|
לא יהיה לנו סיכוי שלישי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
לאורך כל השנים האחרונות אנו חווים שוב ושוב את התופעה שאנו מובסים בקרב על דעת הקהל בעולם. גם אם ננצח בקרב או במבצע שנועד להגן על קיומנו, ב"יום שאחרי" אנו מאבדים נקודות בדעת הקהל, וגל של לוחמה פסיכולוגית שוטף את העולם כנחשול צונמי, שכל כוונתו להותיר אותנו מוכתמים בעיני כל העולם ואשתו.
במבצע חסימת המשט לעזה פעלנו מתוך כוונה ברורה להגן על זכותנו להגנה על אזרחינו ועל זכותנו לריבונות על המים הטריטוריאלים שלנו. ידענו שעל-פי המשפט הבינלאומי ועל-פי אמנת הלסינקי אנו זכאים להטיל סגר ימי על עזה, ואנו זכאים למנוע חדירה של משט עוין לחוף שהטלנו עליו סגר. אך מתברר, שכצפוי אנו מוקעים ברחבי העולם, ויש תחושה שנעשָׂה מסע מתמשך של דה-לגיטימציה למדינת ישראל בפרט ולציונות כתנועה לאומית בכלל.
מסע ההכפשה הזה מתוכנן בהדרגה ובאופן שיטתי, כדי להתיר את דמנו ולהפוך את ישראל למדינה מצורעת בקהל המדינות בעולם. העם הערבי על מדינותיו ושלוחותיו בכל מקום בעולם מנהל מסע תקשורתי מתוחכם וממוקד, שכל תכליתו לשלול מאיתנו את זכותנו להגנה עצמית ואת מקומנו הלגיטימי במשפחת העמים. ככל שהכישלון ההסברתי שלנו הולך ומתעצם, יש חשש שהוא מסכן את קיומנו. אכן, בן-גוריון אמר את המונח "או"ם שמו"ם" (הוא טבע את המונח בנאומו בכנסת ב-29 במרס 1955), אך ברור לנו שאיננו רוצים לאבד את ההכרה בזהותנו כעם ובזכותנו להגדרה עצמית ולקיום במדינה ריבונית משלנו. יותר ויותר מתעצמת השנאה לעם היהודי ולמדינתו האחת, והציונות מוצגת כתנועה קולוניאלית שיסודה בחטא וסופה כיליון.
כואב ומתסכל במיוחד, שבין הקמים עלינו נמצאים גם אנשי אקדמיה שהם יהודים ישראלים וארגונים ישראלים בפאתי השמאל הלא ציוני. לא פעם אנו מגלים שגם התקשורת הישראלית אינה מרגישה מחויבת לישראל ולצדקתה. בתקופה שאנו כל כך זקוקים לסניגורים ולא לקטיגורים, אנו מגלים שאנשי תקשורת נוטים לא אחת להיות כביכול אוביקטיביים, ולתת ביטוי בולט לנאראטיב של האויב. מובן שזה נעשה מתוך מצג של יחס הומני לאחר, גם אם האחר קודח ביסודות הבית הלאומי שלנו ומאיים להחריבו.
עלינו להיחלץ כולנו ולהגן על הבית שלנו. פעמיים בהיסטוריה שלנו איבדנו את הבית שלנו ופעמיים קיימנו את שיבת ציון. אם חס וחלילה נאבד את הבית האחרון, לא יהיה לנו סיכוי שלישי. בעולם כה ממוקד וכה טריטורילי האובדן יהיה בלתי הפיך. אין זו בושה לומר זאת: עלינו לקום ולדבר הסברה, לקום ולדבר ציונות. זו המשימה של כולנו.