הלקאה עצמית חסרת תוחלת

משחיתים מילים לריק. יורים לכל הכיוונים ומחפשים את האשמים לגלי הצונאמי של שנאת ישראל, שהתגברו בעקבות סיכול הניסיון האחרון להפוך את עזה החמאסית למוצב אירני דרומי, דוגמת המוצב הצפוני האירני/חיזבאללאי שהקים אחמדינג'אד בלבנון, כשאנחנו ישנו בשמירה.

בתמימותנו, כל אחד על-פי האג'נדה שלו, מציירים מטרה סביב חיצי הביקורת, מחפשים שעירים לעזאזל ושופכים את תסכולנו על אחד מהאשמים התורנים: צה"ל, המודיעין, ראש הממשלה, שר הביטחון, הקבינט, שר החוץ, ההסברה, התקשורת, הח"כים הערבים, השמאלנים יפי הנפש, ויסלחו לנו אלה שלא הוזכרו.

לחכמי חלם דמינו, המחפשים את המטבע שאבד להם מתחת לפנס. עלינו להתעשת, לשלוף את ראשנו מן החול ולהתבונן באומץ במציאות, היישר ללבן שבעיניים. האשמה אינה בנו!!! אנחנו חפים מכל פשע: נקלענו לאסוננו, ולאסונו של העולם כולו, לעידן המזכיר את ערב מלחמת העולם השנייה, לשפל המחפיר של הסכם מינכן הנפשע, שאופיין ברוח פייסנית ונכנעת של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין, שהשלה את עצמו ואת העולם כולו שיביא שלום לעולם - אם ייכנע לדרישתו של היטלר לספח חלק ניכר מצ'כוסלובקיה (חבל הסודטים) לגרמניה הנאצית.

איוולת פייסנית דומה מוביל בימים אלה נשיא אמריקני, שבמפרשיו נושבת רוח פרס נובל לשלום, אותו קיבל קודם שסיפק את הסחורה, כשהוא עמל להוכיח שהוא ראוי לפרס. זוחל על גחונו כדי לזכות בשלום המיוחל מידיהם המגואלות בדם אזרחיהם, של רודנים חשוכים המונעים ברוח האיסלאם הפונדמנטליסטי. שלום הפתאים שסיפק היטלר לעולם, דומה להזיות השלום שבאמתחתו של אחמדינג'אד.

לאחר שכבש האיסלאם החשוך את אירן, הוא מתפשט כדלקה בשדה קוצים לטורקיה וללבנון, והלוואי שאתבדה - גם למצרים בעידן שלאחר מובארק.

המערב התבוסתני הכנוע מנסה לאנוס את ישראל, כמו את צ'כוסלובקיה בזמנה, לשמש המטבע שישולם לפיוסם של אחמדינג'אד ובעלי בריתו: דורשים מישראל להבליג על ירי הקסאמים (ראה דוח גולדסטון), לשחרר את עזה מהסגר, לסגת לגבולות 67' כולל ירושלים. ואם חלילה ניכנע ללחצים של "דורשי טובתנו" וניסוג לגבולות אושוויץ, גם אז לא ירפו מאיתנו, ונידרש לעשות מחוות גם בנושא זכות השיבה.

לפיכך, גם אם נקבל את המשטים הבאים בזרי פרחים, ונפתח את שערי עזה לרווחה לצי האירני, הקומץ לא ישביע את רעבונם של אויבינו ושל תומכיהם הצבועים במערב.

עלינו לקרוא את המפה ללא אשליות, להסיק את המסקנות המתבקשות, להפסיק בהלקאה עצמית חסרת תוחלת, לחדול מלהאשים זה את זה, ולהתלכד סביב המטרה לעבור בשלום את עידן מינכן שזמנו מוגבל. בתקווה שמנהיגי המערב יתפכחו, לפני שיאלצו לשלם חלילה את מחיר הדמים הנורא אותו שילמו במלחמת העולם השנייה.