פשט המשט

ישראל במצור, ומצור מחייב מצב חירום. הכנסת חייבת לחוקק חוקים חדים וברורים לשמירה על הריבונות ועל הכבוד הלאומי, עם עונשים קשים לאזרח שחוצה את הקו האדום של הפרת אמונים למדינה. בראש העונשים - שלילת האזרחות, ובמקרים חמורים גירוש. יש לפקח בנחישות על כניסת "פעילים" זרים ולגרש מיד כל חתרן פוליטי. אפס סובלנות לחתרנות משמאל כמו לחתרנות הערבית-פלשתינית, שתיים שבדרך כלל הולכות שלובות זרוע.

דורכים עלינו, ואם לא נקום מלוא קומתנו - ירמסו אותנו! הביטו על תמונות אנשי השייטת המוכים והרמוסים, שהטעו אותם להאמין שהם הולכים לפגוש על הסיפון פעילי שלום הומניטריים, ותידרכו וציידו אותם בהתאם! אך כפסע היה, שהמלכודת ה"הומניטרית", מלכודת ה"שלום", תיסגר עליהם והם, או חלקם, יהפכו לבני ערובה או יחזרו, חלילה, בארונות כקורבנות שלום.

אשרינו, שהם מיד קמו על רגליהם, ונשקם, שהם הצטוו להצניעו, בידם. אשרינו, שתגובותיהם הטבעיות גברו על אינדוקטרינציות פציפיסטיות ופוליטיזציה שמאלנית, ואחרית מעשיהם הצילה גם את חייהם, גם את השם המפואר של יחידתם וגם את כבודו של עם ישראל ומדינתו.

מי ייתן, ונתניהו וממשלתו יפנימו שהדרמה על ה"מרמרה" רק משל היתה, והנמשל - הם בעצמם!

ועדת חקירה, כשלעצמה, דווקא רצויה לנו - לחקור מי זה הארגון IHH, ועד כמה הייתה ידה של טורקיה בארגון המשט כולו, וביתר ייחוד בבימוי הקטע האלים שלו, שגרם להרוגים ולפצועים. ומי הם החוליגנים שתקפו את חיילינו, והיכן ועל-ידי מי גויסו. ומי מימן אותם (10,000 דולר לכל שכיר-חרב), מי צייד אותם במכשירי קשר משוכללים, בשכפ"צים קראמיים, ומהו הנשק שזרקו לים?

בוועדה כזאת ניתן להפוך את ארדואן ממאשים לנאשם, אלא שלשם כך ישראל חייבת לצאת מעמדת המגננה הקבועה שלה, לחדול לשם שינוי להיות שק-חבטות ולהתחיל לחבוט - גם אם זה "יקלקל" יחסים עם טורקיה, שארדואן בלאו הכי כבר שרף.

ניתן לומר, שלמרות הבטחתו הנמלצת של נתניהו "עזה לא תהפוך לנמל אירני" - סיום ההסגר באופק.

כעת זועק אביו של גלעד שליט: אם כבר ויתרתם על אמצעי הלחץ האחרון הזה לשחרור בני - לכו בכניעתכם עד הסוף ושחררו את כל הרוצחים ברשימת החמאס!...

כאן חייבים להעיר, שהמצור כשלעצמו אינו קדוש ומותר לעיין, מעת לעת, ביעילותו ובכדאיותו. אבל אסור לעשות זאת תחת לחץ, אסור לראש ממשלת ישראל להיראות כמי שסוחבים אותו בשערותיו אל הוויתור וההתקפלות, אסור שנצטייר כמי שבכוח ניתן להוציא מאיתו את הכל!

