מבוא
לא מכבר פורסם דוח ועדת החקירה הממלכתית לעניין בטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור, בראשות השופט ו' זיילר, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. הוועדה ישבה על המדוכה חודשים רבים אם לא שנים, בדקה חומר רב, גבתה עדויות לרבות עדויות שבמומחיות, ופרסמה את הדוח המקיף. ראשית דבר, אציין כי יש פגם בכותרת תפקידה של הוועדה, המוגבל לכאורה בבדיקת מבנים המשמשים ציבור, להבדיל ממבנים אחרים המשמשים פרטיים.
בתקנות התכנון והבנייה מובדלים מבני ציבור ממבנים אחרים, כגון - מבני מגורים, מסחר, תעשיה וכו', אך בבואנו לקבוע סטנדרטים לבטיחות, הרי אלה גם אלה צריכים לעמוד בדרישות בטיחות המבטיחות את שלום המשתמשים בין אם מדובר במבנה ציבורי ובין אם מדובר במבנה אחר. אולי לכך התכוונה הוועדה בפעילותה, אך דווקא לאור ההגדרות המבדילות שבתקנות, ולאור תפקידה המשפטי-הנדסי של הוועדה, היה ראוי כי ההכללה תמצא ביטוי בכותרת.
"פלקל" כמרכיב בדוח ועדת זיילר
אף שבצדק ה"פלקל" לא היה הנושא של הוועדה, הוקדשו בדוח ומן הסתם גם בעבודת הוועדה, חלקים נרחבים, עיקריים ומהותיים לשיטת ה"פלקל", עד כדי החלטה לפירסום דוח ביניים שכולו דן בנושא ה"פלקל".
לדעתי הדבר היה מיותר, כי בכל שיטה אפשר ליצור כשלים. יש לדעת כי ארגזי "פלקל" הם בסך הכול ארגזים המהווים חללים קונסטרוקטיביים ביציקות בעיקר של תקרות, ולא בעל בית החרושת אלא המהנדס הספציפי המתכנן מבנה מוגדר - הוא האחראי ליישם את הארגזים מכל סוג ומין באופן שתיווצר התאמה לתקנים ולתקנות, ולכללי המקצוע.
אני מהנדס [קונסטרוקטור] רשוי, ומצהיר בזה כי אני יודע ויכול לתכנן מבנים יציבים שבהם כל פרט ופרט מתאים לתקנים הישראליים, ובעלי מקדמי בטיחות כמו מבנים אחרים, תוך שימוש בארגזי "פלקל", מבנים שלא רק כיום בעת ביצועם עומדים בתקנים, אלא כאלה שיעמדו בהם לאורך זמן ככל מבנה אחר. אכן, יהא עליי לבדוק ביצוע באתר, ועוד לפני כן לכלול זיון לגזירה שלא תוך התחשבות בצידי הארגזים כנושאים מאמצי גזירה, ויהא עליי לתכנן צלעות משניות בהתאם לתקן 466, לצבוע את הפחים או לדרוש גילוונם, ועוד להקפיד על מילוי שאר הדרישות שלא כאן המקום לפרטן, אולם בי תלוי הדבר כמתכנן האם המבנה [העשוי תוך שימוש בארגזי "פלקל"] יהיה תקין, תקני ויציב, או שיהיה מועד לפורענות.
לפיכך, היה ראוי כי למרות שהוועדה הוקמה בעקבות אסון ורסאי, לא היה מקום לטעמי להעמיד סוג של חומר מילוי לצלעות בתקרה מבטון מזוין במרכז הדוח.
תיאור מצב
בפרק המסקנות וההמלצות, נאמר בדוח:
"החקיקה בתחום הבנייה לוקה בפיזור רב, בהיעדר סדר, בעמימות ובאי בהירות, בסתירות ובהיעדר מדיניות ברורה. ליקויי החקיקה מהווים חוליה דומיננטית במעגל השוטה. הם אינם מאפשרים פעמים רבות לנצרכים להוראות הדין [מתכננים, מפקחים, רשויות, מבצעים ואחרים] להבהיר לעצמם מה הן הנורמות החלות על הבנייה שבה הם מעורבים, או שבה הם מבקשים להיות מעורבים. במצב כזה לא ניתן להטיל באופן אפקטיבי חובות על מעורבים [יזמים, מתכננים, מבצעים וכל כיוצא באלה] ולקיים משטר מסודר של בנייה תקינה".
