זה סתם פוסט על "השידור הציבורי", שהוא, לצורך העניין, אונס ונאנס בעת ובעונה אחת. אונס אותנו להיכנע לתכתיבי אחרוני ועדיו ולממן את הסכמי השכר השערורייתיים שלהם, ונאנס ברגל גסה בידי 'קובעי המדיניות' שרוצים להשתלט על תכניו, ולמנוע את הפיכתו לערוץ רלוונטי, במציאות של תחרות מול הערוצים המסחריים הדורסניים.
ובתוך כל המהומה והמבולקה הזו, בא יצחק לבני ופתאום, OUT OF THE BLUE [בתרגום חופשי: משום מקום], מציע שנהפוך למדינה אירופית מתחסדת, צקצקנית לשון ו'נאורה' (קרי, צרפת), ונסבסד את המו"לים המסכנים של העיתונות הכתובה, נגד האיום הנוראי של 'ישראל היום'.
גילוי נאות: כשהתמנה
יולי אדלשטיין לשר הממונה על רשות השידור, נפגשתי איתו והגשתי לו נייר עמדה 'מה צריך לעשות עם רשות השידור'. כן, הצעתי את שירותי. נייר העמדה המפורט, כלל התייחסות לנושא הסכמי השכר וקרא לעודד את ההפקה המקורית ואת חטיבת החדשות, וכן כלל את הפסקה הבאה:
יעד עיקרי - לאושש את הרשות, לשדרג את תדמיתה
הצהרות כוונות: - רצון לאושש את הרשות: התנגדות לעיקורה מתוכן.
- מתן אמון באנשים: אנשי מקצוע מעולים. להחזיר לעובדים זקיפות קומה מקצועית וגאוות יחידה.
- סיגול והתאמות הכרחיות לתקופה ולמצב התחרותי בענף, בתחומי הסכמי העבודה, ביורוקרטיה וכדומה.
- חיסול התבוסתנות בכל הקשור לעתיד ערוץ 1: לשרש את התפיסה ש'אין תמורה לאגרה' ולפעול להפחתת הטינה הציבורית לערוץ, אולי על-ידי גיוס תקציבים ממקורות אחרים במגמה להפחית את האגרה.
- עידוד יצירת תכנים אטרקטיביים ופופולריים בד-בבד עם תכני איכות ותרבות.
- טיפול שורש לערוץ 33: עוד ערוץ שיכול להיות מניב.
- הגנה קנאית על עקרונות האתיקה במגמה ליצור תדמית של תקשורת הוגנת, בלתי מוטה - בניגוד לקורה בערוצים המסחריים.
[סוף ציטוט]
אולי מיותר לציין שנייר העמדה נשאר אצל אדלשטיין ואני המשכתי לדרכי. לא שמעתי ממנו מאז, מלבד שיחה אחת שבה הוא אמר לי שהוא מחכה לפגישה עם האוצר, ואני שמעתי 'צריך למנות את אנשי שלומנו' - אלה, שרשות השידור מעניינת אותם כמו השלג דאשתקד, אבל הם יידעו לדאוג לכך שרשות השידור תתנהל לפי הציפיות של משרד ראש הממשלה.
המעשה הראשון, כך נדמה, שעשה יולי אדלשטיין כשר הממונה על רשות השידור, היה להביא לעזיבתו של
משה גביש, יו"ר הרשות - האיש היחיד שאולי היה סיכוי שהיה מצליח להציל אותה מהקטסטרופה. נכון, גביש, כמו המנכ"ל מוטי
שקלאר, היה קטן אמונה בקשר לעתידה של הרשות - אבל לפחות היה לו כוח להניע גלגלים. והנה, השבוע עשה אדלשטיין מעשה ו
התפטר מהאחריות על התיק הנוראי הזה.
24.2.10, ב'עין השביעית' תחת הכותרת 'דרוש מנהיג'
קורא דני זקן להצלת הרשות. בין היתר הוא כותב כך:
- "כל עובד ברשות יספר לכם שבסוף החודש, עם מילוי טופס השעות, הוא מרגיש כאילו עסק ברישום כוזב במסמכי תאגיד. הנוהל הזה מתבצע על סמך אותם הסכמים חתומים. יש להודות עם זאת שוועדי העובדים ברשות, ויש לא מעט כאלה, תרמו למצבה הקשה בכך שהעמידו תנאים שבודאי נראים כיום אבסורדים: מדוע כדי ליישם טכנולוגיה חדשה, יקבלו העובדים איקס שעות נוספות על הנייר? מדוע מספר האנשים בצוותי השידור הניידים אינו משתנה לרמות שמאפשר המכשור המשתכלל?"
וכן, אנו שומעים על
שכר ה'טאלנטים' ועל שכר טכנאי הרשות.
שקלאר מתבכיין שהרשות תיסגר תוך שבוע, כל הצעות הרפורמה לדורותיהן אינן מיושמות, ומעניין היה לשמוע את
העימות בין אריה גולן לאיש הרשות לשעבר,
גבי גזית, ששניהם צודקים. מצד שני,
העימות הזה ממחיש כמה קל לירוק על רשות השידור מבחוץ, כמו שעושים רבים מהטאלנטים שלה שנקלטו בערוצים המסחריים, ובדרך שוכחים מאיפה באו.
גזית צודק כשהוא אומר "שהקריאה שלכם להציל את השירות הציבורי היא קריאה שבמקרה הטוב היא פתטית ובמקרה הרע היא מוליכה שולל. מפני שמה שאתם רוצים להציל הוא סגנון העבודה שלכם שאימצתם בחמישים השנים האחרונות - לעבוד כמה שפחות, להרוויח כמה שיותר ולשבת אלפיים איש ברשות השידור במקום שלא צריך יותר ממאתיים, אם בכלל".
גולן צודק כשהוא עונה לו: "גבי בעצמו, שיגיד לי איזה ערוץ מסחרי בארץ, ערוץ 2 או ערוץ 10 או התחנה המסחרית שבה הוא משדר היום, היו מקדישים זמן שידור של יותר משעה, אולי שעה וחצי, לתוכנית דוקומנטרית מרגשת, נוגעת ללב באמת על תולדות המשפחה של גבי גרינשטיין, גבי גזית בתקופת השואה, על אבא שלו, על מה שקרה להם בארץ אחרי שהם עלו? אתה מכיר שידור לא ציבורי שהיה נותן שעה וחצי לתוכנית כזו? שהיה ראוי לשדר אותה? ובשביל זה אנחנו קיימים".
העיצומים ברשת ב' והחשכת המסך באחת עשרה בלילה לא עושים טוב לרשות. גביש עצמו אמר, ובצדק, שהרדיו מצוין. יש מי שסבור כי הממשלה רוצה רשות שידור חלשה. בעיניי, אם רשות חלשה, הרי עדיף רשות סגורה. זה היינו הך. אני לא רוצה לשלם אגרה לפראבדה.
מצד שני, צריך להציל אותה כדי לחסוך מאיתנו עוד אילוץ לצפות בתוכניות המתיימרות להיות סאטיריות ("ארץ נהדרת"), שבמקרה הטוב מעלות חיוך, במקרה הגרוע מנסות לנגח את הימין בנימה פטרונית או לזעזע אותנו באיזכור גס-רוח של גלעד שליט. ואף מילה על '
האח הגדול', כי, מה לעשות, אני צופה בתוכנית הזו...