עכשיו, כשעוד מעט לא תהיה הגבלה של ממש על הבאת סחורות דרך הים - חוץ מאמצעי לחימה - נשאלת השאלה, מה הטעם שאנחנו נמשיך לספק לאויב 150-100 משאיות כל יום דרך היבשה? אם הבלוקאדה כפי שהיא מקוימת זה שנים מתבטלת, מדוע לא תופסק המהתלה המזוכיסטית, שמצד אחד אנחנו מואשמים בהרעבה, במצור על חפים מפשע ובאפרטהייד, ומן הצד השני אנחנו מספקים להם אוכל, פירות, ירקות, תרופות, סחורות וחומרי גלם, מייצאים מתוצרתם, מאשפזים את חוליהם, שולחים להם משאיות מלאות שטרות כסף ומספקים להם מים, דלק וחשמל?

ניתן היה להבין, לו הודיע נתניהו, שהואיל ו"כל העולם" חפץ בפתיחת המצור, אדרבה: אנחנו פותחים את חוף הים לאספקה חופשית לבד מאמצעי לחימה, ועל זה יפקחו האמריקנים ונאט"ו, אם אינם רוצים שעזה תהפוך לטורה-בורה, ומכל מקום, שמורה לנו תמיד הזכות החוקית לעצור בלב ים כל אונייה חשודה. אבל לבד מזאת - חופשי! והמצרים, שכבר פתחו את מעבר רפיח, יתמודדו נא בעצמם עם החמאס, אחיהם הצעיר של "האחים המוסלמים", המאיים על המשטר המצרי. יסבירו הם לעולם, מדוע אינם מספקים לעזה מים וחשמל. ואם לאו, ניקרגואה, שניתקה את יחסיה עימנו, היא תתפיל להם את מי הים...

וגם לא נשרת יותר את אבו-מאזן, שמצד אחד ייחס לנו "טבח" (מילה שלו) ומהצד השני מעוניין מאוד שלא נפתח לחמאס את הים, ובכך יתחזק מאוד שלטון החמאס, ועוד פחות הוא רוצה בפתיחת מעבר רפיח, מעבר גבול פלשתיני שלא יהיה מאויש על-ידי אש"ף וישלול מהרש"פ את בלעדיות השלטון. חיזוק החמאס מרחיק מאוד את "חזון" המדינה הפלשתינית. אולם, האם אנחנו מצידנו מעוניינים לראות את חזון-הבלהות הזה מתגשם?

מעטים יודעים, שאת המצור על עזה הטילה ישראל בעיקר כדי לתת סיכוי למדינה פלשתינית עתידית, ומשום כך תמכה בו ארה"ב. עכשיו, כשגם אובמה לוחץ להסיר את המצור - אדרבה! עם ים ומעבר רפיח פתוחים, יבואו נא הומניטרי כל העולם ויביאו לעזה, בת חסותם, מכל טוב! אנחנו נמצאים עם "מדינת עזה" במצב מלחמה, הם מחזיקים למעלה מ-4 שנים חייל שלנו בכלא, ועל כן אנחנו את המעברים שלנו - סוגרים. לא טיפה אחת של מים או דלק, לא קילוואט אחד של חשמל. לא נספק להם עוד את שירותי הבנקאות ואת השקלים שלנו, אחד המטבעות החזקים בעולם. שיצטרפו לגוש האירו! ו"במלחמה כמו במלחמה": על הפרובוקציה הקטנה ביותר נכה בהם ובמנהיגיהם קשות, כמו שמכים באויב.

לו הודיע נתניהו על הסרת המצור הימי במסגרת כזו - לא הייתה זאת התקפלות, כי אם התאמת מדיניותנו לשינויים שחלו סביבנו - מוושינגטון ועד איסטנבול. אלא, שלא כך לדאבוננו: נתניהו יסיר את המצור וגם ימשיך להאכיל את הנחש מכף ידו.

את הכישלון הראשון כבר נחלנו, כאשר נתניהו נבהל מאיומי הטורקים ושחרר את המחבלים-הבריונים שתקפו את חיילינו. בניגוד לדעת היועץ המשפטי לממשלה, רמסה ממשלת נתניהו את מערכת הצדק שלנו ושחררה ללא הליך משפטי את מי שדקרו חיילים, ירו בחיילים, הפילו חייל מגובה 10 מטר, חטפו חיילים, ביזו אותם, הוציאו מהם את הנשק והפעילוהו נגדם. החמאס מחזיק בגלעד שליט יותר מ-4 שנים - ישראל, בעלת הצבא האדיר, לא הייתה מסוגלת להחזיק בחלאות האלה אפילו 24 שעות! והיו בתוכם גם אנשי אל-קאעידה ואנשי חמאס, מהם מבוקשים על ידינו, מהם על-ידי האמריקנים.

