בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מאיין חדר המונח "כל המחיר" או "לא כל המחיר" לתוך הדראמה מטלטלת הנפש של פדיון גלעד שליט? ● אין שיעורין ברציחה. רוצח הוא רוצח הוא רוצח. אם מוכנים לשחרר מי שרצח אחד או שניים או שלושה, אבל לא מוכנים לשחרר מי שרצח יותר, הווה אומר כי מוכנים הלכה למעשה לשחרר בעבור כל המחיר, תמיד בעבור כל המחיר
|
הצעדה אינה צודקת יותר מאשר הממשלה, והממשלה אינה צודקת יותר ממנה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
מאיין חדר המונח "כל המחיר" או "לא כל המחיר" לתוך הדראמה מטלטלת הנפש של פדיון גלעד שליט? איך הפכו אותו לדילמה והסתירו בו את הדילמה האחת האמיתית, פדיון השבוי תמורת כל עצירי רשימת חמאס או גזירה שכמוה חלילה כגזירת מוות תמורת שחרור מרבית עצירי הרשימה אבל לא תמורת כל העצירים. לו אמרו קברניטי ישראל בדם ליבם מיד עם החטיפה הזאת כי לא ידונו עם חמאס על שום מחיר, לא הייתה דילמת כל מחיר עומדת על הפרק. הם לא אמרו. הם הסכימו שיש מחיר. הם דנו עליו. הם שקלו ובחנו ובררו ואמרו עד כאן המחיר הוא מחיר, ומכאן ואילך המחיר הוא כל המחיר ואותו לא נשלם. אין שיעורין ברציחה. רוצח הוא רוצח הוא רוצח. אם מוכנים לשחרר מי שרצח אחד או שניים או שלושה, אבל לא מוכנים לשחרר מי שרצח יותר, הווה אומר כי מוכנים הלכה למעשה לשחרר בעבור כל המחיר, תמיד בעבור כל המחיר. כל מחיר הוא כל המחיר. ולמחיר הייתה הסכמה. הטענה כי המשפחה מותרת בדרישת כל המחיר אבל ראשי המדינה וראש הממשלה בצמרת אינם מותרים בו מפני שעליהם חלה חובת הראייה הכוללת, הציבורית, האחראית לכלל ישראל, לא טענו את הטענה הזאת כשהסכימו, אולי כבר מיד עם החטיפה, אבל בוודאי ובוודאי לאחריה, להתמקח עם חמאס דרך מתווכים על-פי אמות מידה של כניעה לסחטנות בלתי אנושית בעליל. הם הניחו אז בהסכמה הזאת את הרף גבוה יותר ממה שהם מוכנים לעבור היום. הם צריכים היו להבין, לראות קצת, ולו רק קצת, למרחוק, כי בקובעם את הגבול אותו יסרבו לחצות, הם קובעים את הגבול שרק אם יחצה יאות אולי חמאס לשחרר את החייל שהיה בידם למלקוח. עכשיו, חרף כל הטיעונים יוצרים ראשי המדינה מצב בו מה שעומד על הפרק הוא חייו או מותו של חייל במחיר אי ההסכמה המאוחרת לכל מחיר. בשלב הזה זה אפילו כבר לא דילמה. זאת טרגדיה. של החייל. של משפחתו. של הכלל. של הממשלה. של כולנו. השיקולים המוסריים הנמצאים כביכול בחזית הדיון הציבורי אינם נראים פשוטים. הם נראים כשיקולי קדימויות, דמו של מי הפקר יותר דם החייל השבוי לבטח, והמאוים בשבי לנצח לבטח, ובאובדן חייו בבור לבטח, או דמו של מי שעלול להישפך אם רוצח משוחרר ישוב לרוצחו,חלילה, אולי. הם נראים גם כשיקולי קדימויות ממין אחר, דמו של מי סמוק יותר, של מי שחי בשבי ופדיונו כרוך בשחרור רוצחים שעלולים לרצוח, או