התרגום הרביעי הנשכח

שני מכתבים של בעל הוצאת "לדורי", בנימין גֶפְנֶר, מעידים על טעמו המריר של ניצחון תרגומה של לאה גולדברג ל"מלחמה ושלום", על תרגומים אחרים בני הזמן, ובהם התרגום הרביעי, תרגום התקציר.

הנה מכתבו לנתן בֶּדֶק, איש קיבוץ מענית, שהיה אז מנהל ההוצאה. המכתב כתוב בכתב ידו, והוא הודעה על מכתב גדול וארוך יותר, מכתב תלונה ממש, ששלח גפנר להנהלת התאחדות המו"לים.

• תל אביב, 21.4.1957
  לכבוד
  מר בֶּדֶק
  ספרית פועלים
  
  א. נ.
  הנני מעביר אליך העתק ממכתבי אל הנהלת התאחדות המולי"ם.
  
  אין לי כל ענין בליבוי סכסוך עמך, אך עלי להגן על זכותי האלמנטרית. מוכן אני להתיצב בפני כל גורם נייטרלי ולהוכיח, כי לא היה מצדי שמץ של פגיעה באֶטיקה המקצועית כלפיכם.
  
  אם לא תוסיף לעסוק בעניין זה, אראה אותו גם אני כמחוסל.
  
  בכבוד רב, בנימין גפנר
  לדורי הוצאת ספרים
  רח' לה-גארדיה 15
  תל אביב

באותו היום עצמו מוציא בנימין גפנר מכתב תלונה ארוך, להנהלת התאחדות המו"לים, נגד "ספריית פועלים". במכתבו הוא מתלונן על פגיעה 'אֶטית' כלשונו, בהוצאתו. על מה ניטש הקרב? על הזכות להפיץ מהדורה מקוצרת של "מלחמה ושלום", בתרגום אלמוני, בעיבוד לנוער, מלווה בתמונות. המועד קשור כנראה למועד הפצתו של הסרט "מלחמה ושלום". זוהי מתקפה נוספת, לאחר ההתקפה של יורשי י"א טריווש, על תרגומה של לאה גולדברג. הנה המכתב:

• 21.4.1957, לכבוד הנהלת התאחדות המולי"ם, תל אביב,
  
  בצער עלי להתריע על התנהגות בלתי-חברית ובלתי-אֶטית של חבר התאחדותנו, שהוא גם חבר בהנהלה.
  
  הח' בֶּדֶק מ"ספרית פועלים" טילפן אלי הבוקר בעניין המהדורה המקוצרת של "מלחמה ושלום" שהופיעה לאחרונה בהוצאתנו. לא אתעכב כאן על מלות-הגנאי שהח' בֶּדֶק מצא לנכון להשמיע באזני על מהדורה זו, אף לא על טענתו (הכוזבת) של החבר הנ"ל כי תרגומנו לקוח מתוך תרגומה של לאה גולדברג, כביכול, ואיומיו לפתוח בפעולה משפטית. כל אלה אינם ענין למכתב זה.
  
  הח' בֶּדֶק גורס כי הואיל ובית-ההוצאה שהוא מייצגו הוציא את "מלחמה ושלום" במהדורתו השלמה, חייבים היינו, בטרם ניגשנו לעיבוד התקציר, לבוא אליו וליטול רשות. אנו דוחים סברה זו. שתי המהדורות אינן מכוונות כלל וכלל לאותו סוג קורא, ואין ביניהן כל מצב של תחרות. בהופעת התקציר, כפי שאמרנו בהקדמה, ראינו מעין גשר, דרכו יעבור אל המהדורה הבלתי-מקוצרת אותו קורא אשר מהדורה זו קשתה עליו עד כה.
  
