|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המועצה לצרכנות דורשת לבטל את עמלות העו"ש בבנקים, אבל זה לא מזיז להם ● סיפור אמיתי על מילה מחייבת של בנקאי
|
|
האזרח הקטן נסחט על-ידי הבנקים
|
|
|
|
|
|
|
השווי הכספי שגובים הבנקים מהלקוחות הפרטיים שלהם בגין עמלות העו"ש מסתכם ב–900 מיליון שקל לשנה - כך על-פי נתוני המועצה הישראלית לצרכנות שפתחה באחרונה במסע ציבורי שמטרתו להביא לביטול סוג זה של עמלות במערכת הבנקאית. בתגובה לטענות כי ביטול עמלות אלה יביא לפגיעה משמעותית ברווחיות הבנקים, אומרת המועצה כי על-פי הנתונים שברשותה, הסתכמו הכנסות הבנקים בשנת 2008, בגין עמלות בלבד, ב-12.3 מיליארדי שקלים. חלקן של עמלות העו"ש של משקי הבית עומד על כ-900 מיליון שקל בשנה בלבד. כלומר, היקף ההכנסות שיש לבנקים בגין עמלות העו"ש הוא קטן ביחס להיקף הכנסותיהם מגביית כלל העמלות. המועצה לצרכנות אינה ארגון פרטי. היא גוף ממשלתי הפועל במסגרת משרד התעשיה והמסחר, אבל לכאורה יש לה עצמאות וגמישות בנושאי הגנת הצרכן. גם אין זהות בינה ובין הממונה על הגנת הצרכן במשרד. האם יש למבצע הצרכני הזה סיכוי להצליח? לא ברור, אף שהצליח להביא מספר חברי כנסת לתמיכה בהצעת חוק לביטול עמלות העו"ש שיזמה המועצה, גם לחתימה של 700 אלף איש על עצומה בנושא. די ברור שמבחינה צרכנית יש צדק בדרישה. כתבו על כך די הרבה ברשת האינטרנט ביוזמת המועצה. אפשר למצוא פרטים רבים ונימוקים מחכימים ברשימות שפורסמו בנושא. מול הטיעון הבסיסי הצודק שיש בתביעה, עומדים הבנקים כולם, שאינם ששים לוותר על אגורה מהכנסותיהם, גם אם מדובר בגבייה מאנשים קשי-יום. הבנקים צריכים להראות רווחיות. בשנים האחרונות הם הסתבכו מי יותר ומי פחות במתן אשראי ל"טייקונים" לצורך השקעה (בעיקר בחו"ל) בפרויקטים שקרסו וגרמו להפסדים של מאות מיליונים, אולי יותר. מאיפוא יכסו זאת? מהעמלות כמובן. אז איך יוותרו? גם הפיקוח על הבנקים לא יצא למלחמה על זכויות הצרכנים. משימתו הראשונה במעלה לדאוג ליציבות הבנקים. אם יצומצם אפילו במעט הרווח שלהם, יתעוררו קשיים ושאלות. אז שהצרכן הפרטי יישא בנטל. זה לא הזמן. האם הפיקוח על הבנקים פועל בניגוד עניינים? כן! אז מה? |
|
אחרי הדברים הכלליים, לכאורה, אסיים בסיפור אמיתי, המדגים את כוח אחיזתם של הבנקים בכל אגורה שהם גובים מהצרכן הפרטי. (זה לא אומר שהם משגיחים במיוחד על מאות המיליונים שהם מעמידים כאשראי לטייקונים, ומי שמתחזים להיות בעלי ממון.)
ידיד שלי, קיבל את עצותיהם של פרשנים כלכליים שונים ודרש מסניף הבנק שלו להפחית בעמלות הנגבות ממנו. הוא גם טרח והציג בפני "הבנקאי הפרטי" שלו אלטרנטיבות שיש לו, כגון העברת יתרות וחשבונות השקעה לבנק מתחרה. לאחר ויכוח ו"זה התעריף ואין לי סמכות להפחית" הגיעה הצעה: נחזיר לך מדי שנה את הסכום בעבור ביצוע פעולות. "רק לך. לא, לא נוכל לתת מסמך בעניין. תסמוך עלינו".
חלפה שנה ושום החזר לא ניתן. ידידי טלפן לבנק והזכיר לבנקאי שלו את הסיכום. הוא תהה מדוע לא קיבל את ההחזר המובטח.
