אירן בדרך לפצצה

סנקציות ולחץ בינלאומי על המשטר והכלכלה האירניים אינם מצויים בשליטת משרד ראש הממשלה בירושלים. גם אם תבחר לבסוף הקהילה הבינלאומית לאַמֵץ פעולות נחרצות כנגד טהרן, הן תצלחנה להַאֵט רק במקצת את קצב התקדמותה לעבר הפצצה. הן, ככל הנראה, לא יאלצו את אירן להיכנע ולזנוח את המיזם הגרעיני הצבאי עליו היא שוקדת מספר עשורים עם השקעה כלכלית עצומה. להפך - הרחבת הלחץ הבינלאומי תגרום להשתקת קולות האופוזיציה, תלכֵד את המוני העם האירני סביב הנשיא אחמדינג'אד ותספק למשטר האייתולות את התמיכה הנדרשת לו מבית להמשך חתירה אל הפצצה.

פעולה צבאית אמריקנית, האמצעי היחיד שביכולתו למנוע באִבחה אחת את התגרענותה של אירן, אינה מצויה בארסנל הישראלי. האופן בו מתנהל הממשל האמריקני הנוכחי מלמד כי ארה"ב תחת הנשיא אובמה מבקשת לצמצם את מעורבותה הצבאית בעולם המוסלמי. בנוסף, ניתוח ההתבטאויות היוצאות מוושינגטון, ביניהן של הנשיא אובמה, מזכירת החוץ קלינטון ומזכיר ההגנה גייטס, מלמד כי האמריקנים הגיעו להכרה כי טהרן שואפת לגרעין. האמריקנים גם מאמצים, באיטיות אך בעקביות, את הרעיון שלא ניתן עוד למנוע את התגרענותה של אירן וכי יהיה עליהם לחיות עם אירן גרעינית. היכולת והנכונות האירנית לפגוע באינטרסים חיוניים מרתיעות אותם. תחת לשַמֵש כאמצעי מאיים, מאות אלפי החיילים האמריקנים המוצבים בגבולות אירן מוחזקים למעשה כבני ערובה בידי משטר האייתולות. אפשר להעריך לפיכך, כי וושינגטון תימַנַע בסופו של יום מפעולה צבאית מקיפה נגד אירן.

הידיעות שהתפרסמו באמצע חודש מרס 2010 בדבר הכנות של הפנטגון לתקוף 10,000 אתרים צבאיים ואזרחיים באירן אינן משדרות אמינות רבה. הפרסום אף צריך להוביל את ירושלים לתהות, אם המידע הודלף במתכוון וכחלק מניסיון אמריקני מתוחכם 'להרדים את ירושלים' ולהביא לדחיית תקיפה ישראלית בהנחה שארה"ב מטפלת בבעיה. במקביל, התלות המלאה של ישראל בבית הלבן לצורך פתרון הסוגייה האירנית מנוצלת עד תום בידי הממשל האמריקני לקידום סדר היום הגלובאלי של הנשיא ברק אובמה.

אירן גרעינית תציב איום משמעותי על ישראל. ואולם, בעוד שלא סנקציות משמעותיות, אם תוטלנה, ולא מאמצים דיפלומטיים, אם יופעלו, יצליחו להרחיק את אירן מהפצצה, צריכה ירושלים לבטל האפשרות להשתמש בעוצמתה הצבאית לבדה. תקיפה ישראלית לא תבלום את אירן מלפַתֵח עוצמה גרעינית מאחר שהיא לא תהרוס את שאיפותיה הגרעיניות של טהרן ולא את יכולותיה. התקפה ישראלית מקדימה נגד מיזם הגרעין האירני מסוכנת ביותר. יהיו לה השלכות שליליות על כל המעורבים, לבד מאירן. טהרן תצא ממהלומה כזאת מחוזקת ותשעַט אל הפצצה במשנה-מרץ. היא תיצור סביבה הרבה יותר תומכת לאירן בתוך העולם המוסלמי כמו גם לגיטימציה גלובאלית להוציא אל הפועל את שאיפותיה השטניות בעתיד.