  כדי להוכיח את צדקתו, מצא הח' בֶּדֶק לראוי לאיים בחרם של ספרי "לדורי" ("דבר שיעלה לך יותר מן הרווח מ'מלחמה ושלום'", כפי שהתבטא) ובמסע השמצות נגד מהדורתנו בעיתונות (דבריו היו: "אתה עוד תשמע את התגובות בעיתונות". מניין לו זאת? לח' בדק? כלום מפני שהוא מנצח על כך?). כמו-כן מסר לי שהוא פונה (או פנה) בנדון זה לחברת "פרמונט", המגרילה את ספרינו בין צופי הסרט "מלחמה ושלום". אנו רואים בפניה זו אל לקוח שלנו לא רק פגיעה באמצעים פסולים, אלא גם מעשה של חוסר-טקט.
  
  מעניין לציין, כי הח' בֶּדֶק מסר לי, כי מתוך מגע קודם עם "פרמונט" ידע כי עומד להופיע תקציר כזה, בשעה שהתקציר היה בהכנה. שאלתיו מדוע לא התקשר עמי אז, והוא השיב כי אומנם ידע שהתקציר יופיע, אך לא ידע מי מול"ו. תמוה כי לא מצא לנכון לברר עם "פרמונט" מי המו"ל, אלא חיכה עד שבועיים לאחר פרסום מודעותינו הראשונות על הספר, ועד אחרי הופעת הספר עצמו, כדי לדרוש להוציאו מן השוק!
  
  הנני מביא את הדברים הנ"ל לידיעת ההנהלה, לאחר שאני רואה בהם ניסיון של צנזורה מסחרית מטעם מתחרה (עם או בלי מרכאות), באמצעים של איום ולחץ, וניסיון מצד מו"ל גדול לדחוק את רגליו של מו"ל קטן שנקלע לו בדרכו.
  
  בכל הכבוד,
  בנימין גפנר
  הוצאת ספרים "לדורי".

הנידון במכתבים הללו הוא כמובן הספר (התקציר) "מלחמה ושלום", תרגם י. זיגור, עיבוד לנוער, מלווה בתמונות, הוצאת לדורי 1957.

התרגום הרביעי לעברית של "מלחמה ושלום", יצא כתקציר ונשכח לחלוטין, ואפילו לא נרשם בקטלוגים של בית הספרים הלאומי!

בנימין גפנר, שליט"א, שיצא לקרב מול"י נגד "ספריית פועלים", בשנת 1957, זקן חברי הלח"י היום, מו"ל ומייסד הוצאת "לדורי", הוא דמות מאוד מעניינת ורב-תחומית. נולד בביאליסטוק והיה איש בית"ר נלהב. לבד מהיותו מו"ל ומתרגם, הוא שירת בצבא הבריטי, בעת מלחמת העולם השנייה, ביחידת קומנדו עילית, והשתתף בפעולות נועזות, של יחידת 'איי פורס' הבריטית, שפעלה בעומק השטח הגרמני להצלת טייסים ושבויים של בנות הברית. בעת שירותו בצבא היה בין מייסדי הלח"י בחו"ל, והקים את סניף לח"י בקהיר, מצרים, בשנת 1942, סמוך לרצח הלורד מוין, ומאוחר יותר את הסניף בארצות הברית. היה בין המגורשים לקניה וישב שם במחנה המעצר. שוחרר במוקדם בשל מחלת עיניים, ויצא לארה"ב אל דודו האמיד. דודו סייע בידו ללמוד קולנוע והסרטה, ואף לרכוש ציוד משוכלל להסרטה. בשובו ארצה, הוא התעניין בקולנוע הישראלי הצעיר, וגם השתתף בכמה יוזמות קולנועיות. הוא ביים כמה סרטים קצרים ושימש כעוזר במאי בסרט "אבן על כל מיל", 1956, הסרט שחרץ את גורלו של הבמאי, אריה ליאופולד להולה. כשלון הסרט, מראשוני סרטי העלילה הישראלים, גרם לירידתו של להולה מהארץ.

לאחר שנכשל כקולנוען מכר גפנר את הציוד לאחים גרוס, אף הם מראשוני הקולנוענים בארץ, וייסד את הוצאת "לדורי". התקציר המעובד לנוער של "מלחמה ושלום" היה בין עשרת הכותרים הראשונים שבהוצאתו. קרבתו לקולנוע היא שהביאה להצמדת התקציר לסרט הקולנוע של פרמונט מלחמה ושלום.