דמם של נרצחים שזועק מן האדמה 'ארץ אל תכסי דמנו'. אלה שיקולים נוראים. אין להם הכרע. לא בקרב בני המשפחה והמשפחות. לא בקרב ההנהגה הביטחונית. לא בקרב ההנהגה המדינית. יש דורשים כן ויש דורשים אחרת. אין הנהגה מדינית מחוייבת מוסרית להכריע בזכות קדימויות העתיד או קדימויות זעקת הדם השפוך אין זאת אמת לאמיתה כי הנהגה מדינית מחוייבת מוסרית להכריע בזכות קדימויות העתיד או קדימויות זעקת הדם השפוך. מה שנכון כמובן הוא כי אין בנו אף לא אדם אחד שאינו רוצה בפדיון גלעד שליט בכל לבבו ובכל מאודו ובכל נשמתו. אך לא זאת השאלה. השאלה היא האם לקבל את כל דרישות חמאס בצומת הזה אליו הלכנו ולפדות את החייל או לדרוש את הסכמת חמאס לחלק הארי של דרישותיו ולא להסכים לכל דרישותיו תוך ידיעה ודאית כי הבחירה בדרך הזאת אינה יכולה להועיל. הצעדה אל הלשכה בה נתקבלה הכרעה להמתין עוד בשלב הזה לאיזה נס שישנה את עמדת חמאס ויגאל את גלעד מגורלו, אינה צעדה שמותר לנצח אותה. היא לא צודקת יותר מאשר הממשלה, והממשלה אינה צודקת יותר ממנה. היא צעדה של אנשים שקיבלו הכרעה מוסרית בזכות הפדיון למרות שהפדיון מעורר שאלות תהומיות. הממשלה היא ממשלה שקיבלה הכרעה מוסרית בזכות המתנה נוספת תוך קבלת חלק גדול עד למאוד של התנאים ודחיית חלק קטן אחרון מהם, למרות שדחייה זאת מעוררת גם היא שאלות תהומיות. אסור שיישאר כאן תיקו חברתי שלטוני או כל תיקו אחר. אי הכרעה בצומת הזה, ציפייה של מומחי תקשורת המונים כי הצעדה תמצה את עצמה עם תומה ותהיה כלא הייתה, היא קיצרת רואי ועניית תובנות. אם נגזר על מישהו לנצח, זה מוכרח להיות הצעדה. אסור שזה יהיה הממשלה. גם הצעדה גם הממשלה עלולים להיכשל סופית. אבל מול האפשרות הדמונית הזאת, אסור בתכלית האיסור כי רבבות המתפללים לקבלת הכרעה מוסרית הנראית בעיניהם כבחירה האחת האפשרית ייהפכו חלילה לרבבות מאשימים. שום ממשלה לא תוכל לעמוד בזה, שום עם לא יוכל לשאת את זאת.
|
תאריך:
|
02/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
02/07/2010
|
|
יצחק מאיר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
צבי גלברד
|
2/07/10 23:34
|
|
2
|
|
צעדת פנדורה
|
3/07/10 00:15
|
|
3
|
|
הכתובת היא בג"צ
|
3/07/10 03:47
|
|
4
|
|
קורןנאוה טבריה
|
3/07/10 05:53
|
|
5
|
|
יהוידע
|
3/07/10 09:27
|
|
6
|
|
ללא טעון הגיוני
|
3/07/10 10:17
|
|
7
|
|
חשדנית
|
3/07/10 13:25
|
|
8
|
|
אורי גנני
|
3/07/10 15:54
|
|
9
|
|
ל רפי
|
4/07/10 09:17
|
|
פורום: חטיפת גלעד שליט
|
כתוב הודעה
|
|
זה היה קרוב. קרוב מאוד. הצעדה למען שחרור גלעד שליט צוברת תאוצה והקמפיין לקידום העסקה לשחרורו כבר השתלט על כולנו. אין יהודי אחד שלא רוצה את לראות את גלעד במצפה הילה. רק המחשבה מעלה חיוך על פניי. ועדיין, עדיין רחוקים אנו מהיום הזה.
