שוב יוצאת החבורה הצעירה של משוררים, העונה לשם "גרילת תרבות", לפעולה. והפעם להתגייס לפעולה נגד החלטת הממשלה שלא להעלות את שכר המינימום. שוב יוצאת "גרילת תרבות" לפעולה שכל מטרתה להוציא את השירה ממגדל השן הצונן אל השטח הבוער לכמיליון שכירים בישראל, המשתכרים שכר מינימום של 3,860 שקל לחודש.
הפנינה הזו של השירה העברית עושה זאת כבר מספר שנים. הם התייצבו עם מגפון ושירה חברתית בפתח מפעל נעול ב"פולגת" בקריית גת. עם
עובדי "אקרשטיין" בירוחם, שנאבקו על זכות ההתארגנות, נגד חרפת שכר רעב ונגד גילויים של חוסר בטיחות בעבודה. ניתן היה לראות אותם עם עובדי "מכון ויצמן" ברחובות ומול מכלאה של מהגרי עבודה וילדיהם באזור התעשיה בחולון ובעוד שורה של מקומות עבודה. הנשק היחיד שלהם זה המגפון היורה שירה חברתית.
אני מקווה, שחבורה צעירה זו תצליח לאתגר את מדורי התרבות בכלי התקשורת בישראל להיות שופר למאבקים חברתיים, ולצרף את קולם למאבק חברתי צודק של עובדים בישראל.
למעשה, מדובר בהצעת חוק שאושרה בוועדת השרים ב-23.5.10, המקבלת את ההצעה של ח"כ
עמיר פרץ להעלות את שכר המינימום בפריסה של 3 פעימות במשך 15 חודשים מ-3,860 שקל לחודש ל-4,600 שקל. ח"כ עמיר פרץ אף הציע שההחלטה תחול רק על הפריסה הראשונה שמסתכמת ב-240 שקל לחודש. ועד לפריסה השנייה יהיה לממשלה זמן לבחון את ההשלכות. אך בלחצם של ראש הממשלה ושר האוצר, ההחלטה שונתה ושכר המינימום שלא עודכן מ-2008 יישאר 3,860 שקל לחודש. באותו שבוע אושרה ההחלטה להעלות את שכרם של חברי הכנסת ב-3,000 שקל לחודש.
במציאות עגומה זו יש לי קורת רוח מהיוזמה של צעירי "גרילת תרבות", המתכוננים להתייצב ביום ראשון 18.7.10, בשעה 17:30, מול משרדי "בנק ישראל" ברחוב נחלת בנימין 69 בתל אביב, לקרוא שירה, לנגן מוזיקה, להשמיע את קולה של השירה התובעת שכר הוגן לעובד, להסיר את חרפת השכר של 20.80 שקל לשעה לעובד.
בכך מצילה "גרילת תרבות" את השירה העברית מהפאסיביות שהיא נוקטת לנוכח מצוקות חברתיות. "יש משהו משפיל בפאסיביות" - אמר השבוע הסופר דוד גרוסמן, כשהסביר מדוע הוא מתייצב כל יום שישי בשייח ג'ראח ומפגין נגד עוול שנעשה לאוכלוסיה הפלשתינית המנושלת מבתיה.
"גרילת תרבות" אומרת לא לפאסיביות גם בנוכחותה בשייח ג'ראח וגם בתמיכתה במאבק ציבור העובדים לשכר הוגן, ולא לקצבאות חסד בדמות האפשרות של קביעת מס הכנסה שלילי.
