פוסט-ציוני וחרדי-ציוני - קווי דמיון

התנגדות החרדים הקיצוניים למדינת ישראל כמדינת העם היהודי, כמו גם לציונות - ידועה. סממניה בוטים ביותר (שריפת דגל המדינה בראש חוצות, אי-כיבוד זכר הנופלים ביום הזיכרון, ולאחרונה - על-פי סרטון המתגלגל באינטרנט - ביקור ידידותי של חרדים אמריקנים אצל הצורר אחמדינג'אד, והתרפסות מחליאה בפניו), והדברים ידועים. מאחר שעם עמדה המבוססת על אמונה, אין טעם להתווכח באופן רציונאלי, לא נותר אלא רק להתפלץ אל מול מראות המעלות קבס בהתנהגותם.

לא כך הדבר בבואנו להתמודד עם המחנה הפוסט ציוני, ודעותיו המושכלות. והנה, בקרב הציבור החילוני קיימת קבוצה הנקראת "פוסט ציונים", אשר גם להם, בתורם, אמונה המבססת את התנגדותם הן לציונות והן למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. סממניה הבוטים, מסוכנים ומזיקים למדינה הרבה יותר מאלו של החרדים, כפי שתוארו לעיל ועל כך בהמשך.

עיקרי ה"פוסט ציונות" הרלוונטיים לנשוא רשימה זו הם:

• לאידיאולוגיה הציונית אין יותר תוקף רלוונטי, במובן זה, שכיום יש לאמץ את הגישה המצדדת בדעה שאין ישראל צריכה להיות ולהוות בית יהודי לעם היהודי - ועל-ידי כך ובהגדרה - אין מקום לקיום מדינה יהודית. מדינת ישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה.

• ה"פוסט ציונות" מערערת את אמיתות הסִיפֶּר (נרטיב) היהודי, כבסיס איתן של הקשר בין העם לארצו מזה אלפי שנים, ומעדיפה - ביודעין - את הנרטיב הערבי, המבוסס בחלקו הגדול על עיוות עובדות היסטוריות, ואי-הסכמתם לקבלת מדינת ישראל כיישות יהודית ודמוקרטית בחלק זה של העולם.

הסממנים המעשיים של מחנה זה, הם רוממות הדה-לגיטמציה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, מסע תעמולה נגד המדינה ברחבי העולם, ארגון הפגנות סטודנטים בקמפוסים בכל העולם, תעמולה להחרמת ישראל בעולם האקדמי, תעמולה להחרמת מוצרים ישראלים, הגשת תלונות לבתי משפט נגד אנשי צבא ופוליטיקאים, ועוד ועוד.

פעולות אלה פוגעות - במסווה אידיאולוגי - בחוסן של מדינת ישראל. ולכן הן גרועות ומסוכנות יותר מפעולות הציבור החרדי, כפי שתוארו בתחילת רשימה זו.

אולי כאשר ה"פוסט ציונים" ישוו את פעולותיהם המקוממות, אל מול מעשי החרדים המקוממים, ובראותם - למרבה האבסורד - את קווי הדמיון ביניהם, יבינו לאיזה מקום נלוז הביאה אותם אותה אידיאולוגיה מופרכת.