נניח שהיו מעלילים על אדם עלילה נוראה ומפרסמים על אודותיו סיפור-בדים על אונס שלא היה ולא נברא.
ובכן, מה צפוי שיתרחש אז נוכח פרסום נורא שכזה? כיצד אמור הציבור להתייחס לעובדה שלנוכח ההאשמות הנוראות נגדו ממלא אותו אדם פיו מים במשך שלושה חודשים?
"עלילת הדם נגדי" מכתיר יצחק לאור את גרסתו. ולצד הכותרת הזו מובהר לציבור כי (ציטוט):
"לפני שלושה חודשים הופיעו בבלוגוספירה טענות על מקרה אונס והטרדות מיניות שביצע לכאורה הסופר והמשורר יצחק לאור. שבועיים אחר כך פורסם בתוכנית "המקור" תחקיר על אודותיהן. מלבד תגובה קצרה שמסר לאור בסיום אותה תוכנית, הוא נמנע עד כה מכל התייחסות לדברים. כעת הוא כותב את גירסתו".
יצחק לאור אינו חייב לפרסם את גרסתו - לא עכשיו ולא אף פעם.
אבל אם הוא בוחר לפרסם גרסה - הוא מבקש שנאמין לה, הלא כן?
וכדי שנאמין לה היא אמורה לענות על אי אלו ציפיות הגיוניות - אותן ציפיות שניסיון החיים מלמד אותנו שהן מהוות בריח התיכון של גרסה המתיימרת להיות אמינה.
ובאחת - השאלה המנסרת היא מדוע, כפי שנאמר, "הוא נמנע עד כה מכל התייחסות לדברים"?
הן היה צפוי כי אדם שדמו כך נשפך לשווא, ושמו היקר לו מכל היה למרמס בראש חוצות - ירוץ כמו מטורף ברחובות, ימשוך עוברים ושבים בשרוול ויצרח לתוך אוזניהם "עלילת דם!!!"
אבל לא. האיש שתק.
למה הוא שתק? למה הוא מספר לנו על עלילת דם לאחר שהדם כבר קרש?
יצחק לאור מקונן לאורכה ולרוחבה של הגרסה הכבושה שלו על ההרס ועל הנזק והפגיעה הקשה שנגרמו לו ולבני ביתו כתוצאה מהפרסומים על אודותיו. ובכן, למה הוא החריש כך במשך שלושה חודשים? הרי היה צפוי שהוא יעשה מיד לצמצום הנזק שנגרם לו, הלא כן? כיצד שתיקה מעיקה במשך שלושה חודשים תמימים מתיישבת עם דרישות ההיגיון בנסיבות שכאלה?
"ניכרין דברי אמת", נאמר במקורות. רוצה לומר שדברי אמת - אם אמת הם - אמורים לדבר בעד עצמם ולזעוק מתוך גרונו של האומר אף בלא שנעמת אותם עם גרסאות אחרות.
וזעקת האמת - אם אמת היא - אמורה להישמע מיד, ואין להרדימה ולישנה במשך תשעים לילות ארוכים - אם אין סיבה משכנעת לכך.
שאם לא כן, נתייחס לדברים בעקימת ראש, ונחשוד - ובצדק נחשוד - שהגרסה הכבושה והמפולפלת הזו לא באה לעולם אלא לצרכים טקטיים כאלה ואחרים שאין להם דבר עם האמת.
כי השכל הישר - כזה הוא - ינער מעליו בבוז כל ניסיון לאנוס אותו.
