חסל סדר סגר

לאחר מספר ימים של מתח, ומספר שעות של דיווחים מורטי-עצבים בעת העימות בלב ים בין ספינות חיל הים הישראלי והאונייה הלובית "אל-אמל" (התקווה), הושג הסכם. האונייה ויתרה על תוכניתה לפרוק את מטענה ברצועת עזה, והפנתה חרטום לעבר אל-עריש.

לאחר ההשתלטות האלימה על ה"מאווי מרמרה", והסערה המדינית בעולם ובישראל שבעקבותיה, היה בסיכום זה משום ניצחון לישראל. אלא שבבדיקה יותר יסודית של הדברים, דומה כי גם במקרה זה נכנעה ישראל ללחץ, וראינו פריצה משמעותית נוספת בחומת המצור והסגר הימי על הרצועה. סייף אל-איסלאם קדאפי, בנו של שליט לוב מועמר קדאפי, דיווח ל"א-שארק אל ווסט" הלונדוני: "הגענו להסכם עם ישראל, בתיווך מצרי, לפיו יותר [לנו] להזרים חמישים מיליון דולר לשיקום רצועת עזה בעקבות 'עופרת יצוקה', ולהכניס אליה חומרי בניין ללא וטו של ממשלת ישראל. יש היום חמשת אלפים בתים הרוסים ברצועה... באמצעות יוזמה זו ישוקמו הבתים לקראת החורף... קיבלנו [על כך] מכתב רשמי ומצרים נותנת ערבות להסכם".

אכן, אם העימות האלים על סיפונה של ה"מאווי מרמרה" הביא להתקפלות הישראלית ולהסרה מוחלטת של הסגר היבשתי על הרצועה (להוציא אמצעי לחימה), בא עתה העימות עם ה"אל אמל" והביא להתקפלות ישראלית נוספת - הותרה הכנסתם של חומרי בניין אשר יאפשרו את שיקום ההריסות, אותם חומרי בניין שעמדנו על איסור כניסתם משום שהם יכולים לשמש גם לבניין בונקרים ואמצעי מיגון אחרים.

הלקח ברור, לדאבון-לב - תחילה מכריזה ישראל גבוהה-גבוהה שלא תתיר כניסת אוניות לעזה, אנו מודיעים ברבים כי אנו מוכנים גם לעימות אלים בלב ים ונמנע בכוח הגעת כלי שיט אל חוף עזה, ואילו אחר-כך, בקול ענות חלושה, אנו נסוגים נסיגה נוספת מעמדותינו הקשוחות, ואנו עושים זאת - ללא כל רווח או הישג מדיני. להפך - המערכת הבינלאומית ממשיכה לגנות ולבקר את עמדתנו.

להוציא שמירה על "פסון ופרסטיז'ה", ישראל כבר ויתרה בפועל על הסגר הימי שהיא מטילה על עזה. מרגע שישראל מסתפקת בבדיקת המטען שעל האוניות כדי לוודא שאינו כולל אמצעי לחימה, ומרגע שהיא מציעה לכל ספינה את האופציה לפרוק את מטענה באשדוד או באל-עריש, ויתרנו על העיקר - ויתרנו על הסריקה הישראלית של המטענים, בדיקה שרק היא עשויה להיות אמינה מבחינתנו. פריקת מטענן של אוניות באל-עריש איננה מאפשרת יותר פיקוח ובקרה ישראלית על המטען המיועד לתושבי הרצועה.

נשאלת שאלת תם: במצב דברים זה, למה שלא נצא ביוזמה מדינית משלנו, יוזמה שלא תפגע ולא תסכן את ביטחוננו, ועם זאת תקנה לנו רווחים מדיניים חשובים? החשוב מכל - הסרת האיום של ספינות נוספות שפניהן לנמל עזה, ספינות עם פעילי "שלום" המחפשים את העימות האלים, המבקשים להיות שהידים, ומטרתם איננה העברת ציוד הומניטרי לתושבי הרצועה אלא הסרת המצור הימי והבכת ישראל. אני מציע:

• פנייה ישראלית לגורמים בינלאומיים - למזכ"ל האו"ם? לוושינגטון? לפריז? ואולי לקהיר? - בהצעה להתיר פריקת אוניות בעזה עם מטענים "הומניטריים", ובה בעת - להמשיך ולאסור הכנסת אמצעי לחימה.

• בנמל עזה יימצא גורם פיקוח בינלאומי אשר יוודא שאין במטענים הנפרקים אמצעי לחימה. פיקוח ובדיקה כזו יהיו אמינים לא פחות מן הבדיקה הנעשית באל-עריש.

• ישראל לא תבקש להיות מעורבת בבדיקה זו, בשל התנגדות הפלסטינים, אך גם נציגים של הרשות הפלסטינית אסור שישמשו למטרה זו, אסור שיוצגו במערכת הפלסטינית כמשת"פים של ישראל. הבה נשלים עם המציאות - הגיעה השעה לקריאת חסל סדר הסגר...