(מאמר ראשון מבין שני מאמרים בנושא. מאמר ההמשך הינו "המשרד לאחדות לאומית" [ראו מצד שמאל]. רצוי (אך לא הכרחי) לקרוא מאמר זה ראשון ואת מאמר ההמשך כאמור לעיל, מיד לאחריו.)

כבר היה מי שאמר כי "רק אינטלקטואלים מהאקדמיה מסוגלים להאמין לטיפשות צרופה". ככל שחולף הזמן, אנו צופים באמיתות הביטוי הזה ואחרים כדוגמתו.

טבע משונה יש לאנשים מסוימים. משום מה משווים הללו בנפשם כי באם קנו במסגרת עבודתם האקדמית התמחות בתחום מסוים - חברתי, תרבותי או מדעי, הרי שירדה עליהם השכינה ובורכו גם בכישורים אשר במקרה הטוב ניתן לומר עליהם כי הבנתם מגעת בהם כ"חמורים במרק פירות".

אנו עדים לתופעה המעוותת הזו זה מכבר אצל סופרים מסוימים, מוכשרים בתחומם הייחודי, אשר כך בדיוק פועלים מי האפסיים האפורים בחדרם העליון. התבטאויותיהם בנושא דת, מדינה, פוליטיקה ומדיניות אינן מגיעות לקרסולי הבנתם של בוזגלו והרשקוביץ מאופקים (בהשאלה כמובן).

לאותה החונטה משתייכים מרצים המבזים את המושג "אקדמאים" באשר אלו בפירוש הינם כל דבר חוץ מאקדמאים כהלכתם. מסממני ההיכר של אדם אינטליגנטי הוא כושרו ונטייתו לספקנות. נטייתו של אדם מהשורה הינה לקבל דברים בקלות רבה יותר מאנשים אשר עקב השכלתם הרחבה חונכו לספקנות. לא במקרה דנן. הללו מקובעים בדעתם, אינם מסוגלים ואינם רוצים לשמוע דעות אחרות או נוספות. הללו שטופים בתסמונת טווסית של 'אני ואפסי עוד' ואינם עומדים על הנלעגות, האפסות והחסך-האינטלקטואלי שבדבר.

קבוצה של מרצים מהאקדמיה, הנאמדת בעשר מאות לערך — בהערכה זהירה, אלו מהווים כשליש מכלל המרצים באקדמיה הישראלית — מחזיקים בקו שמאלני קיצוני וחלקם אף אנרכיסטים לשמם. הללו, בשם אידיאולוגיית שמאל קיצוני-אנרכיסטי-טרוצקיסטי, רואים תפקידם ושליחותם בכיפוף ידה של מדינת ישראל מאחורי גבה באשר זו אינה טרוצקיסטית דיה לטעמם; ובנוסף, שומו שמים, היהודים הללו העזו לנצח את הפלשתינים והערבים סביבם ולנכס לעצמם את שממילא שייך להם. וכך משוטטים הללו בעולם, מוציאים דיבתנו רעה לכל המוכן לשמוע (ויש רבים כמובן המוכנים). אך בכך לא די להם, הללו מסיתים ומדיחים את פריצי מדינות הים לנזק את ישראל, להחרימה, לנתק קשרים עימה, להטיל עליה חרמות ועוד מרעין בישין כגון דא.

קבוצה זו נהנית מכל העולמות. אלו אינם נבחרים לתפקידם ואין כל אחריות פוליטית–מדינית נחה על כתפיהם. זוהי קבוצה בה "חבר מביא חבר", וביניהם כמובן כל בן-משפחה אמיתי או מדומה. העם היהודי בתפוצות, התורם בנפש חפצה לקידום החינוך האקדמי בישראל, משלם למעשה את משכורתם של שליחי העוולה הללו. ומן העבר השני, חברי קבוצה זו נהנים משלמונים נדיבים, משהו בסגנון 'דמי לא יחרץ' מקרנות ומארגונים רבים חוץ-פרלמנטריים כדוגמת "הקרן לישראל חדשה", המממנים את מסעות השיטנה לארצות הים עבור המשטינים מבית. קבוצה זו טוענת בלהט חשוד של "הגנב אשר כובעו בוער על ראשו" לחופש אקדמי מוחלט בהחלט. כמובן שהחופש האקדמי אליו מכוונים בני עוולה אלו, נובע מהמשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל המאפשר לאותם משטינים למכור מרכולתם הבואשת באין מכהה בשם אותו "חופש אקדמי" ערטילאי.

