את מקום מגוריו ואת השפה שבה ידבר פסק הדין. המלך שלנו קבע את ארמונו בלב "מוצב גירית המתנשא על גבעה רמה בלב השטח המכונה אב"ם, נוטריקון אזור ביטחוני מיוחד" (כל הציטוטים מתוך פסק הדין). המלך החי של פסק הדין, השופט נועם סולברג קבע את מקום מושבו בהתנחלות "אלון שבות", באזור בית לחם, (גוש עציון) המתנשאת גם היא על סביבותיה על גבעה רמה בגובה של כאלף מטר. עניין לנו איפוא במלחמה בין נושמי אוויר פסגות ובין דיירי המישורים הסמויים מן העין.