|
|
|
בפרשתנו אנו נתקלים בפנחס, הקנאי הראשון שקינא להשם, ובקנאתו הרג באבחת רומח את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור. רוב המפרשים מברכים על מעשהו של פנחס, שכן לגרסתם כשפנחס קינא את קנאת ה' ומנע את עצת בלעם מלהתקיים, הוא שמר בכך על שלמות ואחדות ישראל, ולכן כהוקרה, הרי מידה כנגד מידה, ניתנה לו הברכה של שלום ואחדות. עם זאת, לטעמי, לא היה נכון לעשות את המעשה הקיצוני של פנחס, שכן קנאות מובילה לאסון, ובוחר אני להציג את מעשהו של פנחס באור שונה, אור המתנגד לקנאות ולשפיכות דמים.
|
|
|
מאז פרשת המשט הטורקי וההיערכות אליו, הולכת ונגלית התהום הפעורה בין התקשורת הישראלית לבין הציבור בישראל. היסודות העיתונאיים הבסיסיים ביותר של שירות המבוסס על בירור "חמש המ"מים" - מי? מה? מתי? מיקום ומדוע - שהם השאלות העיתונאיות האמורות להיות לחם חוקו של כל עיתונאי מתחיל, נשכחו לטובת לוחות מודעות המוקדשים לסחיטה רגשית, הפחדה וזריעת דמורליזציה.
|
|
|
בשנים האחרונות חלה התעוררות בארץ ובעולם בכל הקשור לנושאי קיימות ושמירה על איכות הסביבה. ערכים אשר בעבר הוגבלו רק למספר אידיאולוגים ושוחרי טבע, הפכו לנחלת הכלל והחלו נוגעים בכל תחומי החיים. בין התחומים המוערכים ביותר ב"מלחמה הירוקה" ניצב תחום הנדל"ן. בארץ חלה עליה במודעות לתחום הבנייה הירוקה וכספים החלו להיות מושקעים בפרויקטים הנבנים לפי תקן 5281 של מכון התקנים (התקן הישראלי לבנייה ירוקה) ותקנים בינלאומיים מקבילים. רק לאחרונה פורסם בעיתונות כי עיריית רעננה החליטה לאשר בנייה רק לבניינים העומדים בתקן, יוזמה ברוכה שהחלה להראות אותותיה גם בקרב מקבלי החלטות בערים אחרות.
|
|
|
אל ים הקומונות הפועלות בארץ מצטרף בימים אלה המרכז הספיריטואליסטי של "נאמני השנגלה". על-פי הצהרת כוונותיהם, עוסקים אלפי חבריה בהגברת מודעותם העצמית; בפענוח רזי הממד הרוחני; בטיפול בבעיות גופניות ונפשיות, על-פי השיטה ההוליסטית המסורתית; בעיסוק בפסיכולוגיה ספיריטואליסטית ובסיוע לחברי הקומונה להבין את עצמם טוב יותר.
|
|
|
|
|
|
רבקה שפק ליסק
ההתעלמות של הרבנים החרדים מקורבנם של הלא-חרדים במלחמה, בני משפחותיהם, ההורים, האלמנות והיתומים היא מנוגדת לערך חשוב ביהדות: "ישראל ערבין זה לזה"
|
|
|
טובה ספרא |
התחזית האסטרולוגית לחודשים הקרובים מציגה אתגרים נוספים, אך גם הזדמנויות לצמיחה ולשינוי חיובי התקשורת מציגה תמונה שלילית ומחלישה את המנהיגים מתגלים מקרים של בגידה ופגיעה במדינה ...
|
|
|
דן מרגלית
מונחת לפני נתניהו הצעה יקרה מפז לנורמליזציה עם ערב הסעודית והוא מסכן את עם ישראל להחמיץ אותה ולהשאיר את החזית מול אירן פרוצה וחדירה
|
|
|
יאיר נבות |
בחינה מעמיקה יותר של יחסי מוסקבה-בייג׳ין יותר משנתיים לאחר הרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה תלמד שהם אכן העמיקו משמעותית, עם סייגים. למשל בכל הקשור להיקף הסחר בין המדינות, ורכיבי הסחר...
|
|
|
עדי ירדן
לפני 19 שנים מדינת ישראל החליטה לעזוב את רצועת עזה, תוך גירוש היהודים מחבל ארץ זה במהלך 26 השנים שמאז כיבוש רצועת עזה ועד הסכמי אוסלו, שילמנו מחיר של שלושה הרוגים בשנה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|