נעלם מעיני מעורפלי המחשבה הללו מהאקדמיה כי חופש הדיבור האקדמי נשען על משענת קנה רצוץ דמוקרטי, אשר ייעלם כאבק הפורח במדבריות המזרח התיכון במידה שהדמוקרטיה שלנו תיעלם בעקבות פועלם. האם גישה זו אינה "קניבליזם אינטלקטואלי"?

אפשר שהגרוע מכל הוא היותם של חברי קבוצה זו מחנכים, מורים, מרצים באקדמיה הישראלית, המעמידים דורות של בוגרי אוניברסיטות, רכי דעת, נילושי מחשבה, נשטפי מוח אשר קולטים את המטען המעוות המושפע עליהם בידי חברי "הקניבליזם האינטלקטואלי" הללו ויוצאים לדרכם כאזרחים קלוקלים, זומבים חד-מחשבתיים, למרחבי החברה הישראלית וזאת עוד בטרם עשו צעדיהם הראשונים כאזרחים מועילים לחברה. סביר להניח כי חלקם של בוגרי האוניברסיטות הללו כבר לא יהיו לעולם אזרחים תורמים לחברה ולעמם. אלו כבר חונכו לדרוש מהמדינה את המיטב עבורם ולברוש בבוז תרומתם לה.

שלוש חונטות קיימות במדינת ישראל - מערכת המשפט, המערכת האקדמית והמדיה. כלל המערכות הללו, כולן וכל אחת לחוד, רואות כמשימת חייהן את הצורך לשמר ההגמוניה בה הן מחזיקות בתחומן. כאשר מזוהה איום כלשהו המתקדר מעל, מיד יוצאים כל חברי החונטה, כולם כאיש אחד, כולם בובות סמרטוטים נלעגות המופעלות בחוט אחד ארוך, לצאת חוצץ נגד הסכנה הקיומית לשלטונם.

כך ארע כאשר שר החינוך גדעון סער הביע רצונו להילחם בתופעה הבזויה של הוצאת דיבת ישראל רעה בידי אותם המוצצים את לשדה של מדינת ישראל מעשה יום ביומו. וכדרכם של ה"אקדמאים" הללו, אצים רצים שליחים מטעמם לכל רחבי הארץ להחתים את החברים לחונטה הבזויה הזו על עצומה נגד כוונתו של שר החינוך.

בחותמים יכולים אנו למצוא שני "שרי חינוך" לשעבר - יולי תמיר ויוסף שריד. אופס, שרי חינוך? האין שר חינוך מופקד על חינוך כל ילדי ישראל? והלא שני "שרי החינוך הללו ייצגו אך חלק קטן בעם ישראל? מוטב כי נאמר, "האזרחים המייצגים ותמיד ייצגו אך את עצמם תמיר את שריד".

את העצומה יזם הפורום להגנת ההשכלה הציבורית, המאגד מרצים וסטודנטים במאבק לשמירת דמותה הציבורית של מערכת ההשכלה הגבוהה. סליחה, התבלבלנו, הכיצד פעילות של מיעוט זניח, שוטם-ישראל והיהודים בין המרצים באקדמיה עניינו "שמירת דמותה הציבורית של מערכת ההשכלה הגבוהה"? לטעמנו, הללו מקעקעים עוד יותר את מעמד האקדמיה בציבור.

אחד מחותמי העצומה, פרופ' דני גוטווין, חוקר היסטוריה של עם ישראל מאוניברסיטת חיפה, אמר לעיתון ידיעות אחרונות כי "נעשה מהלך להפוך את האקדמיה הישראלית לצייתנית, פוחדת ושותקת, במקום להיות מוקד התרסה לחברה ומקום שיוצר סדרי יום". לדבריו, "פוליטיזציה עמוקה מצד השלטון זה חמור ביותר". הוא הוסיף כי "יש איום אפל כששלטון בעצם משתמש במנגנונים כספיים אופרטיביים לענישה". שוב התבלבלנו, ומהי ההסתה הפוליטית החד-אג'נדתית מעשה יום ביומו על-ידי מאות המרצים בחדרי הכיתות נגד מדינת ישראל. אהה, זו פוליטיקה חיובית, היא שייכת לאנ"ש, הלא כן מיסטר גוטווין?

והאר נא את עינינו מר גוטווין, האם תלות הציונים של סטודנטים העומדים על דעתם באומץ (ואכן צריך אומץ להביע דעה שונה באקדמיה), הינה לגיטימית כל זמן שתואמת דעותיהם הפוליטיות של השוטמים באקדמיה אך פסולה בהיותה שונה? המשך להאיר עינינו, אדון פרופ', האם קריאה לחרם על מדינת ישראל מטעם מאות מרצים אצל פריצי ארצות הים היא חופש הביטוי עליו אתה כה חרד או שמא זה הינו חופש השיסוי?

