החוק בישראל אוסר כידוע על העלבת שופט. סעיף 255 לחוק העונשין אוסר ביקורת אישית על שופט. הכוונה איננה רק לדברי גידוף אלא לביקורת על טוהר מידותיו, כישוריו, חוש הצדק שלו ועוד.
אין מחלוקת כי החוק פוגע ב
חופש הביטוי.
אירועי התקופה האחרונה מוכיחים עד כמה פסול ורע לפגוע בחופש הביטוי.
אחד הנימוקים לחופש הביטוי הוא לא לתת לתסכול ולכעס להצטבר בלבו של הציבור, כדי למנוע "התפוצצות". ההנחה היא, שאם אנשים לא יורשו לומר את מה שהם חושבים, תצטבר מרירות רבה שתבוא לידי ביטוי בהתפרצויות אלימות. עדיף שהאש תהיה גלויה מעל פני השטח במקום שתבער מתחת לשטח.
בתקופה האחרונה אנו עדים להתקפות אלימות על שופטים.
נעל נזרקה על נשיאת בית המשפט העליון, צמיגי הרכב של שופטת
נוקבו, ושופטים מקבלים איומים בכתב ובעל-פה.
למותר לציין, כי יש לגנות מכל וכל את המעשים, אבל יש גם לעשות חשבון-נפש. אחד הלקחים שיש להפיק מארועי האלימות הוא, שיש לבטל או למתן בצורה משמעותית את סעיף הזילות ולתת לציבור אפשרות להביע את דעתו על בתי המשפט ללא מורא, כראוי במדינה דמוקרטית.
האפשרות להתבטא בחופשיות ולומר את מה שאנו חושבים על שופט כזה או אחר, תתרום להרגעת הרוחות. אדם שנפגע מבתי המשפט ויידע כי הוא יכול להשמיע את צעקתו נגד השופט שפגע בו, ללא מורא, יעדיף את הדרך הזאת על פני אלימות לשמה.