"אה, כן", השיב לו הבנקאי. "רשום אצלי. רציתי באמת להתקשר אליך ולבקש רשותך לבצע את ההחזר רק בחודש הבא... אבל אתה יודע, העומס בעבודה...".
"אבל מדוע?", תהה ידידי. "מדוע הבנק אינו עומד בסיכום? מילה של בנקאי זו לא מילה מחייבת?". "מחייבת-מחייבת" השיב הבנקאי. "אבל מסיבות פנימיות/חשבונאיות/רישומיות אנו מעדיפים לדחות את ההחזר לחודש הבא. ותודה לך שהסכמת".
ידידי השיב כי אינו מרוצה. והבנקאי חתם את השיחה ב"העיקר שאתה מקבל את הדברים בחיוך וברוח טובה".
לא מדובר כנראה בלקוח בודד. את ההטבות האלה לכאורה הסכימו הבנקים לתת ללקוחות שקצת התעקשו איתם בעניין גובה העמלות. בלי לעגן את הדברים במסמך כתוב, הבטחות בעל-פה בלבד, ולכן עכשיו הם "מבקשים" את "הסכמת" הלקוח לדחות את ההחזר.
לא צריך להוסיף יותר. הבנק הוא לא ידיד. בכלל לא.
|
|
| תאריך:
|
10/01/2010
|
|
|
עודכן:
|
10/01/2010
|
|
מנחם רבוי
|
|
ש"י עגנון מוכר לרוב הציבור דובר העברית בישראל מתוכנית הלימודים הרשמית של משרד החינוך המחייבת תלמידים, לעתים בהנחיית מורים מוכשרים יותר או פחות, לקרוא סיפורים שנכתבו במשלב לשוני שאינו טבעי לגמרי לקוראי העברית המודרנית. דומה כי למרות הבחירה של עגנון שלא להתאים את סגנון לשונו לנהוג בקרב בני דורו, ולמרות הציטוטים הישירים והעקיפים הרבים בכתביו מהספרות היהודית לדורותיה, המקשים על הבנה מלאה של יצירתו בקריאה ראשונה, ההתעניינות המחקרית ביצירתו - כמו זו של הציבור הרחב - אינה דועכת גם למעלה ממאה שנים לאחר שפרסם את סיפוריו הראשונים בעברית.
|
|
|
|
|
בארץ בנות היענה פשטה השמועה. אמצעי התקשורת הכתובה והמשודרת התמלאו ידיעות, כתבות וראיונות עם אלופי היענים, שרי היענים בעבר, בהווה ובעתיד. השמחה הייתה גדולה. כל אחד התהדר בהישג ובהצלחה. נמצאה התשובה ויש פתרון לאיום הרקטות, הטילים והפצמ"רים על ישובי קווי העימות בדרום ובצפון ולהגנת העורף והמדינה כולה. המסר עבר כשריפה בשדה קוצים: "אפשר כבר להוציא את הראשים מהחול!".
|
|
|
|
|
מוריד הגשם בתיאטרון הספרייה ברמת גן היא דרמה רומנטית שעוסקת בחיי משפחה אמריקנית טיפוסית, שהבצורת עושה שמות בחווה המשגשגת שלהם ונוגעת גם בעתידה הרומנטי של הבת המתבגרת. מוריד הגשם הוא זר אלמוני, המבטיח לחולל נס ולהוריד את הגשם המצופה ובמקביל הוא משנה את חייהם של בני המשפחה.
|
|
|
|
|
לכתבות באינטרנט יש את היתרון שהן יעלו בחיפוש של גוגל גם לאחר תקופת זמן ארוכה מרגע פרסומן. במקרה של כתבות רעות, היתרון הופך לחיסרון. אי-אפשר למחוק מהאינטרנט כתבה רעה, וזאת בניגוד לכתבה רעה בעיתונות הכתובה, שתיעלם מהזיכרון לאחר תקופה. גוגל זוכר הכל וממשיך להציג את הכל.
|
|
|
|
|
לנשים שמנות יש 28% פחות סיכוי להיכנס להריון מוצלח. על מחקר זה זכתה פרופ' לוק בפרס. במחקר ערכו ועיבדו נתונים של קרוב ל-50 אלף נשים אשר פנו לעזרת המחלקה לשם כניסה להריון באמצעות הטכנולוגיה המודרנית.
|
|
|
|
|
