פעמיים נחשפו צרכני התקשורת בישראל לשימוש מופרז במילים
"שיטת הדלת המסתובבת". שלוש מילים שמתארות אבסורד. הראשונה, בימי אוסלו העליזים. השמאל היה בטוח שההסכמים עליהם חתם הנוכל הארכי-רוצח
יאסר ערפאת הינם הפרוזדור ל-"מזרח-תיכון חדש". וערפאת כמו ערפאת, ראה בהסכם עוד שלב בתורת השלבים.
על-פי הסכמי אוסלו, ערפאת התחייב לעצור ולהעמיד לדין את יצרני "קורבנות השלום". הסידור היה פשוט: השב"כ סיפק את ההוכחות, ושוטרי הרשות עצרו אותם. כמה שבועות אחרי, במקום שנשמע על כתב אישום, שמענו על הוצאתם לחופשי. המעצרים הקצרים האלה, כונו בפי אנשי השב"כ,
"שיטת הדלת המסתובבת".
בפעם השנייה שצרכני התקשורת מקבלים במאסה את שלוש המילים "שיטת הדלת המסתובבת", זה בחודשים האחרונים. במסגרת המאבק למען, מה שהם מכנים - "ילדי העובדים הזרים", אומרים לנו צבועי השמאל: מצד אחד הממשלה רוצה לגרש את אלה שכבר כאן, ובמקביל, היא מאפשרת כניסה של
עובדים זרים חדשים. לאבסורד הזה הם קוראים "שיטת הדלת המסתובבת". הטיעון הזה כולו גניבת-דעת.
כדי לגייס תמיכה במאבקם, מפיצים דוברי המאבק הגדרות שקריות. ברור להם שאם ידברו אמת, יאבדו תומכים רבים. והאמת היא - ממשלת ישראל, כמו כל ממשלה דמוקרטית אחרת, מבקשת לסלק מהמדינה "שוהים בלתי חוקיים". זה יכול להיות מסתננים, או עובדים זרים שתוקף שהייתם בארץ פג. אלה ואלה מעצם ההגדרה - "שוהים בלתי חוקיים" - חייבים על-פי החוק לצאת מהארץ. העובדה שיש להם ילדים, אין בכוחה להפוך אותם לשוהים חוקיים.
ובאשר ל"שיטת הדלת המסתובבת". אין כאן שום אבסורד. להפך - יש כאן איזון בין הצורך של המדינה לשלוח חזרה למולדתם את העובדים שתוקף שהייתם פג, לבין הצורך של המשק הישראלי בעובדים חדשים. בסידור כזה העובד הזר מבין שהוא מגיע לתקופה קצובה לעשות כסף, אחר-כך הוא חוזר למולדתו כדי להקים משפחה. שהייה בלתי קצובה בישראל, הינה עבירה שגוררת אחריה הקמת משפחה. מהסיבה הזו, שיטת הדלת המסתובבת, נכונה.
בניגוד למה שטוענים דוברי המאבק, יש לילדים יכולת הסתגלות לסביבה חדשה, הרבה יותר טובה ממה שיש להוריהם. צדק השר אליהו ישי שאמר בכנסת כי "גם לילדים האלה מגיע סבא וסבתא". ואני מוסיף - גם לסבתא וסבא מגיע קצת נחת מהנכדים.
ועוד נקודה למחשבה: שימו לב לפרצופים. אותם אנשים ששיטת "הדלת המסתובבת" של ערפאת השאירה אותם אדישים, מזדעזעים מהדלת המסתובבת של אליהו ישי.
צבועים, נמאסתם!
