1. לאחר השואה, פתאום האירופאים ואף האמריקנים, שסגרו את שעריהם בפני פליטים יהודים שניסו להימלט על נפשם, שלא לדבר על הבריטים שבגללם נרצחו מיליונים מיותרים במחנות ההשמדה – פתאום הם נזכרו שאנו בני אדם וגילו אהדה מסויגת.
2. מייד עם הקמת המדינה שוב זכינו לאהדה (פרט לבריטים ולערבים כמובן) אם כי היו אנטישמים ששאלו איך יוכלו יהודים לחיות יחד? את מי הם ירמו? אבל בגדול זכינו לאהדה.
3. לאחר מלחמת השחרור בה ניצחנו חמש מדינות שתקפו אותנו, האהדה הפכה לאהבה והערצה.
4. גם לאחר מבצע קדש אמרו שישראל היא עם של גיבורים שיצאו מכבשני הרוצחים והם עם לכל דבר – אבל בכל זאת האמריקנים כעסו, נתנו לנו אולטימטום לסגת ואף הטילו עלינו אמברגו.
5. מלחמת ששת הימים היממה את ארצות תבל, האהדה החלה להפוך לכבוד, גם נשמעה פה ושם ביקורת אבל לא הפגינו נגדנו לפני השגרירויות שלנו. גם בארץ כל האירועים הנ"ל נתקבלו בהערצה לצה"ל, עם אלבומים, שירים (לא אגדה רעי, השריונים יצאו, הוא לא ידע את שמה ועוד), חבילות לחיילים, הדודות וכו'.
6. במלחמת יום הכיפורים נתגלו הסדקים הראשונים בחברה, מלחמות הגנרלים, המחדל של הממשלה שנבעט על ראשו של דדו, מחאות השבויים, וכאלה מין דברים שבחלקם היו צודקים. אם כי העם מרוב ביקורת שכח שהמלחמה נגמרה כאשר אנחנו 101 ק"מ מקהיר והארמייה השלישית מכותרת ואנו סיפקנו להם מים; ואחרי שהותקפנו מרמת הגולן – בסוף המלחמה כל הרמה הייתה בידנו, ואם המלך חוסיין לא היה פותח במלחמה נגדנו, הגדה המערבית הייתה נשארת תחת שלטונו.
והעולם? העולם רק חיכה להזדמנות לומר "אתם רואים? היהודים לא יותר טובים מאתנו, (הגרמנים האוקראינים הרוסים, הקוזאקים ההונגרים כל עם שרצח יהודים).
אז למה מאשימים רק אותנו? הרי היהודים הם רוצחים כמונו. ראו מה כותבים העיתונים שלהם"! והערבים התבכיינו כמו לאחר כל תבוסה על "התוקפנות הבוגדנית של המדינה הציונית ו"הקלגסים" שלה (כדברי דוברי מר"צ, השמאל הקיצוני, והמפלגות הערביות).
באותה תקופה נולד העם הפלשתיני שנלחם נגד "הכיבוש", ובישראל זה נתקבל כאילו שאנו נלחמנו בפלשתינים מלחמת כיבוש קרקעות. כמובן שלטענות אלה הייתה קרקע פורייה - מפלגות הערביות והשמאל הקיצוני שפעלו מתוך אינטרסים לא ברורים כל כך. ורובם
שכחו שלא נלחמנו בפלשתינים מעולם (פרט למבצע "
עופרת יצוקה"), אנו נלחמנו בירדנים והמלך ויתר על השטחים והתושבים גם יחד.
אז אנחנו הכובשים? וסוריה, מדוע אנחנו שם? כי רצינו לכבוש טריטוריות לאימפריה הציונית? אנחנו שם כי ניסו משם להשמיד את מדינת ישראל. על הסורים ללמוד מירדן שאפשר לעשות שלום מבלי להחזיר קרקעות. מה זה, משחק ילדים שאומרים "פוס"?
7. לאחר שבחברה הישראלית התחלנו לדבר על השטחים המשוחררים, השטחים הכבושים, השטחים "משוכבשים", התחלנו לדבר על "יפי הנפש", ולמתנגדי אוסלו רבין קרא "פחדני השלום וסרבני השלום", ומימין קראו לרבין בוגד, והוציאו עליו דין רודף ופולסא דינורא והנה יש לנו שסע בעם, ועליו עטו "פעילי השלום" והפלשתינים כמו נשרים על פגרים במדבר קלהארי. הבאת הפלשתינים בעקבות אוסלו, פתחה את שערי האינטיפאדות, התפוצצנו באוטובוסים, במסעדות, בבתי מלון וברחובות אך העולם לא מצא לנכון לגנות את הפורעים כי רבים ראו אותם כלוחמי חופש הנאנקים תחת עול הכיבוש.
8. במבצע "עופרת יצוקה" בכלל העולם יצא כולו נגדנו: "מה זה? מפגיזים את אזרחי המדינה באלפי טילים (או רקטות למי שרוצה לקרוא להם כך) והם מעיזים לתקוף את התוקפים? ולא באופן מידתי?" איש לא הבין מה זה "אופן מידתי" – להשיב להם בקסאמים? אז שלחו לנו איזה גולדסטון ששלח להוצאה להורג עשרות שחורים בתקופת האפרטהייד, והוא כדי כאילו לנקות את מצפונו תקף דווקא את ישראל.
והעולם? העולם לגם את הדוח של הנבל הזה בצימאון רב עד לטיפה האחרונה. עכשיו כבר ישראל מצורעת באופן רשמי.
9. היטלנו סגר על עזה, לא מתוך נקמה ולא מתוך שנאה, אלא מתוך הגנה. כי איננו רוצים שיכנסו לשם חומרים לייצור אמל"ח. והכרזנו שתהיינה הקלות אם ישחררו את גלעד שליט. עזה היא מדינת אויב לפי הצהרותיה החוזרות ונשנות ומטרת חמאס היא זהה למטרת
אחמדינג'אד, לאמור מחיקת מדינת ישראל ממפת העולם.
10. ועכשיו עם עצירת המשט, בכלל עברנו כל גבול! איך יתכן שיהודי יגן על עצמו באופן אקטיבי? הרי היהודים הם כמו איילות במדבר, כלומר טרף לצבועים וטורפים אחרים מה זו החוצפה הזאת?
לסיכום ניתן לומר שעולם לא שונא יהודים/ישראלים/ציונים. העולם יחזור לאהוב אותנו כששוב ישלחו אותנו לכבשנים, או יזרקו אותנו לים, או ירצחו את ילדינו ויאנסו את נשותינו. כי כך העולם אוהב לראות את היהודים. מאחר שזה לא יקרה שוב, יש להסביר לעולם שעליו להתרגל ליהודי חזק, אולי מכוער אבל חי.
