|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
למרות שכבר למדנו כי המפייס אויבים יילחם באֶחיו, הנה לנו הגברת לבני מחייבת מו"מ ללא תנאים עם הפלשתינים אך עומדת על "עקרונותיה" מול נתניהו, והנה אדון אובמה, המתרפס כלפי דיקטטורים ומתקשח כלפי ראש ממשלת ישראל
|
|
מתאכזר למי שניתן ונוח, לא למי שראוי. אובמה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| "נדמה, כי לרצונו ויתר העם על החירות המדינית ועל מלכות הכוהנים בני-אהרון כשבאו מאתיים טובי ירושלים אל פומפיוס הרומאי להתחנן אליו על עמם, כי יפדהו משלטון החשמונאים, שנחשבו לו לאויבים" | |
|
|
|
|
כשהיינו קטנים, הרבינו אחותי ואני לריב. כשאבא נזף בנו, החלו מיד ההאשמות ההדדיות לגבי השאלה מי התחיל. פעם אבא הגיב ואמר לי כי אין זה משנה מי צודק - עלי לוותר. לוותר? הרי תמיד לימדת אותי לא לוותר, אף פעם לא להיכנע. איני זוכר היכן ומתי זה היה, אך נדמה לי שהיינו בשעת הליכה, משום שבדמיוני, באותו רגע נעצר אבי בפתאומיות, מתכופף כדי להישיר את מבטו אלי ואוחז בי בשתי ידיו בעודו מדבר אלי. כנראה ההתרחשות לא הייתה כה דרמטית, וזו רק דרכי לזכור אירוע שבדיעבד אני מייחס לו חשיבות רבה. בכל אופן, אבא שמח על האתגר שהצבתי ועל ההזדמנות להבהיר: "דני, לאויבים אף פעם לא מוותרים, אף פעם לא נכנעים. אבל בין אחים - הֱיֵה הראשון לוותר!". הרבה דברים למדתי ואלמד מאבי, אבל נדמה כי דבר אינו משתווה בערכו-ביחס-לפשטותו לאותו משפט קצר, לכאורה ברור מאליו ומיותר, המלווה אותי מאז ששמעתיו. ואף שהמציאות ודאי מורכבת בהרבה, אני נוטה להשתעשע ברעיון שכל המחלוקת האידיאולוגית הזו בין הפלגים השונים בקרב עמנו, הפולמוס הנצחי הקשה והמשסע, ההתנצחויות והוויכוחים והמאבקים הגורליים, הכל מסתכם בסופו של דבר בהבדל פשוט שבתפיסה - בין מי שמבין את מה שאבא ניסה להסביר באותו יום, לבין מי שחושב או מרגיש אחרת. אלה האחרונים, שלא למדו את הלקח הפשוט הזה, סופם היה תמיד לעשות ההפך ממנו. המפייס אויבים יילחם באֶחיו, למדנו פעם אחר פעם. כך, אלו שהיססו בימי המנדט הבריטי להרים את נשקם להגנת עמם, לא חשבו פעמיים לפני שהפנו אותו נגד אחיהם שבמחתרת. ומי שתבעו איפוק ותבונה ביחסנו לאויב הערבי, מיהרו לצווח "פאשיזם" ו"היטלריזם" כלפי ה"אויב שבפנים". ומי שהחסירו שינה בדאגה לזכויות המיעוט הערבי העוין, לא נרתעו מרמיסת עקרונות הדמוקרטיה לשם הרחקת המחנה האחר מהשלטון. כך ממש נוהגת הגברת לבני: מצד אחד היא טוענת כי הפרטיקה והריאליזם מחייבים ישיבה לשולחן המשא-ומתן עם הפלשתינים ללא תנאים, ומצד שני, כשנתניהו מזמין אותה להצטרף לממשלתו - לפתע היא נעשית אשת עקרונות גאה. כך גם האדון אובמה, איש השלום והסובלנות, המאמין בעליונות התבונה על-פני הכוח, מתרפס כלפי דיקטטורים רצחניים, אך מתקשח כלפי ראש ממשלת ישראל. לא דרוש לנו פרויד כדי לפענח את אי-העקביות הזה: חלשי האופי והפחדנים מצילים את כבודם-בעיני-עצמם על-ידי התאכזרות למי שניתן ונוח, לא למי שראוי. בריונות אמריקנית זו התקבלה בברכה על-ידי שונאי האחים ואוהבי האויבים בישראל, שכרתו ברית בלתי מוצהרת עם ממשל אובמה, ועם הפלשתינים, נגד ממשלת נתניהו, ולמעשה נגד הדמוקרטיה הישראלית. מפחיד בהקשר זה לקרוא את המבוא ל"מלחמות היהודים" מאת יוסף בן-מתתיהו, שבו מהרהר המתרגם לעברית, ד"ר י.נ. שמחוני, על מהלך האירועים שהובילו לחורבן בית שני ולתחילת הגלות הנוראה של העם היהודי, כאשר פלג ממורמר בעם פנה לגורם חיצוני לשם יישוב המחלוקת הפנימית: - "נדמה, כי לרצונו ויתר העם על החירות המדינית ועל מלכות הכוהנים בני-אהרון כשבאו מאתיים טובי ירושלים אל פומפיוס הרומאי להתחנן אליו על עמם, כי יפדהו משלטון החשמונאים, שנחשבו לו לאויבים, ויחדש את מצב שעבוד-מלכויות ששלט לפנים, קודם גזירת אנטיוכוס - 'ממלכת כוהנים וגוי קדוש' תחת מקל-נועם של סרדיוטות רומאיים".
