מדי פעם נשמעים הקולות, מהכיוון של השמאל הפוליטי, המתרסק, כי כביכול ממשלות הימין ו/או המרכז הפוליטי הציוני בישראל, מקבלים ומאמצים את דעותיו של השמאל.
לו הייה זה טיעון ראוי שמחזיק מים, היה על טועניו, שהם מהשמאל, לשאול קודם כל את עצמם, איך זה ומדוע מדיניות השמאל לא מתממשת על-ידי ממשלות שמאל? ואיך זה שהן אינן נבחרות בבחירות בישראל?
מבלי משים לב, הטיעון הזה המופיע מדי פעם, של אנשי שמאל, מאפיין ומזהה היטב את אלו שאבדה להם הדרך ונעלם להם הכיוון, והם אלה האומרים אמרה מופרחת כי "מזה שנים שממשלות הימין כביכול מבצעות באופן מלא את האג'נדה של השמאל". למעשה, טיעון שכזה הוא המשך מועיל ומואיל המסייע היטב למחיקתו וגסיסתו האלקטורלית המוחלטת של השמאל, מבלי משים לב, כאמור.
מתברר כי תהליך המחיקה של השמאל הפוליטי הוא ארוך בשנים והחל עוד עם המחיקה של מפ"ם, של חזית השמאל, של מק"י, מצפן, דרך "השמאל החדש", "מוקד" ומה לא, ועכשיו מרצ. על-פי הסקרים, גם היא מפלגה בדרך החוצה בדעת הקהל האלקטורלית בישראל. זה קורה כי בישראל מתקיים תהליך מתמשך של התפכחות והתפתחות בציבור. ואלו מהשמאל שאינם מתפכחים, טוענים את הטיעון המופרח הזה או שקושרים לעצמם קשרים פוליטיים אידיאולוגיים מוזרים עם האיסלאם, גם הקיצוני.
פרופסור זנד, מאוניברסיטת תל אביב, חיבר מאמר "מחקרי" שבמרכזיותו הטיעון "אין דבר כזה - העם היהודי" ולכן אין לו זכויות בארץ ישראל. כלומר, במחי יד, "מחקרי", נמחקו אלפי שנים של קשר וחיותם של יהודים בארץ ישראל. במבט נוסף, מתברר כי זו היא לכאורה עמדה אנטישמית ידועה מקדמת דנן. ועכשיו, לטעון שהימין או המרכז הפוליטי הציוני בישראל מממש דעות פוליטיות או "מדעיות" שכאלו, של השמאל, כבר לא נראה הזוי, אלא זה נראה חולני. מאידך, אם נוסיף ונתבונן עובדתית בח"כ חנין זועבי ממפלגת בל"ד, זו מהמשט, נמצא שהחמולה שלה הגיעה לארץ מאירביד שבירדן, ב-1873, על-פי הזמנת השליט העות'מאני של אז. ברם, אליבא דפרופסור זנד, תביעתה של ח"כ זועבי על בעלות בלעדית על כל ארץ ישראל, רק לאחר שהיה של 137 שנים בלבד, היא ראויה, רחמנא לצלן. ועכשיו לטעון כי הימין ואו המרכז הפוליטי בישראל, הציוני, מאמץ דעותיו של השמאל, טעון שכזה מחייב סיוע של טופס 17 מקופת חולים מלווית בהפניה מתאימה. אשר על כן השמאל חייב לשאול עצמו אם הוא ציוני? או שמא הוא הולך בדרכה של מנהיגתם טלי פחימה?
