התקשורת בארצות הברית סוערת לקראת השבת הקרובה. כומר אוונגלי מן העיירה גיינסוויל שבפלורידה הכריז כי יציין את יום השנה התשיעי של פיגועי ה-11 בספטמבר על-ידי הבערת עשרות ספרי קוראן בשטח הכנסייה שבניהולו. להשקפתו, האיסלאם הוא דת השטן והטקס נחוץ לשם העברת מסר למוסלמים קנאים השואפים לכפות את ההלכה המוסלמית על ארצות הברית.
מפקד הכוחות האמריקניים באפגניסטן, הגנרל דייוויד פטראוס, הזהיר שהבערת ספרי הקוראן עלולה לסכן את חייהם של חיילים ואזרחים אמריקניים השוהים מעבר לים. אליו חברה שרת החוץ הילרי קלינטון, שכינתה את הכוונה להבעיר ספרי קוראן "מעשה פוגעני ומביש."
מנהיגים דתיים וארגונים בין-דתיים גינו אף הם את הכומר מפלורידה ואת תוכניתו. בישיבת חרום שכינסה החברה האיסלאמית של צפון אמריקה, ניסחו נציגים של שלוש הדתות הודעה משותפת ובה תקפו בחריפות את האיום להבעיר את ספרי הקוראן. "אנו עומדים על העיקרון לפיו התקפה כנגד דת כלשהי בארצות הברית שקולה לאלימות כלפי החרויות הדתיות של כל אמריקני."
בארצות הברית, חופש הביטוי הוא ערך מקודש. אומנם החוקה האמריקנית מגדירה במפורש רק את הזכות לחופש דיבור, אולם בית המשפט העליון פסק בעבר כי חופש הדיבור כולל בתוכו גם את החופש להתבטא שלא באמצעות מילים. כך יכולים פעילי שמאל רדיקליים בארצות הברית להצית את דגל הלאום ללא חשש מפני נקיטת צעדים משפטיים נגדם, חרף הפגיעה הבוטה בסמל האומה וברגשות הציבור שמהווה המעשה.
לכאורה צריך היה לצפות שארגונים ליברליים בארצות הברית יעמדו לצידו של הכומר מפלורידה, שכן מעשהו עולה בקנה אחד עם ערכי החוקה. ברם, דובר מחלקת המדינה בממשל אובמה תיאר את שריפת ספרי הקוראן כפעולה ה"מנוגדת לערכים האמריקניים שלנו" והפליג להדביק לה את הכינוי הטעון "un-American."
עמדת הממשל והארגונים הדתיים בפרשה הנוכחית חושפת את אופיים הצבוע. רק לפני שבועות אחדים הביע נשיא ארצות הברית בראכ חוסיין אובמה את תמיכתו בתוכנית לבנות מסגד בסמיכות לאתר בו עמדו מגדלי התאומים בעיר ניו-יורק. בעוד תושבים רבים בעיר מוחים נחרצוֹת נגד התוכנית בנימוק שהיא פוגעת בזכר קורבנות פיגועי ה-11 בספטמבר, הנשיא רמז שהזכות לחופש פולחן עולה במשקלה על הפגיעה ברגשות הציבור.
אם בשם הדמוקרטיה והחרות מאפשרים - ואף מעודדים - בניית מסגד מעורר מחלוקת סמוך למקום בו רצחו קנאים מוסלמיים אלפי אזרחים אמריקניים, מדוע אותם מנהיגים וראשי ארגונים אינם מאמצים את האימרה המיוחסת להוגה הדעות וולטר, מן הדמויות הבולטות בעידן הנאורות במאה ה-18, "איני מסכים עם דבריך, אך אגן עד מוות על זכותך להשמיעם"?
התשובה נעוצה במוסר הכפול בו נוקט מחנה השמאל האמריקני ביחסו אל האיסלאם. היעדר האומץ האינטלקטואלי לתבוע מן המוסלמים עמידה באותן אמות מידה מוסריות שתובע המערב מעצמו הוא המוביל לפיצול האישיות שמתגלה כעת בפרשת שריפת הקוראנים. כך ניתן להבין את הודעת השגרירות האמריקנית בפקיסטן שהפצירה בכנסייה בפלורידה לחזור בה מתוכניתה, ואילו כאשר מפגינים פקיסטנים מעלים באש את דגל ארצות הברית אין פוצה פה ומצפצף. משמע, ארצות הברית מנועה מהבעת ביקורת על העולם המוסלמי, ואילו אין לצפות מן העולם המוסלמי שירסן את גילויי האיבה שלו כלפי המערב.
מן הראוי שממשל אובמה ותומכיו ממחנה השמאל יגבשו קו מוסרי אחיד ועקבי. אם שריפת דגלים היא בגדר מחאה לגיטימית ומקובלת, גם השחתת ספרי דת צריכה להיות כזו. אם הפגיעה ברגשות הציבור היא שיקול מכריע, אזי אין מקום לבניית מסגד בקירבת מקום לאתר בו עמדו מגדלי התאומים. עמדה מוסרית צריכה להיות מנסרה שדרכה מעריכים באופן ביקורתי את טיבם של נורמות ושל מעשים, לא סדר-יום המשתנה בהתאם לשיקולי עלות ותועלת צרים ובני-חלוף.
