במעמד נשיא ארה"ב, נשיא מצרים ו
מלך ירדן פונה ראש ממשלת ישראל במילים חמות לנשיא הרשות הפלשתינית ואומר לו:
"אתה הפרטנר שלי לשלום".
מעל אותה במה
מצהיר ראש הממשלה: "אנו מעוניינים להגיע לשלום שיסיים את העימות אחת ולתמיד,
אנחנו מבינים שֶׁעַם אחר חולק את האדמה הזו יחד איתנו...".
בארה"ב אומר ראש הממשלה:
שָׁלוֹם, סָלָאם, Peace . הוא מבהיר בנאום בשפה קולחת שהשלום יושג
"רק בוויתורים כואבים... העם בישראל ואני, כראש ממשלתו, מוכנים לעבור מרחק רב, מרחק רב בזמן קצר, רק כדי להשיג שלום".
אמירה זו מחייבת גם הכשרת לבבות בציבור, כדי שלא תרחף כאמירה פלקאטית באנגלית צחה, אלא תקרום עור, גידים ובשר עוד בחיינו כאן בארץ הזו בעברית ובערבית.
מה שעשה הרב עובדיה ערב יציאת ראש הממשלה לארה"ב אינו תורם להכשרת לבבות להיות נכונים לוויתורים כואבים, עליהם מדבר ראש הממשלה. בוושינגטון מכריז ראש הממשלה על רצונו לעשות הכל כדי לעבור מרחק רב בזמן קצר רק כדי להשיג שלום. ובישראל, מנהיגה הרוחני של שס יורה מילות מָוֶת לעבר מי שראש הממשלה מדבר איתו על שלום.
לאחל מָוֶת בְּדֶבֶר לכתובתו של אותו אדם, שראש ממשלה שלנו פונה אליו, זה לא רק מונע הכשרת לבבות בציבור לקבלת מהלך נועז, זו נעיצת סכין בגב, זו ירייה וגם אמירה, שנועדו להכשיל כל סיכוי לשלום. דווקא כבוד הרב, שמודע לכוחן של מילים, היה חייב להימנע מאמירה שמתפרשת באוזני הנמען כקריאה לרצח עם.
כשראש ממשלה בישראל מבקש להתניע מהלך של שלום, מהלך שעשוי לתרום לאפשרות יישומה של קדושת החיים וקץ לקטל ולרצח משני הצדדים,
תפקידה של רשות רוחנית להעניק בחום מכל עוצמותיה להצלחת המאמץ.
אדם בעל שיעור קומה כמו הרב
עובדיה יוסף, שאוקיינוס הכתובים הם כספר פתוח בפניו, היה עושה שירות טוב לחברה הישראלית, אם היה תורם להכשרת הלבבות להתייצבות מאחורי האמירה של
בנימין נתניהו בדבר ויתורים כואבים.
במקום שהרב יקלל במילות מָוֶת את מי שראש ממשלה בישראל רואה בו פרטנר לשלום, היה עושה לנו רק טוב אם היה שולח למתדיינים חופן איחולים מפרקי אבות: "אומר הילל הווי מתלמידיו של אהרן
אוהב שלום ורודף שלום ".
במסורת ישראל זכה אהרון הכהן שעצם הזכרת שמו גורמת לאדם לחשוב על שלום. בצער אני כותב שבמסורת ישראל עצם הזכרת שמו של הרב עובדיה יוסף תהיה קשורה ב"סיני" שיצר יצירה הלכתית מפוארת,
אבל מָעַד בנאצות ובחרפות.
ואני הייתי רוצה שעולם הרוח היהודי דרכיו יהיו רק דרכי נועם וכל נתיבותיו שלום, כדברי החכם שהמשיל לנו פסוק המנתב דרך-חיים:
יאה לתורה ש"דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" [משלי ג', 17].
לקלל ולגדף בר-שיח בשיחות שלום עם ראש ממשלת ישראל, זו אינה הליכה בשבילי התורה, שדרכיה דרכי נועם. זו אינה הליכה בנתיביו של אהרון הכהן, שחייו הקדיש לחבק רחוקים וזאת רק כדי לקרבם. מי ייתן והשנה הבאה עלינו לטובה
תהיה שנת שלום בתוכנו ושנת שלום עם שכנינו הפלשתינים, שיגשימו את מאווייהם להקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל.
