געגועים למשה

בימים שהתקשורת נוברת בממצאי מסמך גלנט, מי זייף את המסמך, המשטרה אמרה את דברה, יועץ משפטי פסק את מה שפסק - אני מבקש להאיר אור על הפרשה מנקודת מבט שונה. להאיר מנקודת מבט שאולי תסייע לנו ביצירת סדר יום אחר, כשמדובר במינוי אדם לתפקיד בצמרת הממשל, הן במישור האזרחי והן במישור הצבאי.

אל רועה צאן במדבר מדיין נאמרות המילים הכואבות: "רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם". המילים המייסרות נאמרות לרועה צאן, העונה לשם משה מבית לוי. משה שומע מפי השכינה פירוט של המצב החמור: "...צָעֲקַת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל בָּאָה אֵלַי, וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ שֶׁמִּצְרַיִם לוֹחֲצִים אוֹתָם. וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצִיא אֶת עַמִּי בְּנֵי יִשְׁרָאֵל מִמִּצְרַיִם".

משה לא מפעיל אנשי יחסי ציבור כדי לעמוד בראש העם ולהנהיגו. אינו מפעיל מרפקים להבאיש את האחר כדי להעדיף אותו לתפקיד. משה בורח מהתפקיד, התפקיד רודף אחריו.

מול השכינה המכירה בסגולותיו וביכולתו, משה מפגין ענווה: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵך אֶל פַּרְעֹה". משה ער לכובד התפקיד של המנהיג, שמצפים ממנו להוציא את העם מעבדות מצרים, לכן הוא מבקש מהשכינה לשקול היטב, אולי יש מועמד אחר. אולי יש מועמד מועדף על פניו.

משה מודע גם לחולשותיו כאדם, כי הרי אין אדם שהוא כליל השלמות. הוא חושש שאין לו כריזמה מספקת, שתביא את העם להאמין לו - "מִי אָנֹכִי".

כן מודע משה לפגמים ביכולת המנהיגות שלו במישור הרטורי, שהוא כה חשוב לתפקיד של מנהיג, שצריך להניע את העם לכלל פעולות נחשוניות. משה מעיד על עצמו כי הוא: "כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן".

משה אינו מחבר נייר עמדה המבליט את כל יתרונותיו על פני האחרים. בוודאי שלא כתב מכתבי עמדה המעידים על חולשות של מועמדים אחרים.

כדוגמת משה גם ירמיה, איש ענתות, ברח מהשליחות אל עַנְוַת הכהונה בעיירתו הקטנה. הוא אינו שש לתפקיד "נָבִיא לַגּוֹיִים נְתַתִּיךָ". מול השכינה המייעדת אותו לתפקיד רם מעלה, ירמיהו מציג עצמו "נַעַר אָנֹכִי" - אין לי את הניסיון הדרוש לתפקיד ואף אין לי יכולות רטוריות.

אני מצר על כך, שהנורמות שאפיינו את משה, אדון הנביאים, ואלו שבאו אחריו דוגמת ירמיה, לא מצאו מקום בסדר היום של הדור שלנו ערב מינוי אדם לתפקיד רמטכ"ל, דור של מרוץ מרפקים ונעילת נעליים גבוהות בחצר המטכ"ל מסכנת נחשים ארסיים.