ולמרות זאת, ארדואן איים לשלוח נגדנו צי מלחמתי, מאיים בניתוק יחסים, תובע פיצויים, תובע התנצלות, תובע הסרת המצור ואת העמדתנו כנאשמים בפני ועדת חקירה שלתוצאותיה לא חיכה וכבר הורה לתובע הכללי שלו לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ואחרים. עדים לא יחסרו לו - למעלה מ-600, ליתר דיוק. כל העדים האלה היו בידינו. היינו זקוקים לזמן כדי לזהות את המחבלים ולהוציא מהם בחקירה את חומר הראיות לכתב אישום משלנו - נגד טורקיה ונגד ארדואן. לכל הפחות היה החומר משמש לנו כדי להתגונן נגד התביעות שבדרך וכדי להתגונן בפני ועדות החקירה לסוגיהן. כעת, ארדואן מחזיק בכל הקלפים.

הכישלון השני טמון בהסכמתו הפתאומית של נתניהו לשחרר לעזה את כל המטען של שש אוניות המשט. בכך נשבר עיקרון המצור על הרצועה, לפיו רק אנחנו קובעים אלו סחורות תיכנסנה, ובאיזו כמות. כבדרך אגב נפתח הפתח למדיניות חדשה, שכל מה שמובא דרך נמל אשדוד ואינו נשק - מועבר לעזה. מה זה, אם לא פרס להתגרות?

הכישלון השלישי הוא מתן הרשות להכניס לרצועה גם את המלט והברזל שהביא המשט הזה, והביאה ה"רייצ'ל קורי". בכך פגענו בטיעון שהחומרים האלה, בהם בונים בונקרים, הם חומרים אסטרטגיים.

ובתוך כל זה, דווקא המצור עלינו הולך ומתהדק. הבילעינים והנעלינים הולכים ומתרבים, הולכים ומחריפים, מוסתים ומאורגנים על-ידי ה"פרטנר" ברמאללה. האנרכיסטים מקצינים את האלימות שלהם בשייח' ג'ראח, בחברון ובשומרון. יותר ויותר זרים הולכים ונעשים יותר ויותר מעורבים, כי הרחוב אצלם תומך בהם ולוחץ על ממשלותיהם להתנגש חזיתית עם ישראל. כל זה - אם לא בגיבוי ברק אובמה, הרי לפחות תוך עמידתו מהצד, מנצל את בדידותנו כדי לסחוט מאיתנו מדינה לפלשתינים והפיכתנו למדינת חסות ננסית.

אבל המצור אינו רק מבחוץ. כוחות הרס פנימיים הרימו ראש לפורר את האחדות בעם. בראשם עומדים פרופסורים, סופרים, קצינים בדימוס, פוליטיקאים. הפגיעות שלהם במדינה הן קשות וחברה שאינה מפתחת נוגדנים נגד חולי כזה, לא תחיה.

ישראל חייבת לצאת מן הקטע של ההבלגה: הבלגה על ההסתה וההכשלה בכל במות העולם מצד הרשות הפלשתינית; משחק "בנדמה-לי", כאילו ארגון הטרור פת"ח הוא "פרטנר"; הבלגה על דברי העלבון של ארדואן, כמו על יתר ההערות, הגינויים והטפות המוסר מכל קצוות העולם, גם מצד כביכול "ידידים" שלא היו מעיזים לנקוט טון כזה כלפי שום מדינה אחרת בעולם; והבלגה כלפי אותם מבני עמנו שאינם נרתעים מלחצות את הקווים אל האויב.

המוחל על כבודו, כבודו מחול, לרבות המוחל על כבודו הלאומי.