חוות השיקמים תחילה

מאז שחרר אריאל שרון ליואל מרקוס מ"הארץ" את תוכניתו-ספינו לעקור טו"ב (17) ישובים מחבל עזה ולטהר את המחוז מיהודים, אף לא אחד נשאר אדיש. ראשי מערכת הביטחון נחרדו. האמריקנים שפשפו עיניים באימה מול ניסיון העידוד השקוף להחזיר את התנופה לטרור העולמי.

אפילו האדמה הצטרפה למוחים: ניסתה לנער את הספין המופלא הזה מעצמה ורעדה ב-5-ריכטר. אמנם, כצפוי, מפריחי השממה ונאמני ארץ ישראל וגאולת ישראל התעצבו קשות, אך מה זה לעומת החזרת התקווה ולחלוחית השמחה לסריג האליטה הסְמוֹלנית השלטת? שמחה ותקווה שנדמה היה, שנשללו מהם באכזריות עם עליית ישראל על מסלול הניצחון על הטרור. וכדי ששמחה זו - מהגדולות בשמחות ישראל מאז עשו מלך המוקטעה ו-40,000 מרצחיו עליה מתוניס, לא תתפוגג, צריכים יזמיה לקַבֵּע אותה. ומה יותר מְקַבֵּע שמחה מחוק עזר לעקירה? חוק שיוכיח את אצילות העוקר ואת מסירותו לשליחותו: 'חוק חוות השיקמים תחילה'?

החוק ממש טבעי וקל לאכיפה: כל מי שיציע עקירת יהודים מביתם שבמולדתם, או יצביע בעדה (באחד מפורומי העקירה המתוכננים), ינדב לעקורים את חוותו או חווילתו, או שווה ערכה, מיד עם ההצעה. כך יופרך חשד (שהוא כמובן חשד-שווא) שזמם העקירה הוא מטעמי סְמולֶנֶת (עקירת יהודים בשביל הכיף), נֵירונִיזם (שריפת רומא בשביל הכיף), או ניסיון למצוא חן בעיני פרקליטי אי יווני.

הנידוב ימנע קיטוב בעם. עומק הנידוב כעומק אי-הקיטוב. והיה ויתגברו אצל העוקר יצרי אנוכיות לא-ממלכתיים והוא יחמוד את חוותו עד כדי סירוב לנידוב? החוק יכול לנקוב באמצעי אכיפה. ובל נשכח שאנו במדינת חוק, והסרת חסינות ומעצר מינהלי חיש יחזירו חשק למלא חובה לאומית (כי הרי עוקר נבון אינו מחפש לעבור את ייסורי נועם פדרמן בשביל איזו חווה עקורה!).

לעוקר הנעקר תוצע בחירה חופשית נדיבה בעת שיתנתק מחוותו: הוא גם יוכל לבחור לאיזה אזור בנגב יעדיף להתפנות (להתנתק), גם יגרוף מענק הינתקות נדיב וגם יזכה במטפל פיליפיני צמוד לשיכוך הלם העקירה (הינתקות). כמובן, שחוות השיקמים מוזכרת רק לתפארת ההמחשה, והעיקרון ישים וטוב לכל דירה בתל אביב (וכידוע, דין תל-אביב כדין נצרים), ולכל חווילה בכל כפר שהוא (שמריהו) או כוכב אחר (כוכב יאיר למשל).

היתרונות של חוק אלטרואיסטי זה - כבירים. תקצר היריעה מלפרטם. אך מעל כולם מתנשא דגל הדוגמא האישית. נבחרי העם, יזמי העקירה, יוכלו לדבר עם העקורים בגובה העיניים. לא רק שיוכלו להישיר מבט למפריחי מולדת ולהסביר להם: "חֶברֶה, אנחנו בעידן חדש: 'מהיום, ציונות זה עקירה", הם יוכלו לשיר שיר חדש בלב שקט ובלי מוסר כליות: "אנו באנו ארצה לעקור ולהעקר בה". כך, גם נפתור את מחלוקת עתיקה בישראל: 'מה עדיף, סיני או עוקר הרים'. פשוט מאוד, נעקור בדרך שעקרנו בסיני.
פריש-מיש אמיתי בישראל.