הלוח העברי הפך ל"יוק"

בסוף אוגוסט, בדמדומים כתומים של סוף יום, ראיתי אותה מוטלת: פצועה, שותתת, מדדה, משוטטת. ילדה עברה והתכופפה, להחיות אותה, לעופפה. יונה פצועה, שסועה, מרוטת נוצות.

לפי סיפור "בן אלמוות" שמופיע אצל הרודוטוס, סולון החכם, שנחשב לגדול המחוקקים של אתונה, נשאל על-ידי מלך לודי מפואר ורב-עוצמה בשם קרויסוס: מיהו האדם המאושר עלי אדמות? קל למפרשים להניח שקרויסוס ניסח את השאלה רק כדי שהוא בעצמו, האדם הדגול והמאושר שמגלם בנוכחותו המלכותית את כל הדברים שאדם לא מאושר היה רוצה להשיג אותם במקומו; אבל במקום התשובה המצופה, סולון סיפר לקרויסוס על איש אלמוני מאתונה שנלחם במלחמות וראה את בניו גדלים ונלחמים בתורם למען המדינה, ולבסוף הוא מת באושר ובשיבה טובה. למה הוא המאושר ולא המלך קרויסוס? ראשית, כי הוא חי חיים מלאים, נעימים ומספקים. ושנית – כי ידוע שהוא מת ושחייו לא גזלו ממנו את האושר שהיה מנת חלקו בימים האחרונים. מסופר בהמשך על-ידי הרודוטוס, שכורש מלך פרס, התחזק באותה תקופה ובסופו של דבר הביס את קרויסוס ולקח אותו בשבי. ואז קרויסוס הבין שאדם אינו יכול להיות מאושר כל עוד הוא חי כשהוא עיוור לגבי ההמשך של כל מה שהוא נשען עליו כל חייו.

אני מקבל באופן שוטף את העידכונים השוטפים ששולחים השר וחברי הכנסת של "הבית היהודי", בהם הם סוקרים את פעילותם הציבורית בכנסת ובממשלה, תוך ציון הישגיהם המרובים. לצערי, לאחר קריאה של מלל ארוך ומייגע מצד שלושתם, אני מגיע למסקנה שהם עוסקים בזוטות אם לא למטה מזה.

ככול שאני מתוודע מבשרי יותר ויותר למערכת החינוך, כך אני למד עד כמה חסרת תקנה היא. מה שמדכא הוא שהפעם באמת יש שר חינוך שיודע מה צריך לעשות, והוא אחד משרי החינוך היעילים והמוכשרים שהיו במערכת. הוא נכנס לתפקידו במרץ ובכוונות טובות, אך השינויים איטיים, והתוצאות לפי שעה מעטות מידי. יש אפילו יוזמות מקומיות שמעוררות תקווה, אך הן בודדות מידי. לצערי, כפי שכבר כתב כאן לפני אברהם (פריצי) פריד, משרד החינוך מהמנכ"ל ועד ראשי האגפים הוא אוסף פקידים אפור, חסר חזון וחסר מנהיגות, אשר קובר כול יוזמה תחת ביורוקרטיה וועדות אינסופיות, שרק מסלימות את המצב הקיים תוך שהן מוסיפות עליו עוד ועוד אבני רחיים.

ערב ראש השנה קרב ובא ועימו הימים הנוראים. אני נזכר בתפילה לימים הנוראים, תענו ותיעתרו מן השמיים... יפתח אלוקינו לנו... שערי פרייה ורבייה.