וכבר נכתב כי "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", ונדמה שלא בכדי. |
| תאריך:
|
03/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
03/04/2010
|
|
דני בן-ישי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
dodel
|
3/04/10 19:36
|
|
|
|
2
|
|
דן ה
|
3/04/10 20:06
|
|
|
|
|
|
דני בן-ישי
|
3/04/10 22:26
|
|
|
|
3
|
|
ציוני
|
3/04/10 21:02
|
|
|
|
4
|
|
בעצמה היא כלום!
|
3/04/10 21:47
|
|
|
|
|
|
י.ש
|
4/04/10 13:24
|
|
|
|
5
|
|
גורן
|
3/04/10 23:30
|
|
|
|
6
|
|
מהליכוד ע"י ביבי
|
4/04/10 01:16
|
|
|
|
7
|
|
ירון זכאי
|
4/04/10 02:01
|
|
|
|
8
|
|
נביל
|
4/04/10 04:05
|
|
|
|
|
|
ירדנה
|
4/04/10 09:18
|
|
|
|
9
|
|
קורןנאוה טבריה
|
4/04/10 05:37
|
|
|
|
10
|
|
מרק_טווין
|
4/04/10 08:09
|
|
|
|
11
|
|
מיכל מירושלים
|
4/04/10 08:31
|
|
|
|
12
|
|
אמדון
|
4/04/10 08:44
|
|
|
|
13
|
|
מדקלמת אתאייל ארד
|
4/04/10 09:48
|
|
|
|
14
|
|
פגישות בארה"ב...?
|
6/04/10 08:55
|
|
לכאורה, הסתיים עידן המלחמה הקרה. למעשה, אותם האינטרסים מפעפעים מתחת לפני השטח. השבוע ביקר ראש ממשלתה של רוסיה, ולדימיר פוטין, בוונצואלה. במהלך הביקור חתמו פוטין ונשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, על שורה של הסכמים ובתוכם הסכם לפיתוח תחנת כוח גרעינית. הסכם נוסף נחתם עבור זכויות לחפירות נפט ובמסגרתו העביר פוטין לצ'אווס מקדמה של מיליוני דולרים.
|
|
|
|
|
מערכת יחסי העבודה בין המוסדות האקדמיים בישראל לבין המרצים היא על סף פיצוץ. הגורם העיקרי לכך הוא תביעת המרצים מן החוץ, שהם חלק הארי של ציבור המרצים בישראל, להשוואת מעמדם ותנאי עבודתם לאלה של שאר השכירים במשק - תביעה שהנהלות האוניברסיטאות והמכללות מתנגדות לה בדרכים שונות.
|
|
|
|
|
"ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט לדחות את כינוסו של פורום שביעיית השרים, המקבל את ההכרעות הביטחוניות והמדיניות, עד אחרי חג הפסח, בניסיון לגשר על חילוקי הדעות הפנימיים בין השרים" (מן העיתונות).
|
|
|
|
|
התורים המפורסמים, שנוצרו, יש שטוענים בצורה מכוונת, לרגל פתיחת סניף H&M בתל אביב, סימנו את יריית הפתיחה לגל של השמצות וסתם ליהוג משתלח בחוגי ידידים. מראה האלפים, שהשתרכו בפתח הסניף החדש של ביגוד להמונים, במחירים שווים לכל נפש, עורר אצל רבים, את בלוטות חוסר הפרגון. בראש ובראשונה, כתבים ועיתונאים, שבחרו לנקוט שפה מזלזלת ולפנות ליצר ההנאה מסבלם של אחרים: דוגמאות? "צפו באנשים נרמסים" פונה כתב וואלה ליצרים האפלים של אלה שנהנים לצפות בסבלם של אחרים. "כ-100 מוכרים חיכו להמון המשולהב" מתפייט לו כתב ynet , "אלפים חיכו בתור שעתיים כדי להתנפל..." כך ב-msn, אפרופו הגירסא המצומצמת יותר בקניון מלחה בירושלים ואפילו "באירופה מפגינים, בישראל מסתערים..." גרסת דה מרקר המוסיפה רגשות אשם ורומזת לבוגדנות פוליטית. אבל גם סתם הוגי דעות בשיחות סלון הפכו בן לילה ציבור שלם, בעיקר, אגב, נוער, נשים, חיילים וסתם אוהבי שופינג, מטרה ללעג ובוז. זהו, אליבא דהמשמיצים, הישראלי המכוער. זה שמוכן לעמוד בתור...! זה שמוכן להסתופף בקרב עמך ישראל ואפילו ליהנות. זה שמוכן לשמוח מהדברים הפשוטים בחיים...!
|
|
|
|
|
לפני כמה ימים פרסמתי בבלוג שלי מאמר בשם: "מי מפחד ממשטרה עירונית". במאמר הגדרתי את מצב אכיפת החוק במדינת-ישראל כבלתי-מספק, בלשון המעטה. בכל הנוגע לגוף העיקרי האחראי על האכיפה, המשטרה, הצבעתי על שני גורמים עיקריים שהביאו למצב המתואר והם: ריבוי המטות בארגון והמבנה הריכוזי שלו. היינו: משטרה ארצית. גורמים אלו, טענתי, מביאים בהכרח להתנהלות ארגונית לא אפקטיבית. הטיעון המרכזי שלי, במילים אחרות, הוא כי עם אותם אמצעים ניתן, לטובת הציבור, להפיק הרבה יותר מהארגון. ולא על חשבון השוטרים והקצינים המשרתים בשטח, שבמילא העומס על כתפיהם כבד מנשוא.
|
|
|
|
|
