ישראל של יוני 2010 היא מדינה המצויה תחת מתקפה כללית ודה-לגיטימציה גורפת. מעולם לא היה מצבנו בקרב אומות העולם גרוע יותר. אויבים בוגדניים מבית, עם בריגדות שמאל אנרכיסטי אירופאי וצבוע, חברו לאספסוף ערבי, איסלאמי אנטישמי וקבוצות פרו-נאציות בכל רחבי תבל. השנאה לישראל בגין הצלחתה הלאומית חסרת-התקדים, פריחתה הכלכלית, המדעית והטכנולוגית הפכה לתחליף האולטימטיבי של שנאת היהודים הישנה נושנה מאירופה של ימי הביניים, של גירוש ספרד ואינוס יהודי פורטוגל לנצרות, לדיכוי ולהשפלה של יהודי המזרח בידי האיסלאם הקנאי בכל הדורות.
הציונות, כתנועת השחרור הלאומית של העם היהודי בארץ ישראל, זוכה לרצח אופי חסר-ריסון מצד מדינות האיחוד האירופאי והחברה האירופאית הדקדנטית והמובסת, שזה מכבר נכנעה לפולשים הערביים המשליטים את רוח האיסלאם על אירופה הצבועה והמפוחדת.
הקול הוא קול של "תנועות השלום העולמי" אבל הידיים אוחזות בחרב חדה השלוחה לא רק אל צווארה של מדינת ישראל, אלא מכוונת לרוחה ולנשמתה של האומה יהודית שקמה בארץ ישראל כנגד כל הסיכויים.
שנו אבותינו ואמרו: עם ישראל לבדו ישכון ובגויים לא יתחשב, ואמירה נבואית זו מלווה אותנו בשיבת ציון ובחידוש ריבונותנו בארץ ישראל. רבים אויבנו, והמרים בהם באים מתוכנו, והמה מלשינים, שונאים, מוציאי דיבה, מרגלים, חורשי מזימות, מטילי חרמות, שועלים המחבלים בכרמים. תמצא אותם בכל ועידה של מכחישי שואה, מהם יהודים החושפים זרוע ממוספרת מאושוויץ ומכנים את בני עמם "כממשיכי דרכו של הרייך הנאצי".
שופט ותליין יהודי מדרום אפריקה מאשים את ישראל וקציניה בפשעי מלחמה בעזה. ממזרח קם להיטלר ממשיך דרך בדמותו של נשיא אירן. סגנונו הוא נאצי, איומיו הם השמדה ורצח העם היהודי, דרכו המדינית מאופיינת בבוז גמור לערכים, למוסר האנושי, לתרבות של הכרה בזכויות הזולת.
שקרים, שחצנות, וזלזול באומות העולם, ובמיוחד בחולשתן המוסרית ובדבקותן באנטישמיות הישנה, הוא נשקו החזק של
אחמדינג'אד, ראש וראשון לבריונים הטרוריסטיים של ציר הרשע הסורי, הצפון קוריאני, החיזבללאי, הוונצואלי, הטורקי והברזילאי. איומיו להשמיד את מדינת ישראל והנבואות על קיצה הקרוב, לא הזיזו מעולם, ולא מזיזות אף כיום לארגון האו"ם, שאיום שכזה על חברה אחרת היה מחייב פעולה מיידית נגד אירן.
כך נשחק מעמדה של מדינת ישראל עד שגם נשיא ארה"ב, ידידתה של ישראל, שותף למזימה לחייב את ישראל - היחידה בין יתר המדינות הגרעיניות - שנדרשה לפתוח את מתקניה לבקרה של ועדת הגרעין של האו"ם ב-2012. וכך הופך ארגון האומות המאוחדות לארגון הצבועות המאוחדות בשנאה לעם ישראל. מכל מאות הסכסוכים ברחבי תבל, רק הבעיה הפלשתינית מקבלת יחס מפלה וחסר-תקדים נגד ישראל, וכל פעולה של הגנה עצמית מתקבלת בקרב הקהילייה העולמית של שונאי ישראל "כפשע מלחמה".
והנה, מצאנו השבוע שהסנקציות המובטחות נגד אירן הגרעינית הפכו ללעג בינלאומי לרש, וישראל, אומה קטנה בים ערבי ואיסלאמי גדול המתנכל לה, נדרשת לחשוף את נשקה הקיומי לעיני אויביה.
