ברזיל הייתה התחנה השלישית במסעו הדיפלומטי של נשיא סוריה
בשאר אסד עם פמלייתו באמריקה הלטינית. עם נחיתתו בעיר הבירה ברזיליה, בה התקבל בטקסים רשמיים על-ידי עמיתו הברזילאי לואיס אינסיו דה סילבה (המכונה "לולה"), הזדרז אסד להשמיע שבחים תוך ה"גילוי" כי ברזיל היא מדינה בתנופת התפתחות מתמדת וכי למעשה היא מעצמה היכולה למלא תפקיד מכריע בייצוב הביטחוני והמדיני של המזרח התיכון. זאת כיוון שלדבריו, מצטיין דה סילבה ב"אמינות היכולה לסייע רבות". אסד סיפר למארחיו הברזילאיים כי סוריה מעוניינת בשלום עם ישראל, אך ממשלת ישראל מטרפדת כל מהלך בתחום זה.
בשולי הסיסמאות החוזרות של נשיא ברזיל על תמיכתו במסירתה של רמת הגולן לידי סוריה ועל הצורך להמשיך להקל על חייהם של תושבי רצועת עזה, האזין לולה לבקשותיו של אסד לסייע לסוריה באספקת מזון וחומרי גלם. סוריה מייצאת כיום לברזיל בכ-4 מיליון דולר אמריקניים, ומייבאת ממנה בסכום העולה על 300 מיליון דולר. על כן היא מבקשת גם לגייס משקיעים מקרב כמיליון וחצי יוצאי סוריה ולבנון המתגוררים בברזיל.
דה סילבה הבטיח לתת את חסותו לכנס משקיעים ערבים תושבי אמריקה הלטינית שיתקיים בשנה הבאה בסאו פאולו. בכנס מתכוון כנראה אסד לגייס חלק מ-44 מיליארד הדולר שלהם, על-פי מומחי הבנק העולמי, זקוקה סוריה בחמש השנים הקרובות לשיקום כלכלתה.
עד למועד הכנס דה סילבה כבר יהיה אזרח מן השורה. בסוף השנה הנוכחית הוא יסיים שתי קדנציות רצופות של נשיאות, שהחלו ב-2002. חרף הפופולריות של 83 אחוז, אין החוקה מאפשרת להיבחר לשלוש קדנציות ברציפות.
לדידו, מצוי השגשוג הכלכלי של ברזיל בתחילת הדרך. בתקופת שירותו של דה סילבה כראש המדינה הגדולה באמריקה הלטינית המונה כ-192 מיליון תושבים ובעלת שטח של 8.5 מיליון קמ"ר, הפכה ברזיל לכלכלה השמינית בעולם בחשיבותה. הביקוש של סין ושל מדינות אסיה אחרות למוצרי מזון הפכו את ברזיל ליצואנית השנייה בעולם למוצרי חקלאות. על-פי התחזיות של ארגון המזון העולמי, בעשרים השנים הקרובות תוכפל הדרישה למזון בעולם, ובידי ברזיל 900 אלף קמ"ר קרקע פורייה בלתי מעובדת שהיא עד כה הרזרבה הידועה האחרונה בעולם של אדמות פוריות.
בוגר "התנועה לתפיסת מפעלים"
במקביל לפיתוח החקלאות, צמחו בברזיל תעשיות עתירות מדע ותעשיות של תעופה, חלל ואלקטרוניקה; בשטחה פועלים מפעלים לייצור מטוסים ונשק מן הגדולים בעולם, ומספנות לבניית אוניות וצוללות המוּנָעות באנרגיה אטומית. כמו-כן עומדים לרשות ברזיל מקורות ניכרים להפקת נפט וגז. הצפי הוא שהייצור התעשייתי של ברזיל ישיג את זה של ארה"ב תוך חמש שנים, בהתחשב בעלייה שנתית של כ-15 אחוז.
אין פלא איפוא, כי אשתקד עלתה הבורסה של סאו פאולו, הבירה הכלכלית של ברזיל, בכ-82 אחוז, והשנה צופים לה עלייה של כ-40 אחוז. שוק האופציות הברזילאי עולה על זה של ניו-יורק, ושוק הסחורות שלה הוא השלישי בעולם בהיקפו אחרי וול-סטריט ולונדון.
