התערבות מיותרת ומסוכנת

השנה הקרובה תהא, ככל הנראה, שנה שתקבע את גורלם של המדינה, המשטר והמדיניות של מצרים המודרנית בשנים הקרובות. שנת 2011 נקבעה כשנת בחירות לנשיאות המצרית. חוסני מובארק, המכהן היום כנשיא מזה עשרים ותשע שנים, יחגוג בשנה הבאה את יום הולדתו השמונים ושלושה, ומצב בריאותו מציב סימן שאלה באשר ליכולתו ולכוונתו לשוב ולהתמודד על כהונת נשיא המדינה.

מאז סולק המלך פארוק מן השלטון, לפני כמעט שישים שנה, חוסלה המלוכה במצרים, ושוב אין השלטון עובר בה מאב לבנו. על-פי החוקה המצרית - העם המצרי הוא שבוחר את נשיאו, בבחירות הכלליות.

אף על-פי כן, מסבירים לנו יודעי דבר כי מובארק מנסה, ככל הנראה, להוריש את הנשיאות לבנו ג'מאל, שאותו הוא מכשיר לתפקיד הרם מזה שנים. פרט לתפקידים הממלכתיים שאותם מילא ג'מאל בשנים האחרונות, הדרך אשר תבטיח את בחירתו היא משיכת החוטים אשר תקבע מי יוכל להתמודד בבחירות במצרים, ומי יסולק מרשימת המתחרים, בטיעונים משפטיים כאלה ואחרים.

בימים אלה שמענו התייחסות של מזכירת המדינה האמריקנית, הקוראת לשלטון במצרים להימנע מהתערבות בהליך הדמוקרטי של ההתמודדות בבחירות, ולהימנע מניסיון להשפיע על קביעת רשימת המועמדים הסופית לתפקיד הנשיא. על התייחסות זו באה תגובה מצרית מיידית, תגובה המזהירה את וושינגטון - "אל תתערבו בעניינינו הפנימיים!"

אפשר, כמובן, להצדיק את האזהרות האמריקניות, ולטעון כי מהלכיו של חוסני מובארק וכוונתו "להמליך" את בנו כנשיא הבא, הם דוגמה ברורה וקיצונית של נפוטיזם. עם זאת, אפשר וצריך להבין את התגובה המצרית המהירה והחריפה. אין זו רק קריאה שלא להתערב בענייני הפנים של מצרים, אלא גם - ובעיקר - חשש של ממש מן ההשלכות של התערבות זו.

לארה"ב יש כבר ניסיון מר בתחום זה של התערבות והשפעה בחתירה לדמוקרטיזציה של מדינה ומשטר במזרח התיכון. לפני יותר משלושים שנה לחצה וושינגטון על השאח הפרסי, ותבעה ממנו לבל ינסה לדכא את דעת הקהל ואת ההתנגדות למעשי השלטון באירן. השאח אכן נמנע מלנקוט בצעדים שיכלו, אולי, למנוע את ההתקוממות של האייטולה חומייני, אשר הפילה את המשטר וסילקה את השאח מארצו. והתוצאה - אירן לא הייתה לדמוקרטית. יתר על כן, אנשיו של חומייני אף לא טרחו להודות לנשיא קארטר על התערבותו ולחציו על השאח. תגובתם, כזכור, הייתה ההשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהרן, והחזקת סגל עובדי השגרירות כבני ערובה עצורים במקום, במשך יותר מארבע מאות ימים.

הלקח, לדאבון-לב, לא נלמד. ההתערבות והלחצים האמריקנים בקהיר לא יביאו את הדמוקרטיה למצרים. לעומת זאת, הם עלולים לערער את היציבות הקיימת במדינה זו, מזה יותר מיובל שנים. יתר על כן - השלכות אפשריות של נפילת המשטר המצרי הקיים עלולות לזעזע את היציבות במצריים, באזור, ובכל הנוגע לנו - גם את הסכם השלום השורר בין ישראל למצרים מאז 1979, ואת תרומתה החשובה של מצריים למערכת היחסים שלנו עם כל גורמי האזור.

גם אנו מצטרפים לקריאה המצרית, המגנה ניסיון של התערבות אמריקנית מיותרת ומסוכנת.