נעמי שמר, השכחת את כאב הפלשתינים?

במאמרו, אלמגור אינו מחמיץ הזדמנות לסנוט בנעמי, בהזכירו: "לפחות פעמיים נפגשנו אז, נעמי ואני, גם במועדון 'עומר כיאם' ביפו, שם הקשבנו יחד לטרובדור הספרדי פאקו איבנז, שאחד השירים שהשמיע בכל הופעה היה השיר הבסקי, שצליליו הדהדו לימים בירושלים של זהב". איני יודע עד כמה צדק אלמגור באבחנתו המוזיקלית, אך כאשר אתה מתהדר בידידות עם מי שאתה מכנה (בצדק!) "המשוררת הלאומית", הרי אם תגרע קצת מקומתה - הפרש הגובה ביניכם יקטן... מילא. קרוב אדם אצל עצמו. יצירתו של אלמגור, לבטח, לא הושפעה מאף יצירה קודמת...

מחצית מאמרו מקדיש דן לכתיבתו שלו, ומציין ששיר של אלתרמן על כיבוש העיר לוד, כמו שיר של דן עצמו, על הטבח בכפר קאסם, נאסרו לשידור או להצגה על הבמה. שוב שם דן את עצמו בחברה טובה... ניחא. דומה שכל זה לא בא אלא להכין את הרקע לטענה הקשה שיש בפיו נגד נעמי שמר: היא לא כתבה על הסבל הפלשתיני!

נעמי שמר, כמו נתן אלתרמן בערוב ימיו, הייתה מנאמני "ארץ ישראל השלמה", וכתבה שירים נפלאים, חלקם נשמעים כתפילה, אחרים כנבואה. בתוך כלל יצירתה הכלל-אנושית והישראלית כתבה בין היתר על הֵיאחזות נח"ל בסיני, ושיר על אותו סרדין החי לצד כריש, אך לא ראיתי שכתבה נגד ערבים או "פלשתינים" - כמו שֵׁם הַפְּלִשְׁתִים, עובדי הַאֶלִיל דָּגּוֹן, שערביי יש"ע המוסלמים בחרו לעצמם באופן מוזר.

נעמי האמינה כי לעם ישראל יש זכות על כל ארצו, ממנה הוגלה פעמיים ושלוש, ופעמיים שב את שיבת ציון. היא בת הארץ הזאת, אשר תקומתה, פיתוחה, נטיעתה, בנייתה וההתיישבות בה, היו מלווים לאורך כל השנים במעשי רצח חוזרים ונשנים של יהודים בידי ערבים. היא לא מצאה צורך לכתוב על ה"נכבה" של ערביי א"י, אסון שהם הביאו על עצמם בסירובם לחיות בשלום, כמו גם לחלוק את יתרת הארץ הזו, ממערב לירדן, עם היהודים.

שמעתי ביקורות הנמתחות על פוליטיקאים, פובליציסטים, סופרים ומשוררים בגין מה שכתבו. אך לא שמעתי ביקורות על משוררים בגין שירים שהם לא כתבו... זו אכן המצאה מעניינת של אלמגור.

מדוע היה על נעמי לכתוב על הפלשתינים? כמה משוררים ערבים כתבו על השואה? על גלות ישראל בימי אשור, בבל ורומא? כמה כתבו על יהודים שנרצחו בטבח בחברון, בצפת או בטבריה? בפיצוצי אוטובוסים, בטבח בליל הסדר במלון, או בתור לדולפינריום?

מה כתב דן אלמגור עצמו על השואה? על הפוגרומים באוקראינה (חמלניצקי ופטליורה), על הנרצחים בקו 5? על ה"לינץ'" ברמאללה? על הנער שפותה לבוא לקלנדיה לפגוש נערה ונרצח בידי ידידיה? או אולי על גירוש ספרד, גירוש יהודי יורק ויתר הגירושים באנגליה וביבשת אירופה? האם דן כתב על הרצח בדארפור? בקטנגה? בסרביה? האם זה גורע משהו מגדולתו כפזמונאי?

האם חורה לדן שנעמי שמר לא התחרתה עימו ועם גדעון לוי, אורי אבנרי או ספירו בתחום זה? ובכלל, הניתן לאדם במשך חייו הקצרים לכתוב על כל עוולות תבל?!

האמנם חסרים אנו יהודים ישראלים המקוננים את אומללותם של הפלשתינים, אם בעיתון, אם בתיאטרון, אם בטלוויזיה? ישראלים המוציאים את דיבת הארץ רעה? מרצים באוניברסיטות כאן הקוראים לחרם על המוסדות האקדמיים בישראל?

על מאמרים כאלו נאמר: "לא מעוקצך ולא מדובשך". הכתבה הזו הזכירה לי מאוד את ספרו של אמנון דנקנר על "חברו" המנוח דן בן אמוץ...