|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יהודים וערבים זוכרים יחד בכאב ובתקווה
|
בבניין ימק"א שבעיר הבירה מציינים ביום הזיכרון יהודים וערבים את כאבם מאז 1948 ועד היום ● שוברים את המחיצה החברתית
|
|
זוכרים את כולם [צילום: AP]
|
|
|
|
|
גם השנה ביום הזיכרון קבוצה של אנשי רוח, יהודים וערבים, עושים את המעשה היפה של סלילת גשר, בו הם מבקשים לציין ולכבד את הכאב ואת האובדן בשני הצדדים מאז 1948 ועד היום.
בירושלים, בבניין ימק"א, ידליקו הנאספים נרות אישיים ויקדישו אותם לנספים משני הצדדים. משני הצדדים יועלו סיפורים אישיים מתוך מטרה לבקש להכיל זה את כאבו של זה.
כמי שהשתתף כבר בכמה ימי זיכרון שערכה הקבוצה, אני מעריך את היוזמה הזו של קבוצה השוחה נגד הזרם. קבוצה המזמינה ציבור אל מֵעֵבֶר למתרס שמפריד בין יהודים וערבים בארץ ביום הזיכרון. מול גילויי ניכור העולים ביום הזה, נעשה מאמץ כן לשבת ביחד, לשוחח, להתפלל כל אחד בנוסחו. מבקשים להכיל זה את כאבו של זה, ועושים הכל על-מנת שלא להישאב אל הפער והניכור בין שני העמים, המשתמעים ממהותו של יום הזיכרון.
ראויה קבוצה זו לכל הערכה על כך שהיא מבקשת לאתגר את שתי החברות לזיכרון אחר. לא זיכרון ששואב אותנו אל הפער והניכור בין שני העמים, אלא זיכרון שאינו מתעלם, אינו מכחיש, אינו מאשים. זיכרון שמאפשר לשני הצדדים - כתוצאה מהיסטוריה אלימה - לגעת בליבנו ולפתוח אותנו כך שנבחר לפעול בדרכים רבות לשינוי, מתוך אחריות לגורלנו המשותף בארץ. ויפה ניסחו זאת המארגנים: "למען הווה ללא ניכור, למען עתיד ללא אלימות". כשהכותרת של המפגש - "יחד בכאב, יחד בתקווה".
באחד מימי הזיכרון שארגנה הקבוצה בגבעת חביבה חוויתי חוויה מרגשת, כשבפני מאות הנאספים סיפרתי את כאבו של אבי, שלחם כחייל בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד הפשיזם הנאצי, ושלוש שנים אחרי שחרורו מהצבא הבריטי מצא עצמו במלחמה עקובה מדם ב-1948. לידי ישב חבר ממג'דל כרום, שסיפר את סבלו כמי שגורש מכפרו נדד למעלה משנה בעבר הירדן ובלבנון כפליט, ורק בזכות תושייה של עורך הדין חנא נקארה מחיפה, זכה לחזור לביתו בכפר. לאחר מכן, הנאספים הדליקו נרות לזכרם של יקיריהם - יהודים וערבים - ונשאו תפילה כל אחד בדרכו ובאמונתו.
|
|
הטקס השנה יתקיים בירושלים, בבניין ימק"א, רחוב דוד המלך 26, ביום שני, 19 באפריל, בשעה ארבע אחר-הצהריים. מי שמעוניין לקבל פרטים נוספים יכול לפנות בדואר אלקטרוני: bsosevsky@gmail.com וכן בטלפון: 052-6146603.
|
|
| תאריך:
|
18/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
18/04/2010
|
|
איתן קלינסקי
|
|
יהודים וערבים זוכרים יחד בכאב ובתקווה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אביבה רכ
|
18/04/10 11:26
|
|
|
|
2
|
|
א. ש. ליאור
|
18/04/10 13:10
|
|
|
|
|
|
רפאל1
|
18/04/10 13:32
|
|
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
18/04/10 14:53
|
|
|
|
3
|
|
מורה נבוכים
|
18/04/10 20:18
|
|
|
|
4
|
|
קורןנאוה טבריה
|
19/04/10 07:30
|
|
- איזו מערכת נפשית עומדת מאחורי הדחפים ואיזו עומדת מאחורי ריסונם, גם במחיר כלכלי או אחר?
|
|
|
|
|
אופייני הוא הסיפור על היהודי העני מרוד, המתרברב בכך שלוּ היה רוטשילד היה עשיר יותר ממנו, שכן להבדיל מרוטשילד - היה גם ממשיך בעיסוקו כ"מלמד".
|
|
|
|
|
בענף הקולינריה בארץ יש באחרונה עדנה של ממש לטפאס הספרדי. מסעדות רבות, אף שסגנון-בישולן איננו נאמן תמיד לארץ הטוררוס, ידעו לאמץ בחום את להיט הגורמה הלוהט של המטבח הקטלוני. הצרה היא שרק מיעוטן השכילו לעמוד במבחן התוצאה. מאחר שרובן פשוט מקרטעות, ניתן למנות על אצבעות כף-יד אחת בלבד את אותן מסעדות-טפאס הנאמנות באמת למקור.
|
|
|
|
|
האם אתה זוכר אותי? נפגשנו באוטובוס מבאר-שבע לירושלים. זה היה אחרי אותו יום העצמאות שבו אסרה הנהלת אוניברסיטת בן-גוריון להניף את דגלי המדינה בשטח מעונות הסטודנטים. התווכחנו רבות בסוגייה. בעוד שאתה שמחת על החלטה זו, אותי היא זעזעה. חשבתי לתומי שלדגל המדינה יש מקום בכל אתר במדינת ישראל, בכל ימות השנה, על אחת כמה וכמה ביום העצמאות. התברר לי כי יום החג שלי הוא יום האבל, הנכבה, שלך, למרות ששנינו נושאים תעודת זהות של אותה מדינה ולמרות שגם אני וגם אתה, בוגר הפקולטה למדעי החברה, מציגים בביקורת הגבולות דרכון ישראלי. אומנם התווכחנו בנימוס, אבל שנינו הרגשנו שתהום פעורה בינינו. בעיני - חובה על כל אזרח לכבד את דגל מדינתו, המנונה וסמליה. בעיניך - המדינה הזאת כלל אינה שלי, ומן הראוי שתהפוך להיות פלשתין, ואילו לי המלצת לחזור למקום הולדתי - למוסקבה.
|
|
|
|
|
פרשת ענת קם, אשר בהיותה חיילת בשירות סדיר גנבה מסמכים סודיים מלשכת האלוף יאיר נוה ומסרה אותם, למטרות פרסום, לעיתונאי הארץ אורי בלאו, עוררה בציבור רוגז וסערת רגשות, המעורבים בסיסמאות חלולות של מילים רמות כ"חופש העיתונות" ו"זכות הציבור לדעת"; הפרשה עוררה גם זעם כבד על עיתון הארץ והעומדים בראשו, החל מהמו"ל עמוס שוקן וכלה בכפופים לו. למי ששכח, ראוי להזכיר כי אין זו פעם ראשונה שהארץ משמש סלע מחלוקת בגלל מה שמקובל לכנות דעותיו ה"אנטי-ציוניות" המציגות את ישראל כמקור של רוע אנטי-פלשתיני, וכאשמה תמיד ואוטומטית ליחסים המעורערים בינינו לבין הפלשתינים.
|
|
|
|
|