האמנם?! הרי אם הביקורת הנוקבת הקיצונית הזו היא תיאור אובייקטיבי ומקצועי של מצב תחיקת הבנייה בארץ, הרי היה אפשר להציג בבית המשפט, בכל מקרה של תביעה בגין ליקויי בנייה את אי הסדר בחוקים, את הסתירה בתקנות, את היעדר המדיניות הברורה, ולצאת בלא כלום מכל תביעה שכזו! אלא שלא כן הדבר. הוועדה קיבלה כנכונים את טענות המתכננים שכשלו, אנשי רשויות התכנון שלא השכילו למנוע שגיאות תכנון כבר בשלבי הטיפול בהיתרי הבנייה, והיזמים ששגו בבנייה נחותה ומנוגדת את החוק ואת התקנות, והיתה לכל אלה לפה. דומות טענות אלו לטענות הרקדן הכושל על כי הרצפה עקומה והתאורה מסנוורת.
אני מכיר את החוק והתקנות, התקנים וחוקי העזר הנוגעים לתחום עיסוקי כמתכנן, כיועץ וכמומחה בבנייה, וכן את הפסיקה הנוגעת לכל אלה - כפי שצריך להכיר כל בעל מקצוע בתחום, ואף שאני מגלה פה ושם סתירה-לכאורה או קושי בפרשנות, איני תולה בכך את האשם בכשלי הבניה בארץ כלל ועיקר. יתירה מכך, יודע אני מהי הסיבה לבנייה בניגוד לתקנות ולתקנים, ובהמשך הדבר יידון. אלא שלפני כן דרוש להתייחס למצב העובדתי-סטטוטורי במיוחד לאור ההתקפה של הוועדה:
מכלול חוקי העזר בתכנון ובבנייה בישראל, הוא מהמתקדמים בעולם המערבי, מכון התקנים שוגה לטעמי באי-אלו תקנים אך בסך הכול עושה עבודה יסודית ואיכותית בתחומי הבנייה שהם מטבעם רבים ושונים, התקנות אמנם מותקנות לעתים בגלל שיקולים זרים שנובעים מלחץ ציבורי של קבוצת אינטרסנטים זו או אחרת, אולם בסך הכול הן תקנות המיועדות והמתאימות ליצור איכות בניה נאותה בכל קנה מידה, ולא בכל החקיקה הזו האשם לכשלי התכנון והבנייה.
המהנדס והאדריכל מורגלים למצבי אי-ודאות בעבודתם המקצועית, לווריאציות רבות ושונות של תכנון, וקונספציות שונות לעתים נוגדות, ולעובדת החיים הבסיסית כי לא לכל שאלה מוגדרת וברורה, יש גם תשובה כזו. ומי שאינו יודע, כדאי שיידע: יש מצב בו ישאל האדריכל כיצד לתכנן אלמנט בבנייה, והתשובה שיקבל מיועץ בטיחות א', השם יהבו על תקן x, תהיה שונה מהתשובה שיקבל מיועץ ב', השם יהבו על תקנה y. ועליו, על אותו אדריכל, להחליט על-פי שיקולי תכנון וזהירות, ובכל מקום של ספק, יתחשב בספק.
המשפטן לא אמור להביא את כללי הבנייה ואת סייגי התכנון לפתחו של המתכנן על מגש של כסף. אוטופיה זו היא בבחינת משימה בלתי אפשרית כשדנים במכלול כה רחב יריעה של פריטי תכנון ובנייה ובשיקולים כה מגוונים.
המצב העובדתי הקיים הוא, כי אכן התכנון והבנייה הם בניגוד לדיני התכנון והבנייה, וזאת, למרות שהמבנה מתוכנן על-ידי אדריכל רשוי, מהנדס רשוי מעורב בתכנון, מהנדס העיר בודק את התכנון ומאשר, מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בודק גם הוא ביחד עם צוות עוזריו ומאשר, ושניהם בודקים גם בשלבי הבנייה, קבלן רשום בונה בפיקוח אנשי מקצוע, גורמי רישוי נוספים מלווים את הבנייה, בתום הבנייה מהנדס הוועדה בודק ומאשר כי הכול תקין בטרם אכלוס, ו... לאחר גמר הבנייה המשתמש מגיש תביעה המתבהרת בבית המשפט ושם מתגלה כי.....
....המדרגות הפנימיות מתוכננות בניגוד לתקנות למרות תכנונן ואישורן, הממ"ד בלתי חוקי למרות אישורי הג"א, ציוד כיבוי אש חסר ויתר תנאי תקנות הכיבוי אינן מיושמות, האיוורור בניגוד לחוק, המעקה הוא מסוכן ובניגוד לתקן, ועוד ועוד ועוד...
מדוע?
לא מפני שהתקנות לא ברורות דיין, ולא מפני שמישהו איתר סתירה-לכאורה בין תקן א' לתקנה ב'.
לא בגלל שהרצפה עקומה כלל וכלל.....
מסקנות והמלצות
לגישתי, אלה [המסקנות וההמלצות] היו ידועות וגלויות לכל מי שרק הסכים להקשיב עוד בטרם הקמת ועדת זיילר, ומפורסמות במאות מאמרים ורשימות, בין היתר באתר "בנה ביתך"
[קישור], בעיתונות המקצועית ובעיתונות הכללית.
