|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא צריך את ועדת טירקל - נמצאה האחראית האמיתית לאירועי המשט ה"הומניטרי" לעזה
|
|
כן-לא-כן-לא. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
ראש הממשלה הודיע בארשת ממלכתית, שהוא כן-לא-כן-לא-כן-לא-כן לוקח אחריות מלאה על כל מה שקרה, וזה שהוא היה בחו"ל, זה בכלל בתחום אחריותו של שר הביטחון וממש, אבל ממש לא אמור לעניין אף אחד. שר הביטחון אמר בקול נחרץ שמלוא האחריות היא שלו, ולמרות שמהקומה ה-31 במגדלי אקירוב היה קשה לראות את הסכינים והלומים, ועוד אחרי שתי כוסות שמפניה, ממש, אבל ממש אסור לבוא בטענות לרמטכ"ל. הרמטכ"ל כיחכח בגרונו ואמר: "גבר, האחריות עלי". ואף על-פי שהוא גולנצ'יק ויש לו מחלת ים, ורק מלראות "ספינת האהבה" הוא כבר מקיא, עדיין הוא הוא האחראי, ובטח לא מפקד חיל הים. מפקד חיל הים הכריז בקול בוטח שהוא נושא בכל האחריות, נכון שהרקדנית האקזוטית על ברכיו הפריעה לו ברגע האמת, אבל בוודאי לא צריך להאשים את הכוח בשטח בגלל זה. מפקד השייטת, מאחורי שנורקל ומשקפי שמש, ציין בקול מטושטש כי האחריות נעצרת אצלו והוא מוכן לצלול איתה למעמקים. אומנם הוא היה בטוח שמדובר בפעילי שלום "יוגורטים", שלכל היותר יזרקו עליהם סושי ותקליטים של הביטלס, אבל לא בגלל זה נאשים את המודיעין. ראש מספן מודיעין אמר בעילום שם ולא לציטוט, כי לחיל הים יש את המודיעין הטוב ביותר והם האחראים היחידים, שלא לומר כמעט מלאכים, ולכן אין לו שום כוונה להדליף את זה שמיחידת ההאזנה לא סיפקו את הסחורה. א' הוריד את האוזניות והתפלא איך הצלחתי למצוא אותו עמוק במרתף. "ברכות על התחקיר, אני באמת האחראי היחידי", הודיע לי בחיוך רחב. אחר-כך הסביר שלילה לפני הבן שלו בכה ללא הפסקה עד שנאטמו לו האזניים, והשיחות של הטורקים נשמעו יותר מקוטעות מפלאפון במעלית. דני אומנם רק בן שלוש, אבל גם הוא כבר יודע להגיד שהוא "נוסע בלמוא האחליות" ולכן זה ממש לא צריך לעניין את הציבור שהכינים הציקו לו נורא - בגילו הוא כבר יודע שזה ממש לא תירוץ. הכינה נחמה הישירה מבט אל המצלמה, ונמלטה לה בקפיצה זריזה אל השיער העבות של הצלם. שתתבייש לה - לא יודעת לקחת אחריות. |
| תאריך:
|
12/08/2010
|
|
|
עודכן:
|
12/08/2010
|
|
איתמר ברתור
|
|
בראיון שנערך ביומן הערב של גלי צה"ל עם ראש האופוזיציה ציפי לבני, היא נשאלה על-ידי המראיין על אודות פרשת ארד-גלנט, מן הסיבה שגם היא לקוחה של משרד ארד-חורב. בתשובתה אמרה בין היתר שהיא אינה רואה כל קשר "והבעיה בכל מקרה היא של המיועַץ ולא של היועץ".
|
|
|
|
|
פרופ' תמר הרמן כתבה השבוע בידיעות אחרונות מאמר בשם "העיר האסורה". הרי ציטוט מהכתבה: "מקבלי ההחלטות -בכוונה- אינם מתאמצים להרחיב את כביש מס' 1 מתל אביב לירושלים כדי להקשות את הגישה של הציבור הרחב למעוזי השלטון". פרופ' הרמן משווה את מיקומה ו"קשיי הגישה" לירושלים לעיר ברזיליה בירת ברזיל (שנבנתה יש מאין בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת) הנמצאת במרחק עצום מריו דה ז'נרו ומסאו פאולו, ואפשר להגיע אליה רק בטיסה.
|
|
|
|
|
ראש הממשלה מחוסר ההכרה, אריק שרון, פעל יחד עם פורום החווה ויחד עם אנשי שיווק, פרסום ואסטרטגיה, ונקט בשיטת "אם אינך יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם". וכך ראש הממשלה שרון החל להשתמש בתקשורת במקום שזו תשתמש בו. החלה להירקם מערכת יחסים סימביוטית בין התקשורת לבין פורום החווה, ובתקופת שרון עבר ניהול המדינה מהממשלה ומהכנסת למשרדי פרסום, תדמית ואסטרטגיה. עוד בטרם ההינתקות כולנו זוכרים כיצד "מותג" אריק שרון מחדש, כסבא חביב. דימוי זה ריכך את הזיכרון הצורם של רבים בציבור כלפיו. כמו-כן, שרון שמר על דממת אלחוט ביחס לתקשורת ומיעט להתראיין. טקטיקה זו, שיועציו האסטרטגיים, אדלר וארד, הגו עבדה היטב. אריק שרון הפך להיות ראש ממשלה נערץ שכל מוצא פיו הפך ליקר מפז.
|
|
|
|
|
"טענת הפסלות הנטענת נותרה כשהיא נשענת רק על תחושותיו של עורך הדין כי המתח, ככל שהיה קיים בינו ובין השופט טרם מינויו, וממשיך גם כעת לדעתו, אינן אלא תחושותיו בלבד, שכן בית המשפט הכחישן מכל וכל, והן נעדרות בסיס עובדתי מעבר לאמירתן", ציינה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, בפסק דין בו סירבה לפסול שופט, במניפולציה הרטורית הידועה של בית המשפט בו שופט, בשר ודם, מכונה "בית המשפט" בכדי שאנו, האנשים הרגילים שצריכים לאכול וללכת לשירותים ושיש לנו רגשות, נסבור, בטעות, כי "בית המשפט" הוא אובייקטיבי (להבדיל מאיתנו, בני-אדם, צדדים לדיון, ואף עורכי דין, חיות רגשניות חסרות מעטה תרבותי מאופק שכמותנו), ובקביעה ש"תחושותיו של עורך הדין הן סובייקטיביות".
|
|
|
|
|
בחודשים האחרונים נדמה שאנחנו עוברים מקטסטרופה מוסרית אחת לשנייה בתדירות יומיומית ובכל תחומי החיים. מרצח ילדים ע"י הוריהם עברנו לתאונות דרכים בתחום הפגע וברח, חזרנו למצעד לשחרור גלעד שליט, המשכנו עם קציני צה"ל ופשעי מלחמה, לינצ'ים על חוף הים, אנשי ציבור והטרדות מיניות/נדל"ן/מינויים, ההשתלטות על המרמרה, המאבק בנושא ילדי העובדים הזרים, שוטר נשלח לכלא לאחר הרג גנב מכוניות וחוזר חלילה.
|
|
|
|
|