אופרטיבית, אפילו התקפה ישראלית מוצלחת מאוד על תשתית הגרעין האירנית איננה יכולה לעצור לחלוטין את פרויקט הגרעין של טהרן. התרחיש האופטימי ביותר יכול לצפות את הריסתם של שישה אתרים גרעיניים משמעותיים. לעומת זאת, מודיעין לא מספק, המרחק הגדול והעובדה כי אתרי הגרעין של אירן מפוזרים וקבורים עמוק באדמה, הופכים את המבצע למאַתְגֵר מאוד. עבור חיל האוויר הישראלי תהיה זו משימה כמעט בלתי-אפשרית להשמיד לחלוטין את תוכנית הגרעין האירנית תוך שימוש באמצעים קונבנציונאליים. אף ממשלה רציונאלית בירושלים לא תבחר באפשרות מעין זו לצורך תקיפה צבאית מקדימה. בחירה כזו תלווה בהשלכות הרסניות לישראל בטווח-הארוך.

טקטית, האפשרות הטובה ביותר אותה ניתן לצפות מהתקפה ישראלית קונבנציונאלית מוצלחת על אתרי הגרעין העיקריים של אירן, הִנה השהייה קצרה בתוכנית הפקת האורניום המועשר של טהרן. בסופו של יום היא עשויה להשהות את תוכנית הגרעין האירנית בשנתיים עד חמש שנים בלבד, שהן תקופה זניחה בתכנון אסטרטגי. "ברגע שישנן צנטריפוגות", כפי שטוען נשיא המדינה מר שמעון פרס, "ניתן להרוס אותן, אולם לא ניתן להרוס את הידע לייצר אותן". לפיכך, ברגע שתתמוגגנה תימרות העשן מעל אתרי הגרעין המופצצים של אירן ישעטו האייתולות לעבר הפצצה תוך שהם מדביקים את הפער במהירות.

ההשלכות האסטרטגיות קצרות-הטווח של תקיפה ישראלית יכולות להיות קשות ולהציב איום חמור הרבה יותר מאשר זניחת אפשרות זו. ביום שאחרי עשויה איסלאמבד להתעַמֵת עם לחץ עצום של המון משולהב בתוך פקיסטן כמו גם מיליוני מפגינים מוסלמים נוספים בכל רחבי העולם. כתוצאה מכך לא תוכל פקיסטן להתנגד עוד לניסיונות החוזרים והעקשניים של אירן לרכוש ממנה פצצות גרעיניות. במקרה מעין זה תאולץ איסלאמבד להיענות לדרישות שליחי אחמדינג'אד וחמינאי למסור לידיהם 'פצצת מדף' איסלאמית מן המוכן. הן ירושלים והן וושינגטון אינן מחזיקות באמצעים אמינים למנוע תרחיש אימה מעין זה, בו מעבירה פקיסטן מספר 'פצצות גרעיניות איסלאמיות קדושות' לאירן, מתוך מדפיה הנעולים לפי שעה. בחירה בנתיב זה תהפוך את אירן למדינה גרעינית כמעט בן-לילה.

מספר חוקרים צופים כי תגובת אירן להתקפה צבאית ישראלית נגד אתרי הגרעין שלה, עשויה להיות דומה לתגובות שבאו לאחר ההתקפה הישראלית ב-7 ביוני 1981 על הכור העירקי אוסיראק וההתקפה ב-6 בספטמבר 2007 על האתר שנחשד ככור גרעיני בסוריה. אחרים מציגים שלוש אפשרויות פעולה שאירן עשויה לאַמֵץ בתגובה. ראשית, ירי של טילים בליסטיים משטחה נגד מטרות אזרחיות ואסטרטגיות ברחבי ישראל. כולל נגד העיר תל אביב והכור הגרעיני בדימונה. שנית, שימוש בשליחיה, חיזבאללה מלבנון וחמאס מרצועת עזה, לתקיפתה של ישראל ואילוצה של ירושלים להיות מעורבת במלחמת התשה ארוכה ומדממת. אחרון, תִזמור ארגונים מוסלמיים בינלאומיים קיצוניים לפגיעה גלובאלית מקיפה באינטרסים ישראלים ויהודים.

המציאות שתיוַוצר ביום שאחרי תקיפה ישראלית עשויה להיות יִיחודית ובלא שניתן יהיה להשוותה לתרחישי עבר. בהתאם להשקפת העולם המאוד ארוכה של אירן, התקפה ישראלית על אתרי הגרעין שלה לא יהיו סוף המשחק אלא רק תחילתו. כפי שעולה בבירור מאופן ההתנהלות של טהרן בעבר ומתוך נאומי מנהיגיה בהווה, "אירן תגיב באופן שבו היא [ישראל] לא תוכל עוד לישון יותר בשקט לעולם" (עלי לריג'אני, דובר הפרלמנט האירני, הארץ, 21.4.10). בסופו של יום, הסיום האפשרי היחידי של מאבק מעין זה יהיה התמוטטות משטר האייתולות באירן או השמדתה של מדינת ישראל. הצֶפִי היחיד מהתקפה ישראלית הִנו הגישה הבלתי-מתפשרת והעקשנית שתאומץ על-ידי משטר האייתולות שיתמקד מעתה והלאה במטרתו הסופית: השגת הפצצה.

