אנונימיות באינטרנט - במה לעוולות?

בשונה מהעולם הריאלי, בעולם הוירטואלי, הוא עולם האינטרנט - אין גבולות. עוולות מסוימות המבוצעות ברשת האינטרנט על-ידי רעולי פנים אנונימיים, יזכו להגנה ולחסות החוק מפאת העובדה כי המדובר בשימוש במדיה חדשנית ובתופעה חובקת עולם שיש לחברה אינטרס רב מעלה לקדמה ולהגן עליה.

הדוגמאות הן רבות ומגוונות וקצרה היריעה מלהכיל את כולן על כן נתייחס לחלק מצומצם בלבד. מסעדה שזכתה בפורום מסעדות באינטרנט לקיתונות של ביקורת נוקבת, בלשון המעטה, על טיב האוכל במסעדה או על השירות הלקוי, לא תוכל באופן טבעי "להתחשבן" עם הלקוח בבית המשפט ולקבל צו לחשיפת שמו לצורך מיצוי ההליך המשפטי עמו, ותאלץ להשלים לכאורה עם "רוע הגזירה".

חשיפת שחיתות או ליקויים במקום עבודה מצד עובד באופן אנונימי היא יוזמה מבורכת אשר בגינה יתחילו רשויות האכיפה לבצע בדיקות ראשוניות לבירור הפרטים נשוא התלונה מבלי להידרש לחשיפת פרטי העובד, לבל תרחף חרב הפיטורים מעל ראשו.

דוגמה נוספת להמחשה הינה אתר אינטרנט ששידר לציבור גולשים (בעיקר בארץ) שידורים ישירים של משחקי הליגה האנגלית בכדורגל חינם אין כסף, זכה להגנה מפני הפרת זכויות יוצרים באינטרנט וקיבל אור ירוק מבית משפט ישראלי להמשיך ולשדר את המשחקים, למורת רוחה של ההתאחדות לכדורגל של הליגה האנגלית, הפרמייר ליג, בעלת זכויות השידור במשחקים, אשר עתרה לקבלת צו כנגד ספקיות האינטרנט לחשיפת בעלי האתר המשדר את המשחקים (ת.א 1636/08 (מחוזי ת"א) The football Association Premier League Ltd נ' פלוני ואח', פורסם בנבו).

כמובן שהפעילות באינטרנט אינה צריכה לשמש מקום מפלט לביצוע עוולות וכמובן שלא ליתן במה לביצוע עבירות פליליות וזו הגישה שרצוי שתהא נר לרגלנו, ואולם באינטרנט האפשרות לחשוף זהותו של מבצע עוולות היא מוגבלת וכפופה למבחנים ליברלים הייחודיים לרשת, בהינתן כי פלטפורמה זו נתפסת כמכשיר שמטבעו משדר לגיטימציה לשיח אנונימי שבו נח הן לגולשים והן למפעילי אתרים מסחריים, משיקולים ברורים, שלא להזדהות בשמם הפרטי, ולבצע לכאורה עוולות תחת מעטה ללא חשש ומורא.

נשאלת השאלה, עם זאת, האם העובדה שפרסום מסוים הוא אנונימי משנה את כללי המשחק, האם בשם האנונימיות והקדמה הטכנולוגית יש ליתן הכשר לפעולות או למעשים אשר ברור שלא יתקבלו בעולם הממשי המסורתי?

התשובה לשאלות הללו נגזרת מהשאלה מהו המשקל שיש ליתן לאנונימיות שהוא נשמת אפו של רשת האינטרנט? האם לאנונימיות יש תרומה סגולית משל עצמה, עבורה ראוי להקריב אינטרסים אחרים, כמו הגנה על קניינו המסחרי של בית עסק או הגנה שמו הטוב או פרטיותו של אדם?

האינטרנט הוא עולם שבו השחקנים הראשיים יכולים לעטות עליהם מעטה של פאנטום ולהביע את דעתם בכל נושא שרחוק מהם כרחוק מזרח ומערב תוך ניצולו לרעה של חופש הביטוי, ברשת האינטרנט לעיתים חיסול חשבונות עם מתחרים באופן אנונימי, למשל באמצעות רכישת שם מתחם (דומיין) ושימוש בטכניקות שיווקיות ופרסום במודלים זהים לאלו של מתחריך עולים בקונסטלציות מסוימות כדי תחרות הוגנת אשר תזכה להגנה משפטית, ולו מפאת העובדה כי "העוולה" לכאורה בוצעה בעולם הוירטואלי, בשונה מהעולם הממשי.

