האם ייתכן ש"החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל" הוא פשוט פחדן? כך זה נראה.

השתלחותו אתמול (ה', 2.9) של אהוד ברק בגבי אשכנזי הייתה מעשה פחדני. שר הביטחון יודע שהרמטכ"ל אינו יכול לענות לו, ודאי לא במישרין ובפומבי, אז הוא תוקף אותו ורומז – לא פחות – שנעשה ניסיון לפוטש בפרשת המסמך המזויף.

ההשתלחות הזאת לא הייתה תוצאה של החום. היא הייתה מתוכננת מראש. ברק קרא אותה מן הכתב. הוא ידע היטב שהדברים ידלפו. הוא החליט להשפיל את הרמטכ"ל בפרהסיה. זה היה לא רק מעשה שפל ופחדני; זו הייתה פגיעה ישירה בבטחון המדינה. במדינה מתוקנת, מי שהיה הולך הביתה היום בבוקר, הוא שר הביטחון ולא הרמטכ"ל.

קבלו תיקון: במדינה מתוקנת, ברק כבר מזמן היה בבית. האיש המפוקפק הזה, שאיכשהו תמיד מצליח לצעוד על הגבול שבין האפור לשחור (ע"ע צאלים, העמותות, עבודות הייעוץ, עושרו הפתאומי, החברה שהקימה אשתו, החברה שהעביר לבנותיו). האיש שברח מלבנון ובכך יצר את התקדים לחמאסטן בעזה. האיש שמנע את השלמת מבצע "עופרת יצוקה". האיש שהיה מוכן להקים מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים. האיש שהפך את המטה הכללי למאורת נחשים. האיש שריסק פעמיים את מפלגת העבודה. האיש הזה, שאצלו כל כישלון שלו הוא רק ההקדמה לכישלון הבא.

בג"צ דחה השבוע עתירה שעניינה סוגיית אי קבלתם של תלמידים בני העדה האתיופית למוסדות חינוך בעיר פתח תקוה בהעדר בעיה העומדת על הפרק. ואתם יודעים למה אין "בעיה העומדת על הפרק כעת"? משום שהעתירה הוגשה לפני שנתיים.

שנתיים. זה הזמן שנדרש לבג"צ לברר את העובדות ולקבוע (בצדק) שמדובר במצב שערורייתי המצריך התייחסות.

איכשהו, לא נראה לי שהעובדות היו כל כך מורכבות ושהסוגייה המשפטית הייתה כל כך סבוכה, עד שנדרשו למעלה מ-700 יממות כדי להכריע. אולי השופטים חשבו בטעות, שבינתיים התלמידים האתיופיים יתחממו להם בשמש וייהנו מהחופש הכי גדול בתולדות המדינה.

לא, אני לא חושב שחבורת האמנים שהחליטו להחרים את אריאל הם שחטפו מכת שמש. סהרוריים כאלו, השוכחים באיזה צד הם נמצאים, ממש אינם תופעה חדשה. לעומת זאת, אני מציע לבדוק מה קרה לתקשורת ולעשרות האמנים האחרים – אלו שמיהרו לגנות את המחרימים.

הלו, התבלבלתם? הרי מדובר פה על החרמת התנחלות! אז איך זה יכול להיות שאתם יוצאים נגד המחרימים? אולי משום שאריאל אינה יישוב של דתיים ימניים, רחמנא ליצלן, אלא עיר מגוונת אוכלוסיה. אולי משום שאריאל קרובה יותר לקו הירוק, חצי שעה מתל אביב עם כביש טוב וקווי אוטובוס סדירים.

המבחן יהיה כאשר אותם אמנים יודיעו שהם מחרימים את בית-אל, עפרה או קריית ארבע. אז נראה האם הדיבורים על שוויון לכל אזרחי ישראל, האיסור לערבב פוליטיקה באמנות וכל היתר – אז נראה האם הם עקרוניים או נקודתיים.

מזל ששופטי בג"צ אינם רופאים בחדר מיון. כי אם כן, הם היו מניחים לחולה לשכב עד שתצא נפשו, ואז אומרים בשביעות רצון: "אין בעיה העומדת על הפרק כעת".

כוכבת המשט מכה שנית. השבוע ביקשה חברת הכנסת להעמיד לדין בינלאומי את בנימין נתניהו ואהוד ברק, ודרשה לחקור את מה שכינתה "הפשעים נגד האנושות ופשעי המלחמה" שמבצעת ישראל ברצועת עזה.

האמת היא, שאין לי טענות אל זועבי. היא מייצגת את הציבור שבחר אותה, וכמו כל פוליטיקאי – עושה רעש כדי לזכות בכותרות. הבעיה שלי היא איתנו ועם החוק שלנו, עם זה שאנחנו מאפשרים לזועבי ודומיה לכהן בבית המחוקקים שלנו.

זועבי לא רק מזדהה עם אויבי ישראל; היא לא רק מעודדת מעשי טירור; ברגע בו הייתה על ה"מרמרה", היא השתתפה בפעולה מלחמתית נגד ישראל. זועבי נלחמת באותה מדינה שמאפשרת לה להיבחר ומעניקה לה את החסינות, שמאפשרת לה להילחם נגדה. אם זו לא מכת שמש כרונית שלנו – אני לא יודע מה כן.

במקרה הזה, מדובר על מכת שמש כפשוטה. גאוני ההתאחדות לכדורגל קבעו משחקים בסוף השבוע האחרון, בטמפרטורות של 32, 35 ואפילו 40 מעלות, עם 60-70-80 אחוזי לחות.

כאשר המגרש בוצי והגשם כבד, מבטלים משחקים בשל חשש לבריאות השחקנים. אך כאשר עסקינן בחום בלתי אפשרי, המשחקים מתקיימים בלא כל היסוס. אז למה לא להעביר אותם לשעות הערב הקרירות יותר? ובדרך אגב, גם למנוע (או לפחות לצמצם) את חילול השבת ההמוני ולאפשר גם לצופים דתיים להגיע למגרשים.

גולן פרידנפלד צלל השבוע ב"כלכליסט" לעומקי התשקיף של רשת המרכולים הזולה והעלה כמה פרטים מעניינים. בין היתר גילה, כי 12 מבין 23 סניפי "כמעט חינם" פועלים ללא רישיון. סניפים אלו מהווים 47% מהכנסותיה ו-53% מהרווח התפעולי שלה; אחד מהם, בצומת ירקונים, אחראי לבדו על 14% ו-15%, בהתאמה.

אין לי הסבר אחר לתופעה הזו, פרט לחום הכבד שכנראה השפיע על היושבים במשרדי רשות ניירות ערך בירושלים. הכיצד רשות ממלכתית מאפשרת לחברה העוברת בריש גלי על החוק, לגייס כסף מן הציבור?

מן הסתם הרשות תאמר: זה לא ענייננו. אולי. אבל האם הרשות הייתה מאשרת תשקיף של חברה שהייתה מצהירה, למשל, שהיא עוסקת בסחר בסמים? ודאי שלא. אין שום הבדל: זה בלתי חוקי וזה בלתי חוקי.

לכל הפחות הייתי מצפה, שרשות ניירות ערך תעביר את המידע הזה, בעצם את ההודאה הזאת בפלילים, לגורמים המתאימים. שלא לדבר על כך – כפי שציין פרידנפלד בצדק – שסגירת הסניפים הבלתי-חוקיים הללו, תפגע קשות בחברה ולפיכך גם במשקיעים במניותיה, שההגנה עליהם היא תפקידה המרכזי של הרשות.