משקיפים בעולם חלוקים באשר לחלקו הממשי של לולה דה סילבה בהובלת התהליכים הכלכליים שהביאו לשגשוגה של ברזיל, שכן הוא העדיף להתרכז בעשייה הפוליטית בברזיל ומחוצה לה.
בתחילת הקריירה שלו, בשלהי שנות ה-70' של המאה הקודמת, נמנה דה סילבה עם מנהיגי האיגוד המקצועי של פועלי הפלדה באזור סאו פאולו, כנציג מפלגת הפועלים. באותה תקופה נודעו ראשי המפלגה כמקורבים לארגונים טרוצקיסטיים ולניניסטיים, וקיימו קשרים הדוקים עם קובה של
פידל קסטרו - חממת המרקסיזם באמריקה הלטינית ומוקד לטיפוח ארגוני טרור בעולם.
פעילי המפלגה נלחמו בכוח הנשק נגד הדיקטטורה הצבאית מבית והקימו את "התנועה לתפיסת מפעלים" שמטרתה המוצהרת הייתה השבתת מפעלי תעשיה ומכרות והשארת משמרות לניהול מו"מ באיומים עם הבעלים, בעיקר עם אלה שסווגו כמייצגים הון חיצוני וכפרו-אמריקנים.
ב-1990 עמד לולה בראש המפגש השנתי של פורום סאו פאולו שירש את "קונגרס שלוש היבשות" של פידל קסטרו. השמות אומנם הוחלפו, אך המטרה נותרה בעינה: סיוע לארגוני טרור באמריקה הלטינית, אירופה והמזרח התיכון, במאבקם נגד ארה"ב ובנות בריתה. כיו"ר מפלגת הפועלים גם חתם דה סילבה על ברית לשיתוף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית המאואיסטית הסינית, וב-2001 כרת ברית סולידריות ברוח דומה עם אש"ף בראשותו של
יאסר ערפאת. בדיאלקטיקה של נשיא ברזיל, אין "מדינות טרור", אלא "ארגוני טרור" בלבד.
כלפי פנים דיבר לולה על יצירת "מודל חדש" לכלכלה הברזילאית כ"צעד ליצירת עולם חדש, שבו ימלאו מדינות העולם השלישי תפקיד מפתח בעיצוב החברה והתרבות", ובבחירות שנערכו בעידן הדמוקרטיה ב-2002 נבחר לולה, אשר עמד בראש מפלגת הפועלים המזוהה עם השמאל, לנשיא וכונן קואליציה עם המפלגה הליברלית ומספר פלגים של תנועות קומוניסטיות.
כרבים מאנשי השמאל שהגיעו לשלטון באמריקה הלטינית, דה סילבה לא הציע תחליפים לשוק החופשי וגם לא הלאמת תעשיות. בעת היבחרו הייתה כלכלת ברזיל על סף קריסה, בשל נטל החוב החיצוני ובהלת המשקיעים מן השלטון החדש. קרן המטבע נחלצה לעזרת ברזיל באמצעות מתן ערבות של 30 מיליארד דולר לכיסוי חובה החיצוני.
בדומה להוגו צ'אבז נשיא ונצואלה, נקט דה סילבה אסטרטגיה פרגמטית "כדאיניקית": התקרבות לארה"ב - השוק הגדול ליצוא של ברזיל - מצד אחד, וסיוע לפידל קסטרו מקובה בפעילותו החתרנית האנטי-אמריקנית - מצד שני.
עם היבחרו, פנה הנשיא הברזילאי לידידיו בסוריה, לוב ולבנון, שבעקבות אירועי 11 בספטמבר 2001 נמנעו או מנעו מהם להשקיע כספים בארה"ב, והציע להם את "האופציה הברזילאית" כתחליף.
ברזיל עמדה בהתחייבויותיה, ונשיאה, שמעולם לא קבע את משנתו הפוליטית בנחרצות, אימץ עקרונות רבים של מדיניות ניאו-ליברלית אשר לה התנגד בעברו, כמו הפרטת מפעלים בבעלות ציבורית והנהגת תוכנית למיגור הרעב שהועתקה מן התוכנית הממשלתית האמריקנית של שנות ה-30'.
"מטפל" בהכחשת השואה של אחמדינג'אד
בהבינו כי פוליטיקאים באמריקה הלטינית מוערכים לפי מספר המשרות שהם יכולים להשיג למקורביהם ולבוחריהם, מינה דה סילבה 16 אלף עסקנים בתשלום ברחבי ברזיל מקרב אנשי מפלגתו הגורמים לו לאורך השנים למבוכה לא מעטה בשל מעשי שחיתות שלהם המגיעים עד לפרלמנט ולמוסדות העליונים של המפלגה.
