לקעקע את מדינת ישראל

במאמרים מנומקים בגיבוב של שקרים מנסים עיסאם מח'ול ועמיתו רג'א אגבאריה, מאתר ג'דל, לקעקע את מדינת ישראל ולבנות על חורבותיה את מדינת פלשתין ה-23 במספר. אם לפני פירוק מאמריהם לגורמים ניתן להוציא את המתוק ממאמרים אלה, אפשר לומר שבכך נחשף פרצופה האמיתי של תנועת אבנאא אל-בלד (קשר למפלגת "בלד" שמקבלת מימון מאזרחיה הנאמנים של מדינת ישראל?), שזוהי תנועה אנטי ישראלית שהחוק הישראלי מאפשר עכשיו לסגור את מוסדותיה לאלתר. וכעת למאמרים - את התגובה להם אכתוב במאמר נפרד משלי ולא אתעכב על כל שקר פרי מקלדתם של עמיתיי לרשת.

ההחלטה על "הקמת 'בית מולדת' לעם ישראל בארץ ישראל המובטח לפי המשפט הכללי" נוסח בתוכנית בזל על-ידי מקס נורדאו בקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 בזמן האימפריה העות'ומאנית. כלומר, מה שכתב מר אגבאריה הינו נתון לא נכון, כיוון שאז לא שלטה בריטניה כלל על ארץ ישראל.

גם הבכייה כביכול על "האומה הפלשתינית" אינה מחזיקה מים. ראשית, השם פלשתין נקרא משום שהרומים קראו לישראל פלשתינה ולירושלים "אליה קפיטולינה" הרבה לפני שמישהו זיהה בשבטים הערביים הנודדים לאומיות כלשהי. לאמיתו של דבר, ערבים החלו להיקרא "פלשתינים" וזיהו עצמם ככאלה ב-1967, הרבה אחרי הקמת מדינת ישראל. השמות הערביים של הערים בארץ מתורגמים מעברית (כמו נבי מוסא - הנביא משה), או שאין להם משמעות כלל.

תוכנית החלוקה של האו"ם נקבעה עבור ארץ ישראל, כי גם האו"ם ראה בארץ ישראל פתרון לעם היהודי. ברם, האו"ם החליט על תוכנית החלוקה עבור הערבים שישבו בארץ כיוון שמדינות ערב סירבו (ועדיין מסרבות) לקלוט את הערבים לתחומן. הסירוב נובע מסיבה בודדה אחת והיא - למחוק את העם היהודי מעל ארצו. די להקשיב לדברי ראש הממשלה הסורי, שאמר כי הוא רואה בישראל המשכה של סוריה ובפלשתינים סורים לכל דבר. אלא שה"פלשתינים" הם למעשה ערבים בתחפושת המנוצלת להשמדת מדינת העם היהודי.

ב-1948, שעה שפלשו צבאות מדינות ערב אל מדינת ישראל בת היום, שהסכימה לתוכנית החלוקה, הבטיחו המנהיגים הערביים כי הבורחים מהמלחמה יוכלו לשוב לבתיהם לאחר כיבוש כל ארץ ישראל על-ידי הצבא הערבי המנצח. בדרך זו עזבו תושבים ערבים רבים את תחומי מדינת ישראל בלא שראו חייל ישראלי אחד. ברם, המדינות הערביות, למרות שטחן העודף, לא רצו לקלוט את העוזבים והקימו "מחנות פליטים" על-מנת להשתמש בהם ככלי ניגוח עתידי. מחנות אלו הם-הם הפרת זכויות אדם בריש גלי, אותה מבצעות המדינות הערביות השכנות בלא שאיש יפצה פה ויצפצף. "בעיית הפליטים" אגב, החלה לחדור לתודעה רק לאחר הניצחון המזהיר ב-1967, בו הבינו מנהיגי מדינות ערב כי בכוח הזרוע לא יוכלו לנגח את ישראל, והפליטים הפכו עניין פוליטי, שוב, כדי לנגח את מדינת ישראל. בשורה התחתונה, מספר הפליטים שעזבו את ישראל מוערך בכ-650,000. מספר דומה של "פליטים" יהודים עזבו את מדינות ערב והשתקעו בישראל בהצלחה.

במאמר מוסגר אני אומר שירושלים מעולם לא הייתה בירה ערבית כלשהי, ואף שנכבשה בידי הירדנים הם לא הפכו אותה לבירתם. זאת לעומת העובדה שירושלים הייתה בירת העם היהודי כבר לפני יותר משלושת אלפים שנה.

הניסיון הפתטי של כותבי המאמרים להציג את מדינת ישראל כגזענית, לבלבל את העובדות ולנסות לשנות את ההיסטוריה - לא יצלח. בסופו של דבר, לעם היהודי יש חותמת של "היסטוריה" בעברו ושימורה הכרחי לעתידו. עם יהודי שבכל ההיסטוריה תרם לאנושות והגיע להישגים מרשימים בכל תחום, והקים במו ידיו את מולדתו. מה שלא ניתן לומר על ה"עם" הפלשתיני שנולד בחטא וחי כעלוקה על המדינות התורמות. שמו לקוח מהיסטוריה רומית בניסיון (נוסף) למחוק את העם היהודי, והוא אינו תורם דבר מלבד דם, הרג וסבל, הן לעמים שבתוכם הוא גר והן למי שקורא לעצמו פלשתיני.