מחזוריותו של הטבע, כפי שקבע אותו הקב"ה, היא מחזוריות העולם הנראה, זריחה, שקיעה, ארבע עונות השנה, מחזורי היבולים ומחזורי החיים והמוות, הפריון והכיליון.
האדם פועל בזיקה למחזוריות הטבע, הנגלים בזמן ובמרחב, ואף פוסק לפעול במחזוריות קבועה, [שבת , שמיטה] ובכך, בעצם האדם, אף שובת מכפיפותו למחזורי הטבע, פורש מתחום העמל וכיבוש החומר, ומקדיש מזמנו, מממונו, ומגופו, להיפוכם של כל אלה, לשביתה מלאה, להפריד בין החולין היומיומית לקודש, למנוחת הנפש , לשלווה, לקדושה.
כינונו של העם היהודי, החל ביציאתו ממצרים, שם התגבש לעם, מעם עבדים לעם בני חורין, משעבוד למלכות בשר ודם[ פרעה] לשיעבוד לקב"ה, ומכאן חשיבות השמירה על חופש, על שביתה מכל מלאכה, מכל עמל, על קדושת השבת ועל חוש הצדק המפותח של העם היהודי, לא סתם מציבה היהדות את החירות והצדק, וקדושת החיים בראש מעיינה.
מחזוריות העולם, באה לידי ביטוי גם בספר קהלת.
"דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם. הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. "
בעיני מי שאינו יהודי, מעגליות העולם מהווה בעיה.שכן,העולם לעולם חוזר למצב שהיה בו קודם לכן, כך שגם האפשרות של התקדמות לקראת תכלית לא-ידועה כלשהי איננה קיימת. מכל זה יוצא שהעולם הוא "אבסורד" - חסר משמעות - כאשר לכאורה אין בו תכלית, ואף לא מורגשת בו חתירה למצב אחר לשם מטרה כלשהי. וכמו גורל העולם כך גורל האדם:
לא כך הוא המצב בעיני היהודי המאמין, היודע בהחלט שיש תכלית לחייו, והיא האמונה בשם, ועבודתו בשם, ומכאן, כל הנגזרות האחרות של החיים, הקמת משפחה, חינוך הילדים וחיים בתוך חברה הגשמתית וחדורת תכנים ואידיאולוגיה.
ומכאן, חשיבות ההתחלה, הבראשיתיות, ההבנה, שיש מי שברא את העולם, ויש תכלית לעולם, וטוב לו לאדם, שישאף לקיים את מצוות השם, וללכת בדרכו, ולזכות ליהנות משפע קדושתו.
שנה טובה ושבת שלום.
