מקור המילה "היסטוריה" במילה האנגלית story - סיפור. אבל לפעמים נדמה, שהזיקה שלה למילה "היסטריה" הרבה יותר נכונה. קחו לדוגמה את מחזות האבסורד המוצגים ביממה האחרונה בבניין האו"ם בניו-יורק.
ארגון האומות המאוחדות הוקם בידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. למעשה, הן עצמן כונו רשמית "האומות המאוחדות" בעת מאבקן ההירואי והעקוב מדם נגד המשטר הנאצי וגרורותיו. החזון שמאחורי הקמת האו"ם היה, שארגון בינלאומי זה יוכל לתת מענה בדרכי שלום לסכסוכים בינלאומיים, וכך יימנעו המלחמות.
מובן שהיה זה חזון אוטופי, תמים ואולי אפילו ילדותי. הרי הניסיון הקודם שנעשה בכיוון זה - חבר הלאומים - קרס בשנות ה-30 וחולשתו סללה במידה לא-מבוטלת את הדרך למלחמת העולם השנייה. נכון שהאו"ם תיקן כמה מן הליקויים של חבר הלאומים (ובראשם הצורך האבסורדי לקבל את כל ההחלטות פה אחד), אך ככלי למניעת מלחמות - הוא נכשל כישלון חרוץ.
ראו את עשרות ואולי מאות המלחמות שהתנהלו, מתנהלות ומן הסתם עוד יתנהלו בכל רחבי העולם מאז נוסד הארגון ב-1945. ראו את מעשי רצח העם שהאו"ם לא הצליח ואף אינו מצליח למנוע. ראו את הקושי שלו לאכוף הסכמים ולשמור על השלום. ראו את מנגנון הווטו במועצת הביטחון, המזכיר במידה רבה את מנגנון הפה-אחד של חבר הלאומים ומטרפד החלטות חשובות. ראו את חוסר יכולתו למנוע את התפשטות הנשק הגרעיני. שלא לדבר על מעשי השחיתות הנחשפים בו שוב ושוב.
לשיא האבסורד מגיע האו"ם כאשר הוא מתנהג בצורה המזכירה מאוד את דרכי המשטר נגדו הוקם - המשטר הנאצי. ביממה האחרונה קיבלנו שתי דוגמאות לכך, ובאופן ממש לא מפתיע - שתיהן מכוונות נגד ישראל.
את הראשונה נתן מחמוד
אחמדינג'אד, אשר ניצל את נאומו בעצרת האו"ם כדי לשוב ולהכחיש את השואה. נשגב מבינתי מדוע ארה"ב מעניקה לו אשרת כניסה; ייתכן שזה חלק מהרפיסות הכללית של ממשל אובמה. אבל זו רק הערת אגב.
הנקודה המרכזית היא, שאחמדינג'אד מכחיש את השואה בצורה שאפילו ניאו-נאצים נרתעים מלעשות כיום. הכחשה גורפת של עצם התרחשות השואה, כפי שאחמדינג'אד עושה שוב ושוב, כמעט ועברה מן העולם לפני עשרות שנים.
כיום עוסקים מכחישי השואה בעיקר בהמעטת מספר הקורבנות, בנסיונות להפריך את הראיות הרבות-מספור לזוועות הנאצים ובטיעונים דומים. אך עצרת האו"ם נתנה במה, ללא כל הסתייגות, לדברי הבלע, השטנה, הגזענות והשקר של אחמדינג'אד - המטהר את היטלר ומשטרו מן הפשע החמור ביותר שביצעו.
הדוגמה השנייה היא דוח מועצת האו"ם לזכויות האדם על המשט לעזה. לא נדון כאן בשקרים הרבים שבו, אלא דווקא בעיתוי פרסומו: היום הראשון של חג הסוכות. כדאי לזכור, שבחו"ל חוגגים יומיים, כך שהיכולת להגיב על הדוח מוגבלת מאוד: חמישי הוא חג, שישי הוא חג, שבת היא שבת, יום ראשון הוא שבתון. כלומר: עד שהארגונים היהודיים, שהם מקור הכוח העיקרי שלנו בארה"ב, יוכלו להתארגן לתגובה מסודרת ומקיפה, יעברו לא פחות מחמישה ימים - נצח בעידן התקשורת המודרנית.
כך בדיוק נהגו הנאצים. עשרות פעמים הם הטילו את גזירותיהם דווקא בחגי ישראל. כך, למשל, ההודעה על הקמת גטו ורשה פורסמה ביום הכיפורים תש"א, ואילו הפינוי הסופי של הגטו (שגרר את המרד) החל בערב פסח תש"ג. ריבוי המקרים ופריסתם לאורכה ולרוחבה של אירופה מוכיחים, שהייתה זו ציניות אכזרית מכוונת ומתוכננת.
את הנקודות הללו ראוי לומר בקול הרם ביותר והברור ביותר שניתן. האו"ם הפך לחממה אנטישמית, שקרית ומניפולטיבית. ככזה, שוב אין לו זכות קיום.