כך למשל, ברור כי באינטרנט חופש הביטוי המודרני הוא שונה לחלוטין מחופש הביטוי השגור במדיות המוכרות והמקובלות ולעיתים קשה להבחין אם המדובר בחופש ביטוי או שמא חופש הביזוי או חופש השיסוי הנושק ללשון הרע בהתגלמותו. כך התבטאויות משולחות כל רסן בפורומים, באתרים, בטוקבקים, מהוות ללא כל ספק חלק אינטגראלי מהשיח היומי המקובל. בשיח זה ניתן, מבלי להזדהות כמובן, להשתלח ולפגוע באופן לא מבוקר בכל מי שהוא צד או אוזכר במסגרת הכתבה, כאשר אחריות בעל אתר אשר למעשה נתן במה לפרסום טוקבק פוגעני היא מוגבלת וזאת גם אם הפעיל האתר מערכת לסינון מדגמי של תגובות בטרם עלייתן לאתר (פסק דין אשר עיגן גישה זו ודחה במסגרתו את האחריות של האתר המקוון 'גלובס' בגין פרסום טוקבק פוגע, ניתן זה מכבר על-ידי בית המשפט השלום בראשון לציון בת.א. 5844-07/09 דוד וינטרוב ואח' נ' גלובס פבלישר עיתונות (1983) בע"מ, פורסם בנבו).

בהתייחס להפרה של זכויות יוצרים או הפרה של קניין רוחני באינטרנט, כאמור בדוגמאות דלעיל, הרי שאלו עלולות לא אחת להוות מכשיר לגיטימי לפעילות אינטרנטית ולקבל ביחד עם זאת הכשר משפטי מפאת העובדה כי המדובר בשימוש הוגן, קרי שימוש שמותר לעשות ביצירה מוגנת, אף ללא קבלת הסכמתו של היוצר או בעל הזכות.

השימושים המותרים, ובראשם השימוש ההוגן מדגישים את האינטרס הציבורי בשימוש חופשי ביצירות התרבות ובהנגשתם לציבור רחב ככל האפשר, כלומר האפשרות ליצור יצירה תוך שימוש בחומרים זמינים ברשת. חלק מן הפרמטרים לשימוש הוגן הינם, בין היתר, מטרת השימוש ואופיו (למטרת רווח ו/או לשימוש מסחרי אם לאו), אופי היצירה, טיבה והאם השימוש עולה כדי הפרה בליבה של זכות יוצרים מוגנת.

אין להתעלם מכך כי מיליוני אנשים, ככל הנראה מפרים, מבלי משים, בכל יום, זכויות יוצרים. אין מקום, בהקשר האינטרנטי, לחשוף את זהותם במקרים אלו, אלא רק כאשר מדובר בהפרות בוטות וחמורות. בדרך כלל שימוש שאינו מסחרי, לא יענה על נסיבות מחמירות, זאת לאור תפקידה החברתי החשוב של רשת האינטרנט והחשש מהאפקט המצנן, כלומר אפקט שיצור הרתעת יתר באם ניצור כללים נוקשים, שיפגעו בערכים שעליהם אנו רוצים להגן ברשת, כמו למשל השימוש ההוגן ביצירות וקידום תרבות השיח המקוון, ועל-ידי כך יצא הפסדנו בשכרנו. על כן הנטייה היא לצמצם את הפיקוח על רשת האינטרנט.

נציין כי מבחינה טכנולוגית, פרטיותו של הגולש היא אשליה. קיימות מספר טכנולוגיות ותוכנות שבאמצעותן ניתן לעקוב אחר הגולש בכל רגע נתון ולאסוף מידע אודותיו - באיזה אתר הוא נמצא, ובאיזה דפים הוא גלש ומה תחומי העניין שלו, ואולם למידע זה לא ניתן להגיע אם לא נצליח לשכנע את בית המשפט כי באיזון הנקודתי מעלותיו החברתיות של האינטרנט אינן מצדיקות את הקרבת האנונימיות באינטרנט (מתוך פסק דינו של כבוד השופט יצחק עמית בבר"ע 850/06 (מחוזי חיפה) רמי מור נ' ידיעות אינטרנט מערכות אתר Ynet, פורסם בנבו, להלן: "עניין רמי מור").

