כאשר קראתי בבוקר את הידיעה בעיתון "ישראל היום" על כך ש"נתניהו החליט לדחות את הריסת הבתים הלא חוקיים במזרח ירושלים מחשש לנזק תדמיתי", שיפשפתי את עיניי והתקשיתי להאמין. אך בגדול לא הופתעתי.
זה אותו נתניהו אשר הקפיא בפועל את הבנייה היהודית בירושלים, נכנע ללחץ הבינלאומי ו"יוזם" צפצוף על החוק מצד ערביי ירושלים בכך שמתיר להם להמשיך ולבנות בצורה לא חוקית. לערבים יש הכשר לבנייה לא חוקית - ליהודים יש הקפאה.
"ירושלים מאוחדת ובידינו" יאמר אחר-כך נתניהו. הזהו המנהיג החזק ששיווקו לנו?
ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ
ארדואן וממשלתו יורקים בפה מלא על מדינת ישראל, מבזים אותה בפרהסיה בצורה שלא תיאמן. ונתניהו? הוא שולח מסרים לטורקיה כי בכוונתו להרגיע את הרוחות. במקום שיתייצב לנאום לאומה ולעולם, בו יצביע על הצביעות העולמית (כפי שעשה בזמנו חיים הרצוג ב-1975, כאשר קרע בנאומו באו"ם את המסמך הקורא כי הציונות היא גזענות), במקום שיוקיע את הצביעות הטורקית, יכיר בשואה הארמנית ויחשוף את הבלוף העומד מאחורי "המשט ההומניטרי", במקום זאת נתניהו מעדיף להתקפל.
הוא יוזם ועדת חקירה "ממלכתית" עם משקיפים בינלאומיים. הוא נכנע לארדואן ומשחרר את 11 המחבלים שהיו על ה"מרמרה".
הוא ממשיך את הקו הרופס של מדיניות ישראל, מדיניות רופסת אשר החלה בימי מלחמת יום כיפור, נמשכה בזמן האינתיפאדה הראשונה ושיאה בהסכמי אוסלו הארורים.
הוא נכנע לתקשורת השמאל הקיצוני, לא יוזם רפורמה במערכת המשפט ובתקשורת, מנסה לרצות, להתנחמד ולהתרפס בפני האליטות בישראל (שלא סופרות אותו) ובפני העולם הצבוע.
הוא פוחד מבג"צ, לא מגבה את שריו הרוצים לבצע שינויים במבנה ובהרכבי האליטות המשפטיות והתקשורתיות (נאמן, שטייניץ, יעלון), ובגדול משדר פאניקה, חולשה ובלבול.
על הציבור להתעורר ולהבין כי נתניהו של הקדנציה הקודמת - "הם מפחדים" - הפך לנתניהו של "אני מפחד". ככל שהציבור יבין ויתפוש מהר יותר כי "המלך הוא עירום" כך ייטב לכולנו.
להזכירכם, גם
אריאל שרון היה "אבי מפעל ההתנחלות", כולנו זוכרים כיצד זה נגמר. ביבי אינו שונה משרון! למרבה הצער, הציבור עוד לא תפש זאת. יש להבין זאת כעת, אחרת - יהיה מאוחר מדי...