החזית המזרחית חוזרת

טרם הספקנו להתבשם היטב מתוצאות מלחמות "לבנון השנייה" ו"עופרת יצוקה" אשר כתשו את המרצחים, והובילו אותם לבונקר; הנשיא ברק חוסיין אובמה נשאב בכוח מוגבר למלחמה בארצות המגוג (פקיסטן, אפגניסטן ואירן), והדגיש את "חוסייניותו". בכך שם אובמה קץ להרתעה הישראלית בחבקו את הערבים. הערבים מפרשים את התקררות היחסים עם אמריקה לירידה בכוח ההרתעה הישראלי. סביר להניח כי בשאר אסד, נשיא סוריה, נחשף לבוגדנות אמריקנית עמוקה יותר כלפינו, ולכן התרברב בשבוע שעבר ברוח זו. היעלמות ההרתעה מגבשת את החזית המזרחית. ישראל תיאלץ לחזור למדיניות "המכה המקדימה", ככלי ביטחון לאומי כפי שעשתה בהפצצת הכור הסורי המיוחסת לה.

ב-13 בספטמבר 1973 יצאו מטוסי פאנטום ונשר ישראלים לטיסת ביון שגרתית לטווח ארוך. חלקם צוידו במצלמות מיוחדות. באותה עת לא היו לישראל לוויינים ומזל"טים, וטיסות מסוג זה בוצעו על-ידינו כדי לצלם לעומק את שטח האויב. מסלול הטיסה היה מעל בסיסי חיל האוויר הסורי שהאחרון שבהם, לטאקיה, בצפון סוריה. הסורים לא הופתעו כלל ועקבו אחריהם במכ"מים.

בצאתם מלטאקיה בחוף סוריה, קרוב לטורקיה, פנו לחזור לישראל. שם הותקפו המטוסים על-ידי מטוסי מיג 21 מהירים, שהגיעו מבסיס אוויר סורי. התפתח קרב אוויר לוהט במרחק כ-20 קילומטר מהחוף. לסורים היו כל היתרונות האפשריים.

הבקרה האווירית הסורית סייעה להם ו"האירה" את הישראלים באלומת מכ"ם. הסורים היו מלאים בדלק, ונכנסו לקרב בתנאים הטובים ביותר שבחרו. לעומתם, מטוסי חיל האוויר היו אחרי טיסה ארוכה שכבר כילתה את מיכליהם, ועליהם להשאיר דלק לחזרה של כ-500 קילומטר. למרות היתרון המספרי לטובת הסורים, הופלו בשלב זה שלושה מטוסים סוריים בקרב אוויר מעל הים השטוח ונטול המסתור! מטוס ישראלי אחד נפגע מטיל ונטש מעל הים.

חיל האוויר נרתם לחלץ את טייסו שצנח קרוב לחוף סוריה, והזניק מסוק יסעור לכיוונו. מהירות המסוק איטית להחריד בנסיבות המרחק לעומת מטוסי הקרב העל-קוליים. הפאנטומים והנשרים נאלצו "לכבוש" את השמים עד אשר יגיעו מטוסי קרב אחרים ויחליפו אותם בשמירה על הטייס שנטש. חיל האוויר הישראלי נאלץ להחליף מטוסים על-קוליים שוב ושוב כדי לשמור על רצף של שליטה בשמי האזור. הסורים היו חופשיים להכשיל את החילוץ והזניקו עוד מיגים. שוב התחדש הקרב האווירי במלוא עוזו. במקביל, המשיך הטייס את קרב ההישרדות שלו בים. הוא שחה לעבר טייס סורי שנטש במרחק קילומטר לערך ממנו במי הים התיכון. כאשר הגיע אליו נאבקו השניים עד מוות. המסוק המחלץ משה את הטייס תוך סיכון רב לצוות וגילוי גבורה של מהנדס הטיסה, אבי "ארד" אקסלרוד, שהשתלשל למטה בכבל כדי לסייע לטייס התשוש שניצח ב"קרב הימי" שניהל. בו-זמנית התנהל קרב אוויר מרובה משתתפים. טייסי מיגים שנטשו המתינו לחבריהם המופלים התלויים על מצנחים בדרכם למטה. בסוף החלק השני של הקרב הופלו 10 מיגים נוספים. רק אז חדל חיל האוויר הסורי להזניק מיגים לאזור. חיל האוויר הישראלי הטביע ספינה סורית שיצאה לשבות את הטייס הישראלי, ולקח בשבי טייס סורי שהועלה על המסוק הישראלי.