גורמים שברשותם עלול להימצא מידע אודות פרטי הגולש, הינם בדרך כלל אחד מן הבאים ואף לעיתים גורמים נוספים: ספקיות האינטרנט, הפורטל או האתר בו בוצעה העוולה ומנוע החיפוש או החברה שפעלה לקידום האתר ונתנה במה לכאורה לביצוע העוולה.
בישראל טרם נחקק חוק המסדיר את הסוגיה של חשיפת שמות מפרסמים אנונימיים ברשת, שאלות של אחריות השחקנים ברשת, כאשר הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008, שמטרתה הייתה להסדיר נושאים אלו, הוסרה מסדר יומה של הכנסת בידי משרד המשפטים.

בהעדר חקיקה ראשית כאמור המסדירה עניין חשיפת שמות המעוולים באופן סדור ובהעדר שיתוף פעולה מצד ספקית האינטרנט או מפעילי האתר מלחשוף את שמות הגולש, לא יהיה מנוס מלפנות בבקשה למתן צו מבית המשפט לחשיפת שמו של הגולש.

חשיפת זהותו של כותב אנונימי ברשת האינטרנט, כרוכה במספר שלבים, ויש להבחין בין מפעיל האתר לבין ספק הגישה:
ראשית, יש לפנות למפעיל אתר האינטרנט שבאפשרותו לקשר בין הפרסום לבין כתובת ה-IP (Internet Protocol) של הכותב ממפעיל האתר (כתובת ה- IP הינו מספר משתמש ייחודי לזיהוי מחשבים ברשת האינטרנט ומשמשת לניתוב מסרים מנקודת השיגור ליעדיהם).

שנית, יש לפנות לספק הגישה לאינטרנט שבאפשרותו לקשר בין מספר ה-IP לבין מי שהשתמש באותו מספר. שלישית, יש לבחון אם המשתמש הוא אכן הכותב ולא משתמש אחר במחשבי הארגון.

כאשר יתבקש בית המשפט ליתן צו לחשיפת זהות גולש באינטרנט, הנטייה תהא למעט בהתערבות ולהשאירה למקרים חריגים בהם העוולה האזרחית מקימה עבירה פלילית לכאורה (בש"א (י-ם) 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי בע"מ, פורסם בנבו). עם זאת, בעניין מור נקבעה העמדה לפיה חשיפת זהותו של גולש רק במקרים של עבירה פלילית, להבדיל מעוולה אזרחית, הוא מבחן צר יתר על המידה העלול לעורר קשיים בישומו. על כן הוחלט כי יש צורך בביצוע עוולה לכאורה בצירוף "דבר מה נוסף", שבבסיסו מספר מבחנים שעל מבקש הצו לעמוד כתנאי לחשיפת פרטי הגולש:
על התובע להראות שתביעתו מוגשת בתום לב שלא מתוך שימוש לרעה בהליכי משפט; על התובע להראות שסיכויי תביעתו טובים; האם התובע הוא אישיות ציבורית והאם יש בפרסום עניין לציבור; טיבו של האתר או הפורום או הבלוג בו בוצעה העוולה - אין דינו של פורום שאלות ותשובות בנושאים מקצועיים כמו כלכלה ורפואה כדינו של פורום של חילופי זוגות, ואין דינו של פורום דל משתתפים לפורום בהשתתפות הציבור הרחב; איזו תועלת תצמח מחשיפתו של גולש לעומת הנזק שעלול להיגרם עקב החשיפה.

לסיכום ובהקשר המיידי, האנונימיות נתפסת כמפלטו של השקרן וכאקט של פחדנות, של חשש להזדהות ולעמוד מאחורי הדברים, אך במחשבה נוספת, ניתן להצביע על יתרונותיה של האנונימיות ברשת. יש לזכור כי כל קביעה של בית המשפט לעניין הנטל הנדרש תשפיע על הרשת והשחקנים הפועלים בה, ועל כן יש לבחון בקשות לחשיפת זהות גולש שביצע עוולה תחת הנסיבות הספציפיות של אותו המקרה ובחינתו באספקלריה המשפטית הוירטואלית - טכנולוגית בעידן הנוכחי, לאור הערכים שעלינו כחברה וכמשפטנים לשמר.