לאחרונה מדֻווח על מסגרת מִתווה שלום, המונחֶתֶת על ישראל על-ידי הממשל האמריקני. מדובר בתוכנית שעיקריה הם:
- הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 1967 עם תיקוני גבול.
כידוע, אולמרט ולבני כבר הציעו זאת לאבו מזאן והוא סירב. וידוע גם שנתניהו הצהיר, בנאום בר-אילן, על נכונותו לקבל פתרון שתי מדינות לשני עמים. אבו מאזן מסרב לבוא בכלל לשולחן המו"מ.
- ירושלים תהיה בירתם של שני העמים. המקומות הקדושים יהיו בניהול בינלאומי.
אולמרט הסכים. אבו מאזן לא בא.
- האמריקני לוקח על עצמו לגרום לכך שהחמאס יכיר במדינת ישראל. לחלום מותר. לחיות בחלום - מסוכן. נחכה ונראה.
- האמריקני רוצה שנושאי הליבה כגון: מעמד ירושלים, הסדרי ביטחון, פליטים וכדומה ידונו כבר בשיחות הקִרבה, ולא בשיחות הישירות שצריכות להתקיים אח"כ ולאור התקדמות השיחות הראשוניות.
נושאי הליבה האמיתיים אותם צריך להבהיר לנשיא אובמה הם:
1. הוצאת כל הסתה שהיא נגד יהודים ונגד מדינת ישראל, הקיימת כיום במערכת החינוך הפלשתינית, החל מגני הילדים, דרך קייטנות למיניהן, בהן מציידים את הילדים הקטנים ברובים ובחגורות נפץ לשם הריגת יהודים, ועבור לספרי הלימוד בבתי הספר היסודיים והתיכוניים.
2. הצהרה של כל הגורמים הערביים, הן מדינות והן ארגוני טרור, על הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
3. הצהרה על כך שהם מסכימים להסכם שלום שיהיה מבוסס על פשרה טריטוריאלית.
כל עוד אובמה אינו יכול לגרום לפלשתינים לאמץ תובָנות פשוטות ובסיסיות אלה, אין לו מה להלין על ישראל, לא כל שכן ללחוץ עליה לקבל תכתיבים חד-צדדיים. בגישתו המתרפסת כלפי הערבים, ובְהִינָתֵן להם רוח גָבּית אוהדת, הוא פשוט מקשה את עורפם (כפי שהִקשה ה' את לב פרעה - כַּמסופר בהגדת חג הפסח, אותה יקראו הערב מיליוני יהודים בכל העולם, כאשר יערכו את סדר הפסח), ובמקום לקרב את השלום - ירחִיקֵהוּ.
זאת ועוד: על-פי המצטייר בהתנהלות אובמה לגבי אירן - והלוואי שאתבדה - הנשיא אובמה כנראה הסכים בלבו עם אירן גרעינית. במילים ישירות - הוא אינו מתרגש יתר על המידה, ממדיניותה ומחלומה של אירן, שנשמעו לא אחת מפי הצורר החדש מחמוד
אחמדינג'אד מעל כל במה - כולל במות בינלאומיות (כגון באו"ם), על חזונו למחות את מדינת ישראל מעל פני האדמה.
בעקבות תוכן הכתוב לעיל שאֵלָתִי לנשיא אובמה:
כבוד הנשיא אובמה: "הָלָנוּ אתה או לְצָרֵינוּ" (שואל יהושע בכניסתו לכנען, את איש האלוהים)?
