די להילולות ולצהלולים. די לרעשים ולצלצולים. די לדובאי.
על-פי פרסומים זרים ופטפוטים מבית, מחמוד אל-מבחוח חוסל על-ידי סוכני "המוסד" הישראלי. מזה שבועות לא יורדות מהכותרות עדויות חדשות ופרשנויות שונות על אודות אופן חיסולו. לאחר הסיכול הממוקד, עוסקים בישראל בווידוא הריגה. בחורינו המצוינים במיטבם.
איש לא אומד את הנזק העצום העלול להיגרם מהמשך העיסוק בנושא ומהימצאותו זה שבועות בראשי הכותרות של אמצעי התקשורת השונים. לא מסתפקים בעריפת הראש – מרוצצים את הגולגולת.
זכות הציבור לדעת? ודאי, אבל לא במחיר שהופך מיום ליום לבלתי מתקבל על הדעת, לבלתי נסבל. זכות הציבור לביטחון קודמת לזכותו לדעת. כותב את הדברים אחד מהנאבקים על מימוש הזכות לדעת. מה שהולך באחרונה אצלנו הוא הפקרות שערורייתית.
אל-מבחוח ודאי היה בן-מוות על-פי כל אמת מידה. הוא, האחראי למותם של אנשים חפים מפשע, נמצא כיום במקום שראוי היה שיימצא בו. אבל עכשיו, די. די לדובאי. די למבחוח. די ל"המוסד". גם עכשיו, לאחר שבזו אחר זו הולכות ונשחטות אחרונות הפרות הקדושות שבעדר – אנחנו ממשיכים להסתובב עם מאכלות ביד וממשיכים לחנוק את מבחוח בפרשנויות שונות ומשונות, בתיאוריות ובקונספירציות. עובדה. אפילו שר החוץ,
אביגדור ליברמן, ניער את חוצנה של ישראל ממלאכת החיסול. "המוסד"? מי אמר?! יש עוד מוסדות. יש עוד ארגונים שהיה להם אינטרס עליון בחיסולו של רב-המרצחים שנרצח.
יש מעט דברים שלא רק יפה להם השתיקה, אלא אף חיונית להם. זה, החיסול של אל-מבחוח, הוא אחד מהם. בשנים האחרונות הפכנו את
"בהשקט ובבטחה" ל
"בהרעש ובבדיחה".
הנה הם הדיוקנאות, אחד אחת. עם זקנים, פאות, משקפיים, קרחות. ריסים מודגשים, גבות מצוירות. הנה הם הקיבוצניק, השיפוצניק, ההייטקיסט. הבוס בעבודה, השכן מהשכונה.
אף שקראתי בשקיקה רבים מהדיווחים על החיסול, ובכך ינקתי את חלבן של הפרות המניבות, בי נשבעתי – הייתי מוכן לדעת פחות, הרבה פחות, על מה שאירע בלילה מן הלילות במלון מן המלונות בדובאי, ובלבד שלא יוסגר שום סוד מקצועי; ובלבד שלא יישרף אף לא סוכן; ובלבד שלא ייסדק המסתורין החיוני, הקריטי, למוסד כגון "המוסד".
זה מכבר עברנו כל גבול, כל שיעור ומידה בעיסוק הנקרופילי בסוגיית מותו של רב-מרצחים, בן-מוות, מחמוד אל-מבחוח, אשר ככל שחולף הזמן, וככל שנמשך העיסוק התקשורתי בו, וככל שנמשכת בחינתו על-פי אמת המידה של עלות-תועלת, מתחיל להתברר כי הנזק רב מן התועלת.
די לדובאי. עד מתי?