לימים התברר כי המטה הכללי הסורי יזם את הקרב כדי "לבחון" את יכולת חיל האוויר הישראלי לקראת המלחמה שתכנן. כל מטה כללי מקצועי בעולם היה מזכה את חיל האוויר הישראלי בציון "עבר את הבחינה בהצטיינות". אך ההיגיון של הגנרלים הסורים עובד אחרת! לא עניין אותם שאין להם סיכוי לנצח את ישראל במלחמת הפתעה. מבחינתם, הם שותפים למלחמה פנימית של קידום והישרדות בדיקטטורה. ללא מלחמה - אין להם סיכוי לערוך הפיכה ולתפוס את השלטון! מלחמה היא אירוע כאוטי גדול שבמהלכו ייתכן כי ייווצרו להם הזדמנויות לקידום אישי, ואפילו השתלטות על סוריה. לפיכך, התעלמו כל קציני המטכ"ל הסורי מכישלון חיל האוויר שלהם, והלכו בעיניים פקוחות למלחמת יום כיפור! חמישה שבועות אחר-כך, במלחמת יום כיפור, הותקף המטכ"ל הסורי על-ידי חיל האוויר הישראלי. ההתקפה המסובכת התגברה על מערך הטילים הסורי והנחיתה פצצות מדויקות לבניין שחמש קומותיו בלטו מעל פני הקרקע. הפצצות קילפו את גג 5 ו-4, והתפוצצו בקומה 3, בה שהו מרבית הגנרלים סביב "שולחן החול" ותכננו את קרב ההיחלצות מהשריון הישראלי הצר על מבואות דמשק.

ב"סיכול הממוקד" חוסלו באחת 30 גנרלים סוריים. מפקד חיל האוויר הסורי, חאפז אל-אסד, שיצא לרגע מהבניין - ניצל ועלה לשלטון בהפיכה כשנה לאחר המלחמה.

בראשית תהליך אוסלו התעקש אסד האב לקבל את רמת הגולן. יש אומרים שההתעקשות הובילה אותו לתכנון מחטף צבאי של שטח מוגבל בגולן, כדי לקבל את הגולן כולו במו"מ לאחר המלחמה שתיווצר. אולם לוחם המוסד יהודה גיל הביא מידע מקצין סורי שהעיתונות מכנה "גנרל", וצה"ל ערך תמרון אוגדתי בגולן שהשתתפו בו 20,000 חיילים. המטכ"ל הסורי נחרד והניע דיוויזיות שריון ורגלים למצב מוכנות בצד הסורי של הגבול. הטורקים, שהיו מסוכסכים מאז ומעולם עם הסורים, השתכנעו שנוצרו נסיבות מתאימות וכבשו את חבל איסכנדרון, חבל שגודלו עולה פי חמישה מהגולן, בצפון סוריה ללא התנגדות!

בפועל, המטות הכלליים של ישראל, סוריה וטורקיה "האמינו" ליהודה גיל. רק בתי המשפט של ישראל התעקשו וכלאו אותו לשלוש שנים עד אשר שוחרר לתפקידו! היום שואב אסד הבן עידוד מהעובדה שטורקיה חוזרת לזרועות האיסלאם. נשיא טורקיה עורך משפטים לגנרלים שלו, העסוקים בהישרדות. מבחינת אסד, הוסר האיום הצפוני והוא חופשי לנסות את מזלו שוב מול ישראל!

התרברבותו נבנית על חוסר הבנה בסיסי של תהליך הגאולה שעוברת ישראל. חלק מרכזי בתהליך זה הוא השתחררות מהישענות על ארה"ב. אין דבר טוב יותר מהחופש. חופש הבא בעקבות הגילוי שנותרת ללא "ידידים" אשר יגבילו אותך תמורת "סיוע". בסוף, אסד ימצא עצמו קבור תחת איי הריסות, כפי שמצאו עצמם החברים למטכ"ל הסורי של אביו!