מוסיף הלה: "יש סימן קריאה קשה מאוד כאשר שר החינוך מצטרף למערכת דה-לגיטימציה של המערכת האקדמית. השר התערב ואיים בשימוש בכלים שלטוניים כדי להתערב בעולם הדעות בתוך מערכת אקדמית. זו שיטה לסרס ולחסל אקדמיה ישראלית". שוב לא הבנו (נו טוב, אנחנו הרי מהפלוואים), האם הקריאה לחרמות נגד מדינת ישראל אינה קריאה לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל? כלומר, כל הזכויות שמורות למשמיצים ואל למתגוננים להתלונן. הללו אונסים אותנו בראש חוצות אך לנו אסור להתלונן, שהרי האונס מבטא את חופש הביטוי של אנסי האקדמיה.

האין הדבר זהה בדיוק ליחס הצבוע של האנטישמים ברחבי העולם נגד ישראל והיהודים המושמצים עקב מגננתם הלגיטימית?

הללו פונים לשר החינוך: "אנו קוראים לך כשר החינוך ומי שעומד בראש המועצה להשכלה גבוהה: התעשת וחזור בך מהצהרותיך בטרם יהיה מאוחר להציל את ההשכלה הגבוהה בישראל". עם כל הכבוד רבותיי המרצים, אתם אינכם ההשכלה הגבוהה בישראל שהלא הוצאתם עצמכם ממנה בקראכם להחרמתה. ומכאן יש להציל את ההשכלה הגבוהה בישראל מאנשים כמותכם המחריבים אותה.

ומוסיפים הללו בעצומה: "קיומה של מערכת אקדמית איכותית – על היוקרה והתועלת שהיא מביאה למדינת ישראל – מותנית בהגנה וטיפוח של חירויות המחשבה והביטוי. דבר זה כרוך, מעצם טבעו בנכונות לסבול דעות קשות ומעוררות התנגדות, להקשיב ולהתמודד עמן, לקיים דיון מעמיק ונוקב עם המחזיקים בהן, אך בשום אופן לא להשתיקם או להענישם". לחבורה הנקלה הזו אין מושג ירוק מהי דמוקרטיה. באם היו מסתפקים בקיום ויכוח פנימי בתוככי מדינת ישראל והדמוקרטיה שלה, הרי שלא היה אי מי יוצא להלין נגדם. בכך שהפרו את הכללים הדמוקרטיים על-פיהם חירבו את השיח הדמוקרטי ופנו מעל ראש הציבור הדמוקרטי אל שוטמי-ישראל, הם הינם אלו שאינם מוכנים לדיון מעמיק ונוקב עם המחזיקים בדעות שונות משלהם. וכעת הקוזקים הגזלנים האלה מתייפחים בבכי תמרורים צבוע.

הנה פנינים נוספות מעצומת האקדמאים: "אנו מאמינים כי נזק רב ייגרם לאקדמיה הישראלית, אם פוליטיקאים, יהיו אשר יהיו עמדותיהם ושיוכם המפלגתי, יכתיבו לה מה נכון ומה לא נכון לומר, לחשוב, לחקור וללמד ויורו לה לאמץ אמות מידה מסוג זה לשם קבלה, קידום, או הרחקה של חוקרים ומרצים". וכי אין זאת בדיוק את אשר עשו עוכרי ישראל הללו בברשם בבוז את הוויכוח הציבורי הלגיטימי בתוככי ישראל ובפנותם לאויבי ישראל המוצהרים למען יתמכו בהם בדיצתם לכפות דעתם בכוח על מרב הציבור במדינת ישראל הבוחל בדעותיהם?

והנה עוד: "האיומים לפגוע בחירויות המחשבה והביטוי, שהן חירויות יסוד אזרחיות בכל מדינה דמוקרטית ולא זכויות יתר אקדמיות, מסמנים שלב נוסף בערעורה של מערכת ההשכלה הגבוהה...". ראו-ראו את סותמי הפיות של מרצים אחרים וסטודנטים הנוגדים את דעתם, הללו מעזים לשאת שם הדמוקרטיה לשווא. מזכיר את ה"ה אהרן ברק והגב' דורית ביניש וריקודם על דם הדמוקרטיה, הלא כן? אכן שיבוטים מוצלחים מהווים הללו.

