בעל המאה אינו בעל הדעה

יש מגוון סוגי חשיפה. חשיפה שאמורה להקדים תרופה למכה, חשיפה שמקדמת את פעילות הלקוח, חשיפה שמקדמת רק את האגו שלו, ועוד. הצרה היא שלפעמים הלקוח זוקף לזכותו הבנה יתרה בפעילות התקשורתית וזה בהחלט עלול להוות מכשול, כי גם אם הוא מבין, הוא לא מבין מספיק, ולכן יש צורך ביועץ תקשורת אסרטיבי.

זה היה כמו רעם ביום בהיר, כל המדינה דיברה על זה ואני שמעתי את החדשה (שאני מעדיף לא להזכירה) במהלך הנסיעה. בסיום השידור החל פרץ הטלפונים של העיתונאים שרצו לדעת מה יש לי להגיד ולקבל תגובה. ואני, בכביש מהיר, בלי דיבורית, עם משטרה על הזנב, ומכשיר סלולרי חדש שאליו עדיין לא העברתי את מספרי העיתונאים, הייתי צריך ללמוד את המקרה במהרה ולטפל בו.

טלפנתי ללקוח ושאלתי אותו מה הוא יודע בעניין. הוא ציין שהוא לא קשור לאסון, אלא מישהו מהארגון המתחרה, וכנראה שנשמה טובה קישרה אותו כדי להרוויח זמן. במהרה יצרתי קשר עם קולגה וביקשתי שיציץ באחד מאתרי החדשות, והפלא ופלא, "עלתה הידיעה לפני דקה, הלקוח שלך הוא הכוכב בעמוד הראשי", הוא אמר.

שוב הטלפונים זרמו וכללו מגוון האשמות חמורות, וזה, היה הרגע הנכון לשלוף את הקלף המשפטי ולציין שאותו אתר חדשות שוגה, ומי שניזון ממנו טועה טעות חמורה ומסוכנת. לשמחתי זה עבד, אך הלקוח הבין שיש לו הזדמנות להיכנס לתקשורת וביקש שאעשה משהו בנידון, (וזאת להזכירכם במסגרת אירוע שלילי שדיברו עליו בכל כלי התקשורת בעולם).

הסברתי ללקוח בנימוס שאין שום סיכוי שאתן לו להיות מעורב בפרשה הזו, קל וחומר שהסיקור סביבה מעורפל ומבוסס על מידע שקרוב לוודאי לא מדויק, דבר שלא משחק לטובת כל מי שיחליט להתראיין, והוא כמו ילד שרוצה שוקולד לא וויתר. כך מצאתי עצמי בפעם הראשונה מרים קולי על לקוח: "אתה, על הנושא הזה לא תתראיין היום, לא מחר ולא מחרתיים". בסופו של דבר התברר שהאינטואיציה שלי הייתה נכונה. תוצאות האירוע היו מחרידות וכללו הרבה דם וגופות. לאחר שהמצב התבהר, ביקורות העיתונאים על אלו שקפצו להתראיין ולבלבל את המוח על בסיס פרטים שגויים לא איחרו לבוא, ואני דאגתי שהלקוח יקבל כתבת פיצוי מכלי תקשורת שעירב אותו מלכתחילה וגם תזכור נאה בטלוויזיה.

הנקודה היא שמדי פעם לקוחות כה להוטים לקפוץ על הזדמנות להתראיין או להשתלב בכתבה, גם כשזה לא נכון עבורם, מצב שעשוי ולפעמים מחייב טונים גבוהים בין יועץ התקשורת לבינם. זה יכול להיות וויכוח לגבי רצונו לעלות לרדיו לדיון מול מתחרה בעל יכולת רטורית עדיפה משלו פי אלף, או התעקשותו להתראיין לטלוויזיה אף על-פי שהוא מזיע סדרתי וגמגמן, דבר שאפשר לפתור בקלות בכך שנדאג שבכיר אחר מהארגון יתראיין, ויש עוד מגוון דוגמאות.