עיסוק בתרחיש ההיפותטי של תקיפה ישראלית צבאית נגד אתרי הגרעין של אירן, מחייב אותנו לנַתֵח אותו לאור השקפת העולם המטאפיסית-פרסית/אירנית. בהתאם לכך תגובת טהרן תהיה בלתי צפויה ועשויה להיות מנוגדת למסקנות שינותחו לאור השקפת העולם הרציונאלית-מודרנית/מערבית. תחת לבחור בעימות ישיר עם ישראל ו/או עם ארה"ב עשויים מנהיגי אירן לבחור לסגת לאחור, להשהות את תגובתם לזמן מה ולהמשיך בצעדה איטית לאורכה של דרך מפותלת. במקרים רבים בעבר החליטו האייתולות כי המטרה האסטרטגית ארוכת-הטווח של השגת הפצצה מחייבת אותם להבלגה ולסבלנות. זו הייתה דרך התנהלותם לאחר שאירן נמנעה מלהגיב למבצעים שיוחסו לישראלים ולאמריקנים נגד אינטרסים אירניים באירן ומחוצה לה: החטיפה של שהראם אמירי, נציג משרד ההגנה האירני, אשר נעלם במהלך עלייה לרגל לסעודיה בקיץ 2009; החטיפה של הגנרל עלי-רזה עסגרי, לשעבר בכיר במשמרות המהפכה האירניים וסגן שר ההגנה, אשר נעלם בשנת 2007 במהלך ביקור בטורקיה; מותו של מדען הגרעין האירני, הפרופ' מסעוד עלי-מוחמדי, בעקבות פיצוץ בפתח ביתו בטהרן ב-12 בינואר 2010.

תחת זאת עשויה ככל הנראה טהרן להביע את זעמה בליבוי רגשות ההמונים ברחבי העולם המוסלמי ומעבר לו, במטרה לגַבֵש תמיכה רחבה בעמדתה. בנוסף למאמץ משטר האייתולות לקבל לגיטימציה מבית, תקיפה ישראלית עשויה גם לדחוף את המשטר לפעול חזק יותר מבעבר לצורך קבלת לגיטימציה עולמית מקיפה ורחבה, איסלאמית-שיעית ונוצרית-אנטישמית, לתקיפה גרעינית עתידית שתושַת על 'היישות הציונית' השנואה. לאחר השגת הלגיטימציה הנדרשת תשתמש בה אירן כאמצעי מאיים להצדקת פעולותיה כנגד ישראל עד אחרית הימים.

תקיפה צבאית ישראלית מקדימה כנגד אתרי הגרעין של אירן אשר עשויה לדחות את מיזם הגרעין האירני במספר שנים, עלולה להיות הרת-אסון לאינטרס הישראלי הכולל בטווח הארוך. באותו זמן, גם אירן, אזור המזרח-התיכון והעולם כולו עשויים להיות מושפעים לרעה. פעולה מעין זו עשויה להוביל לבסוף למהלומות בין הצדדים הניצים מפני שלאחר שאירן תחזיק את הפצצה ותזכה בלגיטימציה הנדרשת, יוכלו האייתולות לפנות לעבר מטרתם הסופית: הרס 'היישות הציונית' השנואה כצעד הכרחי להיהפך למעצמה אזורית בעלת שאיפות גלובאליות.

ישנה רק מסקנה ברורה אחת. התמודדות צבאית עם שאיפותיה הגרעיניות של אירן היא הרבה מעבר ליכולותיה הצבאיות של מדינת ישראל. לפיכך, צריכה ישראל לזנוח את האפשרות חסרת התוחלת הזאת. המערכת הבינלאומית ובעיקר ארה"ב הן הנושאות באחריות להתמודד עם אירן המאיימת לא רק על ישראל, אלא על הסדר הבינלאומי כולו. במידה שהן ייכשלו, ובהסתמך על אי-הרצון הנוכחי שלהן, זו תהיה ככל הנראה התוצאה. בקרוב מאוד, תצטרך ישראל להכיל את אירן באמצעות פיתוח אסטרטגיה חדשנית, אמיצה ויעילה. המטרה גדולה ומורכבת אך באותו זמן בת-השגה.