לא עולה שביב מחשבה בראשי החותמים על העצומה המופרכת הזו כי מוטב שיפנו מרצם לחסל את התופעה הבזויה של מלשנות לפריץ, והתייצבות לצד השואפים להשמדת ישראל ברחבי העולם, תוך שמנהלים ומנהיגים ויכוח ציבורי בתוככי החברה הישראלית, לפני שיבקרו אחרים. הללו אינם רואים כלל את דבשתם. מה יהיה התרוץ הבא להתדרדרות ההשכלה הגבוהה בישראל - נחיתת חייזרים מהחלל החיצון? האובייקטיביות האקדמית נשברה והציבור מאבד את אמונו בה ובמרצים מהאקדמיה. כך בדיוק קרה גם בנוגע למערכת המשפטית. זו הביאה את התיעוב אותו חש מרבית הציבור על ראשה בדיוק באותו האופן.

אין כדבר הזה "חופש אקדמי". במשטר הדמוקרטי קיים חופש המחשבה והביטוי במידה ובמינונים שווים בעבור כל בני האנוש המוכנים לחסות תחת כנפי המשטר הדמוקרטי. המושג "חופש אקדמי" הינו פיקציה צבועה שאין מאחוריה דבר בקוד הדמוקרטי. עצם המונח "חופש אקדמי" מרמז על זכויות יתר אחרות העולות על זכויותיהם של בני-תמותה רגילים. לא כך הוא. טבעו את המונח אותם התרים אחר זכויות יתר לעצמם בעודם משוחררים בתואנת "החופש האקדמי" מחובת דין וחשבון כהוצאת לשון הרע או הסתה מכל סוג שהוא נגד הפלוואים הסובבים אותם. מי שיצרו גובר עליו, מי שאינו מסוגל לאובייקטיביות אינטלקטואלית ללא תלות בדעותיו האישיות תוך שהוא מרצה לפני סטודנטים באוניברסיטה, הרי שמקצוע המרצה באקדמיה אינו עבורו, עליו להחליף מקצוע.

במשטרנו הדמוקרטי, חופש ההבעה והביטוי הינו יסוד מוסד שאין חולק עליו, אך משנוטל הפרט סמכויות לא לו ופועל, לא רק להלכה אלא במעשה לאשורו, לקיעקוע המדינה ומוסדותיה - הרי שפשע נגד העם בתוכו הוא יושב ויש לבוא עימו חשבון.

הבה ונביא דוגמה לדקויות בנושא המדובר. במשטר הדמוקרטי לגיטימי הוא למהדרין לדון ואף לקרוא (מחוץ למסגרת התפקיד האקדמי) להחלת זכות השיבה לפלשתינים לתוככי מדינת ישראל, למרות שבמשתמע הרי התרת הכניסה לתחומי ישראל תביא בוודאות לחורבן מדינת ישראל. מאידך-גיסא, יהווה הדבר פשע מוסרי ופלילי להסית ציבורים בעם לחיסולה של מדינת ישראל ואף לפעול לשם כך בארצות הים במסלול עוקף דמוקרטיה.

עלינו לחזק את ידיו של שר החינוך גדעון סער, "לך בדרכך זו ותקן סוף-סוף את ההשכלה הגבוהה בישראל ההולכת ומתדרדרת לתהומות אפלים". על השר לקבוע נוהלי התנהלות בנוסח "קוד אתי למרצים באקדמיה", אשר יחובר בהתייעצות עם אנשי אקדמיה מכל הזרמים הפוליטיים. על הקוד האתי הזה יוצבו ויפקחו אנשי אקדמיה ומשרד החינוך, אשר יועצמו עם סמכויות מתאימות בנוסח 'מקל וגזר'. הוועדה המפקחת תדווח תקופתית על חריגות אתיות למועצת ראשי האוניברסיטות, לשר החינוך ולוועדת החינוך של הכנסת.

כבמקרים רבים אחרים, ראה לדוגמה צעדת שליט, הרי קומץ רדיקלים חסרי מצפון ועכבות יושבים כטפילים על צוואר האנשים הטובים עם הכוונות הטובות אך התמימות, ומנצלים את פתיחותם על-מנת להשיג מטרותיהם הנלוזות. על מרצים בעלי כוונות נאותות מהאקדמיה, מאלו שחתמו על המכתב בלא מחשבה יתרה, להיות פתוחים יותר להוויות העולם ולא להתנהל כילדי גן-ילדים המובלים באף בידי האופורטוניסטים שוחרי הרע.