להוסיף ולטעון כי ממשלות ישראל מהימין מממשות מדיניות של השמאל זה חלומות באספמיא. יודגשו בקצרה מספר נקודות נוספות שאולי יבהירו לא רק שדעותיו של השמאל אינן מקובלות על הימין והמרכז הפוליטי הציוני בישראל, אלא גם מדוע נמחק השמאל בתהליך מתמשך. השמאל דגל במדינה דו-לאומית, והיכן זה היום? השמאל תמך והתאבל על מותו של סטאלין, היכן זה היום? כשהוצע לגולדה הסכם שלום על-ידי נשיא מצרים סאדאת, היא סירבה. ואחריה מלחמת יום כיפור. וכי האם העובדה שמנחם בגין עשה שלום עם מצרים היא בסיס לטיעון שהימין, בראשות בגין, מימש מדיניות של השמאל, בראשות גולדה? אולי להפך? רבין, שמאל, מימש מדיניות של בגין, ימין, בהסכם עם ירדן. אלא כשרבין את פרס מימשו את
הסכם אוסלו קרה האסון. הציבור איננו קונה את המושג "קורבנות השלום". לכאורה ראה הציבור בזה "רקידה על הדם".
ועוד במישור המדיני - השמאל דגל בנסיגה לגבולות 67, ואחרי "היציאה" מרצועת עזה, שנעשתה על-ידי השמאל, היכן זה עומד היום בדעת הקהל בישראל? האין השמאל בישראל מקבל את העובדה כי גבולות 67 אינם ראויים להסכם? אולי השמאל מקבל את דעות הימין והמרכז הפוליטי? "שטחים תמורת טילים" היא איננה עסקה ראויה, אמר
שמעון פרס, בהפיקו לקחים.
השמאל דגל בסוציאליזם. היכן זה היום? האין השמאל חי בכלכלת השוק החופשי? ועוד במישור הכלכלי, השמאל דגל ברעיון הקיבוץ, ברעיון הסובסידיות, במונופולים כלכליים. ואחרי תהליך ההפרטה, אפילו בקיבוצים, שומו שמים, היכן השמאל היום? נעלם. היכן נמצאת הכלכלה הבולשביקית הריכוזית? נמחקה. האין זה כי השמאל פשט את הרגל מבחינה אידיאולוגית? ממשלות השמאל התנגדו להכיר בענף התוכנה, היי-טק, כענף יצוא עם העידוד הראוי. והיכן השמאל היום ללא ההיי-טק? ואיזו ממשלה בישראל הפכה את ההיי-טק לקטר כלכלי מוביל? התשובה מיותרת.
כתוצאה משלטון השמאל, הופיעה לפתע הילדה הרעבה מבית שאן, זוכרים? ומנגד לה, הופיע המונופול של עובדי הנמלים, דרש משכורות עתק, והשבתות אין סוף, היכן כל זה היום? היכן מקומה של ההסתדרות? וכי הברפלד וישראלוביץ, עליהם השלום, נציגי השמאל בהסתדרות, לא ישבו בכלא בעוון שחיתות ומוסר? ומי "אכל" את החסכונות של קרנות הפנסיה של עובדי הבניין למשל? ומי הציל את קרנות הפנסיה, בהשקעה ממלכתית של מיליארדים של שקלים, אם לא ביבי מהימין? ובחינוך, השמאל דגל בהוראת הנכבה בבתי הספר, היכן זה היום? אז איך יכולה להתקיים הטענה כי הימין מאמץ את דעותיו של השמאל, ולהיות מציאותית? האין זה דווקא הפוך, כי השמאל הוא זה שקבל את דעת הימין? חמור מכך, השמאל "החברתי" טען, ערב הבחירות, כי "האיום האירני הוא ספין תקשורתי של אריק שרון (ליכוד)". האמנם? וכי מי מהימין מהמרכז הציוני מממש רעיון זה? מי משהשמאל מממש רעיון זה היום?
לפי המצב האלקטוראלי בישראל, הרוב המכריע של מצביעי השמאל בעבר, אלה הציוניים, מרביתם התפכחו ולא תומכים יותר בשמאלניות הכלכלית, החברתית, המדינית, הביטחונית וההתיישבותית.
הטיעון על כן, על כי הימין מאמץ דעותיו של השמאל, הוא מתוך ההזיה, מתוך הבועה שהטוען לה חי בתוכה ובמיוחד הפך הטיעון להיות מנטרה ומטרתה כשהיא נאמרת "להציל" את האומר אותה, שמאלן הזוי, מעצמו.
