מדינה מתנהלת
לפני כמה ימים שמעתי מרואיין באחת מתוכניות האקטואליה בערוצים המסחריים, מביע את דעתו על כך שאנחנו מדינה שמתנהלת- להיפך ממדינה שמנוהלת.
ככל שחשבתי על זה יותר לעומק, ככה הבנתי כמה צדק אותו מרואיין אלמוני שהפציע על מסך הטלוויזיה שלי ל-5 דקות של תהילה.
אנחנו מדינה שמתנהלת מיום ליום, מדחי לדחי.
בדיוק כמו שאנחנו עסוקים במלחמת ההישרדות על זכותנו לחיות בארץ הזאת כבני חורין מול האיומים מבחוץ, וההישרדות הפחות לאומית - זאת על הזכות לפרנס בכבוד ולגמור את החודש עם הראש למעלה, ככה בדיוק מתנהלת הממשלה והעומד בראשה - עסוק במלחמת הישרדות בלתי נלאית של הממשלה בציר שבין ש"ס לבין ישראל ביתנו. פלונטר.
לממשלה, במלאות שנה לכינונה, אין מדיניות ברורה שהיא יכולה להצביע עליה, וזה נכון כמעט בכל תחום שהוא. המדינה לא מנוהלת היא מתנהלת, לטוב ולרע. במקרה או לא במקרה, זה כמעט תמיד בעיקר לרע.
יותר ויותר נדמה, כי הממשלה נעה בין משבר למשבר, עסוקה בלכבות שריפות, מושפעת מלחץ ציבורי כזה או אחר ומבזבזת את זמנה לריק בתקווה למשא-ומתן לשלום ריק מתוכן ובתוך כל זה, מזניחה את מה שחשוב באמת - אנחנו. כאן. עכשיו.
במציאות הפוליטית של ימינו אנו, רה"מ הוא שבוי בלא יודעין של ש"ס, שעל הדרך מנסה לרצות ללא הרף את השר המזוקן מישראל ביתנו.
התהום האידיאולוגית שבין שתי המפלגות מונעת את קידומו של כמעט כל נושא אזרחי שמשרת את כלל האזרחים במדינה ולא סקטור מסוים בה. וזאת למעשה המדיניות של הממשלה - לא להרגיז איש את רעהו, שלא יהיה יותר גרוע.
כנראה שזאת גם הסיבה, מדוע ראש הממשלה מעוניין להציע 15 תפקידים לפורשי קדימה, שיגיע שעתם לפרוש. על-פי הפרסומים מדובר בשישה שרים מיותרים שיצטרפו לממשלה מנופחת בלאו הכי, כדי לרצות את האגו שלהם ולתת זריקת בוטוקס לקריירה הפוליטית המדשדשת שלהם.
אף הם יקחו חלק בניוון החברתי שיוצרת הממשלה, שדבקה בלקפוא על שמריה ולייצור מקומות עבודה רק לפוליטיקאים סוג ז'.
אולי עכשיו, זה זמן טוב לשאול את ראש הממשלה בלי טיפה של ציניות, מדוע חשק כל כך לחזור לכסא של ראש הממשלה. איזה חיידק של עשייה ואידיאולוגיה בער בו כל כך, שעכשיו, שנה אחרי, לא נשאר ממנו ולו זכר.
חוק היורדים
החוק המוצע על-ידי מפלגת ישראל ביתנו, לפיו יזכו אזרחי ישראל, שירדו מהארץ ומתגוררים בחו"ל להצביע בבחירות לכנסת ישראל מעורר בי שאט נפש קשה.
מאין המנדט לשר החוץ ולמפלגה בראשה הוא עומד להציע הצעה שערוריית שכזו, שההשפעה שלה על המדינה היא לא פחות מגורלית.
בלי הכנה מראש ובלי שיח ציבורי מתאים, בחופזה מעוררת חשד משהו, תתכנס הממשלה בשבוע הקרוב לאשר את ההצעה שזוכה לפי ההסכמים הקואליציוניים לתמיכה של מפלגת השלטון-הליכוד.
האינטרס של ישראל ביתנו בקידום החוק ברור - אלפי יוצאי ברית המועצות שעזבו את ישראל אך עדיין נושאים באמתחתם באזרחות ישראלית יוכלו להעניק את קולם בבחירות לפטרונם הבלארוסי-
אביגדור ליברמן.
אל מול המחטף הזה, כל אזרח ישראלי שפוי חייב לזעוק - הרי איך יעלה על הדעת שאזרחי המדינה שירדו מישראל ובחרו למעשה להתנתק ממנה, אשר ניתקו כל זיקה ביניהם ובין החיים היומיומיים פה בארץ, הם ולא אחרים, יתיימרו אחת לארבע שנים להתייצב בקלפי בשגרירות ובהינף אצבע לקבוע את גורלה של המדינה בבחירות. הרי יש בהצבעה זו כדי לחרוץ גורל, את גורלנו שלנו, וכל זאת מבלי שהם היורדים, יהיו שותפים לאותו גורל.
איזה תעוזה ואומץ יש לראש הממשלה ולשר החוץ שלה להכפיף את כל המדינה לאינטרסים הפוליטיים שלהם.
לא הייתי מתנגד להצעה מסוייגת של החוק, לפיה שליחים, תרמילאים, מטיילים, אשר מקום מושבם ומרכז חייהם בארץ, הם ולא אחרים כן יוכלו להצביע בבחירות, זאת זכותם וחובתם. אך ליורדים מישראל בהעדר חובה כלפי המדינה, נעדרת גם הזכות להצביע למוסדותיה הנבחרים. זאת זכות נלווית לחיים שלנו במדינה, ולאף אחד אין את הזכות לבוא ולשנות את כללי המשחק במחטף פוליטי שכזה, בלי לעמוד על התוצאות ההרסניות שחוק כזה יכול לגרום לעתידנו, וכן, גם לעתיד ילדנו.
בשוליים
כמוני כמוכם קיבלתי בתחילת השנה תשלום עבור אגרת הטלוויזיה לשנת 2010, סכום של 390 ש"ח. התרעמתי על הסכום המופרז שאין מאחוריו כל תמורה, או שקיפות ציבורית מינימלית. כבר שנים שאיני צופה בערוץ הראשון ורשות השידור לא משרתת לא אותי ולא את צרכיי, היא אינה מדברת בקולי.
אך מדוע עם זאת, אני עדיין נאלץ לשלם למוסדותיה הארכאיים, מדוע לא להעמיד לבחירה דמוקרטית את נושא התשלום לרשות השידור. כנראה שגדולים ממני וטובים ממני, יודעים שזאת תהייה זריקת מוות לערוץ, ואולי, דווקא זה, יהיה מה שיציל את הערוץ מעצמו.
