מלחמה על ירושלים

אחת הסיבות בעטיין מסרב משה מונטיפיורי ללכת לעולמו, בשירו הידוע של יהורם גאון, היא הצורך "להגביה את הכותל המערבי". ואכן, המתבונן על הכותל יבחין שהנדבכים העליונים שלו עשויים מאבנים קטנות בהרבה מאלו שבנדבכים התחתונים. זהו הקיר שנוסף במימונו של מונטיפיורי, על-מנת להגן על היהודים שהתפללו במקום מפני יידויי אבנים של המוסלמים שעל ההר.

למעלה מ-150 שנה חלפו, ודווקא תחת שלטון ישראל - נפגעים מתפללים ברחבת הכותל ולעיתים אף יש לפנותם מחשש לחייהם. שלא לדבר על כך שדווקא תחת שלטון ישראל, היחידים שאסור להם להתפלל בהר הבית ושכניסתם אליו מוגבלת - הם יהודים. מוסלמים, נוצרים, בודהיסטים, הינדים, בהאים, סיקים, עובדי אלילים, אתאיסטים - לכולם מותר להיכנס בחופשיות, פרט ליהודים.

כעת מאיים החמאס להבעיר את ירושלים, בתואנת השווא שיהודים מתכננים להניח אבן פינה לבית המקדש השלישי. זוהי תואנה ישנה, אולי קצת משומשת, ולכן מוסיף הארגון עילה חדשה: חנוכת בית הכנסת חורבת ר' יהודה החסיד. בשל הטופוגרפיה של העיר העתיקה, כיפתו של בית הכנסת גבוהה מכיפת הסלע - חילול הקודש בעיני חמאס.

קצת היסטוריה. בית הכנסת "בית יעקב", שזכה לכינוי "החורבה" או "חורבת ר' יהודה החסיד", נבנה בשנים 1856-1862. הבנייה נעשתה ברישיון של השלטון העות'מאני (גם בזה היה מעורב מונטיפיורי) והאדריכל היה אסד אפנדי - טורקי שבאותן שנים שיפץ את מבני הר הבית. הוא שיצר את הכיפה, שהביאה את בית הכנסת לגובה של 24 מטרים ולכאורה מעל כיפת הסלע.

"החורבה" עמדה על תילה עד 27 במאי 1948, כאשר נכבשה בידי הלגיון הירדני והבניין פוצץ. הייתה זו חזרה מעוררת חלחלה על מה שאירע כמעט בדיוק חמש שנים קודם לכן, ב-16 במאי 1943, כאשר הגרמנים פוצצו את בית הכנסת הגדול של ורשה כאות לדיכוי המרד. מאז עמד הבניין בחורבותיו עד מלחמת ששת הימים, וכעת שוקם והוחזר לממדיו המקוריים - שנקבעו, כאמור, בידי מוסלמי מאמין.