דרוש: רישוי ל"שיפוצניקים"

הערת בית המשפט העליון בדבר הצורך ברישוי העוסקים בשיפוץ, מזכירה לי משנת 1997, בו שהיתי באולם בית המשפט העליון בירושלים לרגל עתירה לבג"צ, אותה יזמתי כפעיל באגודה מקצועית, ובה הייתי בין העותרים [בג"ץ 2309/92 אא"פ - אגודת אדריכלי הפנים בישראל, אברהם בן עזרא, עוזי הוכברג נגד שר העבודה והרווחה ואחרים].

מטרת העתירה הייתה לגרום לכך שחברי אגודת אדריכלי הפנים יזכו להכרה ולרישום כהנדסאים במקצועם - עיצוב פנים. לי אישית יש רשיון כמהנדס אזרחי, ולא הייתי זקוק לרישום כמעצב פנים, ואת המהלך זה הובלתי במסגרת פעילות ציבורית וסיוע לחברים.
המשיבים לעתירה טענו בפני צוות השופטים, כי "אדריכלי פנים - אין דבר כזה; יש אדריכלים ואלה כבר רשומים", ואז פנה השופט ברק (היום נשיא בית המשפט העליון ) ואמר בערך כך: "הביטו אל הקהל, כל אלה שבאולם בית המשפט - האם אינם קיימים?" שכן חברי אא"פ מילאו באותו מעמד את אולם בית המשפט העליון.

סוף דבר, בעקבות העתירה דרישותנו מולאו והמשיבים חוייבו בהוצאות. כתוצאה מכך הושגו שלושה יעדים:

- הכללת רישוי וייחוד פעולות למעצבי פנים בתקנות, המגדירות את תחומי העיסוק המותרים והייחודיים להם.

- רישום סימולטני של כל חברי אא"פ כהנדסאי עיצוב ותכנון. כאן נעשתה לדעתי טעות חמורה, כי כתוצאה מכך נרשמו גם "ערב רב" - אנשים שכלל לא הייתה להם השכלה מקצועית ברמה של הנדסאים, ואפילו במניין שעות לימוד עמדו בפחות ממחצית הדרישות.

- יצירת מסלול הכשרה לתואר הנדסאי עיצוב ותכנון בחסות רשות ההסמכה של משרד העבודה והרווחה.

כל התהליך הזה קשור לענייננו ולמעמדו של ציבור המשפצים בישראל קשר הדוק וברור. ראשית, כמעצבי הפנים אז, כך גם המשפצים כיום, עובדים כבהיחבא, ובספק מבחינת החוק. האם בעבודתם בשיפוץ הם עוברים עבירה מתמשכת? לעתים כן, הדבר תלוי בסוג העבודה המתבצעת. ועוד, כל דכפין רשאי לכנות את עצמו "משפץ מבנים", תואר שאינו רשום. לכן התחום הוא פרוץ, דבר המשפיע גם על רמת הענף. בנוסף, אין מסלולי הכשרה מוסדרים במקצוע השיפוץ, שהוא שונה ממקצועות אחרים קרובים שלגביהם יש רישום.

הציפיה שלי מציבור המשפצים היא כי יתארגן ויפעל במטרה למסד את מקצועו ולשמור על רמתו. הדבר עשוי להוות תרומה נחרצת לאיכות המגורים בישראל, והוא נחוץ לציבור הדיירים שכיום מגשש באפילה בחיפוש אחר בעלי מקצוע שכל סיווגם הוא סיווג פרסומי בו כל המשלם - זוכה.

לא מן הנמנע כי ועד פעולה שכזה ייתקל תחילה בהתנגדות במאבקו למסד את המקצוע. צפויה התנגדות מבעלי מלאכה ואנשי מקצוע רשומים בתחומים קרובים לשיפוץ, מחשש שמא תיגרע פרנסתם וייחלש מעמדם המקצועי לאור ריבוי הנרשמים. לפיכך, יהא על ועד הפעולה לפעול בנחישות עד הגעה לבג"צ לפי הנסיבות והצורך.

המטרות שצריכות להיות בראש סולם העדיפויות של ציבור המשפצים הן אלה:

- הכרה ורישום באמצעות מנגנון סטטוטורי של רישוי וכן ייחוד פעולות מסוימות לציבור המשפצים המתאים להימנות עם בעלי מקצוע בתחום, לאור קריטריונים שיוכנו על-ידי צוות מקצועי. לצד זאת כמובן, חסימת חדירתם למקצוע של גורמים לא ראויים.

- יצירת מסלולי הכשרה למקצוע זה.

- דאגה לשמירה על מעמד בעלי המקצוע, באמצעות הקמת אגודה מקצועית מתאימה, שתטפל באופן שוטף בבעיות מקצועיות שונות, כגון: תקנות אתיקה, בוררויות, קורסים וימי עיון, פרסום, ועוד ככל אגודה מקצועית בתחומים קרובים.

הרישום המוצע לא יבוצע רק בשל אמירה של בית המשפט העליון; יש לדעת כי אמירה זו, ככל שהיא דבר בעתו וחשיבותה ברורה, אינה מספיקה כדי להניע את המהלך. הרישום אכן נחוץ לטובת כל מי שזקוק לשיפוץ ביתו או משרדו, בית העסק או המבנה הציבורי, אולם הוא לא יתבצע מעצמו. דרושה פעילות ציבורית אינטנסיבית, שראשיתה בהתארגנות ציבור המשפצים, והמשכה בנקיטת מהלכים נבונים ונחושים עד להגעה לתוצאות הנכספות.

___________________________________________________________
ד"ר אינג' אברהם בן-עזרא הוא מהנדס בניין, בעל תואר שלישי בהנדסה אזרחית, חבר באגודת המהנדסים האזרחיים ASCE (ארה"ב) בדרגת Fellow, מתכנן עירוני, ומחברם של עשרות ספרים בתחום התכנון והבנייה - ספרי הדרכה וספרות מקצועית.