עכשיו, כאשר תיבת פנדורה של השחיתויות הגדולות סוף-סוף נפתחת, נשאלת השאלה: האם אנחנו באמת מופתעים? האם לא טמנו את ראשנו בחול והכחשנו בפני עצמנו את ה"שמועות" שהגיעו אלינו...? והאם לא התעלמנו ביודעין ממידע "לא נעים" על נבחר ציבור זה או אחר, או האם גרשנו מפנינו את המתריע בשער.
אני רוצה להתייחס לאדם המוכר למרבית הציבור בשם
אריה אבנרי, שזה יותר מארבעה עשורים מתריע על נושאי מינהל לא תקין ושחיתות ציבורית, רוב הזמן היה בודד במאבקו אף שהקים שתי עמותות למאבק בשחיתות (אמית"י ואומ"ץ). הוא פרסם לפחות שבעה ספרים בנושא זה ואין-ספור כתבות בעיתונים, כאשר הוא אינו חושש מתביעות דיבה, וגם כאשר אלו הגיעו - לא הורשע אף לא באחת.
אני מכיר אותו אישית ומודע לפעילותו הציבורית למעלה מ-50 שנה ואני יודע שאי-אפשר לקנות אותו. הוא אדם לפעמים קשה, לפעמים בוטה, ולפעמים רך כחמאה, אבל בסיכום הוא בן אדם המאמין באמונה שלמה בשליחותו להוקעת המושחתים, וכאמור עושה זאת למעננו, בפחות או יותר הצלחה, כבר יותר מ-40 שנה.
אריה אבנרי הוא בעל השכלה אקדמאית רחבה, הוא שירת במשך שנים כיו"ר ועד עיתונאי
ידיעות אחרונות, היה יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב, שימש כיו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל וכחבר נשיאות מועצת העיתונות. תאמרו לפיכך כי הוא מקובל על הקולגות שלו... לא בדיוק, יתכן כחבר, יתכן כמקצוען, אבל התמיכה מהם לא נשמעה במאבקיו נגד השחיתות. הוא קיבל מנשיא המדינה את "אות המתנדב" (בגלל הקמת עמותת אמית"י) האם זה היה סימן שגורמי השלטון אכן מעריכים את פועלו? לא בדיוק... אם אכן היו חושבים כך, הם היו תומכים בו וזה לא נעשה.
לא פעם נשמעו ביקורות, בדיחות מרושעות והשמצות כלפיו בעיקר מצד יחצ"נים אינטרסנטים ועיתונאים הקנויים על-ידי בעלי הון, אבל זה לא הזיז לו... גם הוא מצידו לא היסס לחשוף עיתונאים המשרתים בעלי הון בתקשורת - והעלה לסדר היום הלאומי את המונח המדובר כיום של "הקשר בין הון ושלטון".
כעיתונאי חוקר, אריה אבנרי טיפל בשחיתות ללא מורא וללא משוא פנים, נבלם זמנית במקום עבודתו, אבל הוא לא חדל מלהוקיע את השחיתות המפא"יניקית, או החרדית, או תחלואי ש"ס, טיפל בעלילות ליברמן והימין ובחנפנות חכי"ם ושרים לשועי הארץ. נציין שכבר לפני 25 שנה הוא עלה על משפחת שרון, וחשף את
אהוד אולמרט ואת הירשזון, אבל המערכת המשפטית והמשטרתית לא מיהרה (בלשון המעטה) לטפל בחשיפותיו... אז היום אנו מגלים להיכן הידרדרו הדברים.
הרבה אנשים לא ממש אוהבים את אריה אבנרי, ובכלל הציבור בכללותו לא אוהב חושפי שחיתויות כי אנו חיים בגן-עדן של שוטים ולא מעוניינים שמישהו יקלקל לנו את החגיגה, ויש הרואים בעוון הגלות הטבועה בהם בחושפי השחיתויות כ"מלשיניים לשלטון". הממסד העסקי שונא אותו כי הוא לא מתקפל ולא מקבל שוחד - והוא גם לא מוכן לשתוק למראה עוולות וקילקולים. נזכיר כי בשעתו הופעל עליו מכבש לחצים ענק כדי שלא יפרסם את ספרו "הגביר" על מעללי הרב שפירא ("המנכ"ל של המדינה") מה שהביא לפסיקה מקדמית של בית המשפט העליון אשר קבע שזכות הציבור לדעת גוברת על "שמו הטוב" כביכול של האדם.
לצערנו,פעילותו של אבנרי מוגבלת בגלל מחסור כרוני בכספים, בעיקר לפעילות משפטית והיא ממומנת בעיקר ממכירת ספריו, מכיסו ומתרומות חברי העמותה (וכי מי יתרום לו? בעלי עסקים? פקידי המדינה...?) לטוב ולרע, חשוב שאדם כזה חי ופועל בתוכנו, כי כל עוד הוא קיים ופועל למעננו, אנחנו לא נהיה רפובליקת בננות.