17 שנים חלפו מאז הסכמי אוסלו. הסכמים קטלניים שלא הביאו שלום חרף הנסיגות, הרס ההתיישבות הפורחת בחבל עזה והבריחה המבישה ממנו. כמעט 1600 יהודים נרצחו על-ידי הטרור הפלשתיני של חמאס ואשף. והבריחה מדרום לבנון הייתה תחילתו של גל הטרור החמור ביותר בתולדות מדינת ישראל. סוריה הטרוריסטית ואירן חימשו את חיזבאללה והפכו אותו מקבוצת גרילה קטנה לצבא טרור מחומש בנשק טילי ארוך טווח, המחופר במערכי הגנה כחלק מהצבא הסורי וכוחות אירניים הפרוסים בסוריה ולבנון.
היה זה חלום ושברו, שלום וקברו של "חזון השלום" של השמאל הישראלי. אבל לקחים לעולם לא הופקו והלהג על "תהליך שלום" לא מת, הוא רק מתחלף מעת לעת בסיסמאות חדשות על "תהליך מדיני", "מפת דרכים", ו-"הינתקות היא הפתרון".
שנים רבות חלפו מאז נחתם הסכם המוות עם ערפאת על מדשאות הבית הלבן. ומצב האומה הלך ושקע מדחי את דחי. ככל שנסוגונו עבור "השלום", כך גדלה השנאה, הרשעות והבוז כלפי מדינת ישראל והעם היהודי החי בה. איש כבר לא מכבד במזרח התיכון את מדינת ישראל ולא חושש ממנה. וכשאין כבוד בשכונה הפראית והברברית הזו. גם אין חיים. אלפי טילים ארוכי טווח מצויים בידי אירן, סוריה, חיזבאללה, והחמאס בעזה.
ישראל מכותרת ממזרח, מצפון ומדרום. מהשבוע שעבר גם מפלישה ימית מכיוון מערב. פקודה אחת מאירן ומטחי טילים הרסניים יירו אל שטחה הצר של מדינת ישראל, אל שדות התעופה, מתקנים אסטרטגיים, מחסני חירום, ריכוזי צבא ותקשורת, ירי טרור אל מרכזי הערים צפופי האוכלוסין של ישראל.
מאז ירה היטלר אלפי טילים אל בריטניה לאחר הפלישה לנורמנדי, לא נעשה תכנון רצחני כזה ופשע מלחמה לכל דבר, נגד אומה ריבונית אחרת שוחרת שלום.
שמענו ערבים אזרחי ישראל האומרים בגלוי: "שירי של טילים אל ערי ישראל איננו פשע משום שמדינת ישראל היא 'מדינה נאצית', וכפי שבנות הברית הפציצו את ערי גרמניה במלה"ע השנייה כך לגיטימי שהחמאס וחיזבאללה יירו לעבר ערי ישראל".
דה-לגיטימציה היא הנשק של אויבי עם ישראל ומדינת ישראל, הוא מסוכן יותר מהטילים והרקטות, הוא משתק את תבונתם של רבים הרוצים להאמין שוויתורים בשטח יביאו שלום.
הבה ניזכר בימים שלא חששנו להילחם באויבנו כי האמנו בצדקת דרכנו ללא מורא תקשורת ואויב, שונא מחוץ ואויב מבית. נלחמנו בשדות הקרב והעורף נותר חסין מהתקפות כי אויבנו ידעו ויראו מכוחנו, כי ארוכה הייתה ידנו ומורא לא היה בלבנו להשיב להם שבע שבעתיים על מעשי הטרור שלהם.
והיום, חולשה ומורא אוחזים במנהיגנו; יראים הם מדעת הקהל העולמית ואינם מפגינים כלפי העם והעולם את צדקת הדרך שהודגמה לנו על-ידי שגריר ישראל באו"מ חיים הרצוג, לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר אותו האו"ם, העלוב וחסר-המוסר, הצביע ברוב קולות כי "הציונות הנה גזענות", ושגרירנו הנאמן, הטיח בפניהם נאום שעוצמת צדקתו הדהדה בין קירותיו האטומים של מוסד צבעו זה, ועיני העולם ראו כיצד קורע השגריר את ההחלטה המזוהמת ומפזרה לכל רוח...