מעבר לכל, מכריז לולה, בסיסמאות המזכירות שליטים אחרים בזמנים אחרים, כי ברזיל מבקשת לשנות את הגיאוגרפיה הכלכלית והמסחרית של העולם, תוך כדי שיתוף המזרח התיכון במגמה זו. לצורך הגשמת "חזונו" הוא מקדיש לא מעט מזמנו ומרצו לביקורים ברחבי העולם. מאז היבחרו הוא שהה 385 ימים מחוץ לברזיל, כלומר יותר משנה מתוך כמעט 8 שנות נשיאות. הוא ביקר ב-200 מדינות, שבחלקן ערך ביקורים חוזרים, פתח 36 נציגויות דיפלומטיות חדשות, כאשר הוא נעזר באקטיביזם הפוליטי שלו ב-1400 דיפלומטים הפועלים ב-200 שגרירויות, קונסוליות ונציגויות מסחריות ברחבי העולם, המתלוננים בסתר על עומס יתר הנובע מדרישות הנשיא.
גם במזרח התיכון הוא מנסה להציג "מדיניות שונה". לדידו, כך הסביר למחמוד אחמדינג'אד, ל
שמעון פרס, לבשאר אסד ולכל מי שהיה מוכן להאזין לו, כי יש לפתור את הסכסוך במזרח התיכון בדרג של הידברות אישית בין ראשי המדינות וכי יש לזנוח את ארה"ב ומעצמות אחרות המבקשות להשפיע על הנעשה באזורנו. למעשה חזר לולה על הסיסמאות שהפריח עוד במאי 2005 ב"כנס הגשר" שערך בברזיליה שבו הפגיש את מנהיגי אמריקה הלטינית עם עמיתיהם ממדינות ערב, שעל ישראל לסגת מירושלים ומשטחי יהודה ושומרון ועזה לגבולות 1967.
השנה, בביקורו הראשון של נשיא ברזילאי בארץ, התקבל דה סילבה כאורח רם מעלה בכנסת ונשיא המדינה וראש הממשלה כיבדוהו בנוכחותם בטקסים. אך הוא לא היסס להפר את הפרוטוקול הדיפלומטי וסירב להניח זר על קברו של הרצל. בביקורו בעיר רמאללה מיהר לולה למוקטעה כדי להניח זר על קברו של מושא הערצתו יאסר ערפאת, וחנך רחוב מרכזי בעיר ששמו הוסב ל"ברזיל".
כוכבו של דה סילבה דרך שוב לאחרונה באזורנו, כאשר הציע יחד עם טורקיה שהעשרת האורניום של אירן, בשיעור של 20 אחוז בלבד, ייעשה בטורקיה. הנשיא הברזילאי טען כי הנשיא אובמה בעצמו עודד אותו לכך, אך כעבור ימים ספורים ביקשה מזכירת המדינה האמריקנית
הילרי קלינטון להטיל סנקציות על אירן והודיעה לנשיא הברזילאי ולטורקים כי עליהם לסגת מיוזמתם, שהיא למעשה המצאה אירנית השמה ללעג את הסנקציות.
בהצבעות על הטלת סנקציות על אירן, ברזיל נמנעה בעקביות, ודה סילבה הודיע כי ימשיך בקשריו עם הנשיא האירני, ימשיך להתנגד להפשרת הבנייה בהתנחלויות ולמדיניות ישראל ברצועת עזה, יעודד הקמת מדינה פלשתינית וימשיך לתמוך בנסיגת ישראל מרמת הגולן. כדי "לאזן" את התמונה מסר לולה לישראל, כי הוא פועל אצל עמיתו אחמדינג'אד לשינוי העמדה האירנית של הכחשת השואה.
ברזיל ממשיכה לקיים יחסים דיפלומטיים ומסחריים עם ישראל כאשר המאזן המסחרי נוטה לטובת ישראל, ועוד בטרם הסתיימה אליפות העולם בכדורגל באפריקה הדרומית, כבר מתכוננים ספקים מישראל ברוח ספורטיבית לספק מוצרים ושירותים לברזיל שתארח בשנת 2014 את התחרות הבאה של גביע העולם ואת המשחקים האולימפיים - בשנת 2016.