הקמת גוף נוסף, כהצעת הוועדה, שיפקח על הבנייה ויבדוק את התוכניות, היא האדרה והעצמה של הביורוקרטיה שכבר קיימת בתחום; לא חסר לשדה הבנייה בארץ עוד ועדה ועוד מוסד שיבדוק ויבקר. הרי יש כבר כפילות מיותרת ומזיקה בעבודת משרד מהנדס העיר לעומת משרד מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, וכפילות מיותרת בהליכי הרישוי המסורבלים לעייפה - לשם מה נחוצה בדיקת מומחה נוסף? האם לא די בבדיקת מהנדס העיר?
שמא הוא לא עושה את תפקידו כראוי ואינו בודק את החישובים הסטטיים המוגשים לו כחוק, ולכן - כך לדוגמא - אושרו בניינים שהתמוטטו אחר כך?
שמא מנגנון הפיקוח לקוי, ולכן התמוטט גשר שנבנה במקום מרכזי ובולט ללא היתר בנייה?
וכי מי יערוב לנו, כי הגוף הציבורי החדש שיקום, כהמלצת ועדת זיילר, יבדוק כיאות, היכן שהמקבילים לו לא בדקו?!
ומה יותר פשוט מלאכוף מילוי התפקיד ומימוש הסמכות ממהנדס העיר, שכבר קיים ומתפקד, במקום להקים עוד ארגון, עוד מסלול, עוד גוף ציבורי ועוד מנגנון מיותר?
העוקץ מצוי במקום אחר לחלוטין.
לא במקרה, בניין המתוכנן על-ידי אדריכל א' - בעל משרד פרטי לתכנון - נבדק ומאושר על-ידי אדריכל ב', העובד במשרד מהנדס העיר, ועובר ללא עוררין דרך אדריכל ג', שהוא במשרד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ואחר כך מתברר כי תכנונו שגוי. שלושת האדריכלים הללו למדו באותן שיטות וקרוב לוודאי גם באותו מוסד אקדמי, קרי: הטכניון, שבוגריו במסלולי האדריכלות וההנדסה האזרחית חסרי ידיעות בתחיקת הבנייה, כמו גם מוריו, וחמור מזה, חסרי מודעות לחשיבות נושא החוק והתקנות. האדריכל הישראלי מתייחס לחוקי הבנייה כאל עוד המלצה, שאפשר לשקול אותה, ולא כאל חובה ותנאי הכרחי בתכנון. כך הדבר, בין אם הוא מתכנן ובין אם הוא מאשר את התכנון.
השינוי המיוחל צריך לבוא מהאקדמיה. יש צורך דחוף לשנות את הגישה ובד בבד לשנות את רמת הידע בתחום. יש לכלול בלימודי האדריכלות וההנדסה, לימודי חוק נרחבים בתחום התכנון והבנייה כדי שדור המתכננים הבא יתכנן מבנים כחוק. "כחוק" - פירושו גם על-פי הפסיקה, הבאה לפרש, להבהיר, להסביר ולהרחיב את מכלול החוקים והתקנות. אין כל טעם ואין כל צורך לבטל תקנות ולכלול אותן בגדר של תקנים, כפי שמוצע במסקנות דוח ועדת זיילר.
מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת - כי מה אכפת למתכנן אם הדרישה לסוג המדרגות הלולייניות כתובה בתקן ישראלי או בתקנת בנייה?! ומה זה משנה אם יש הפנייה של תקנה אל תקן או להפך? זה כבר הופך את חקיקת המשנה למורכבת?! ודאי שלא. זהו רק תירוץ עקר.
היעדר לימודי משפט, והתנזרות מבדיקת פסקי דין בתחום התכנון והבנייה בשלב הלימודים האקדמיים, ובמיוחד היעדר מודעות לחוק, לתקנות ולפסיקה - כל אלה הם בעוכרי התכנון בישראל, וזאת דרוש לשנות.
זאת ראוי שיעשו - לא אותם מורים, שנכשלו בכך, אלא מורים אחרים, בעלי ידע מקצועי משולב, בנושאי התכנון והבנייה מצד אחד ובמשפט מהצד השני, כפי שמצפים מכל מתכנן. אלה יהיו דרושים כדי להרים את המהפכה המתבקשת בשדה התכנון והבנייה בארץ.
מורים דווקא, כי המהפכה הזו צריכה להתחיל, כאמור, מן האקדמיה.
_________________
ד"ר אינג' אברהם בן-עזרא הוא מהנדס בניין, בעל תואר שלישי בהנדסה אזרחית, חבר באגודת המהנדסים האזרחיים ASCE (ארה"ב) בדרגת Fellow, ומחברם של עשרות ספרים בתחום התכנון והבנייה - ספרי הדרכה וספרות מקצועית.
